"‏הקשר בין העלייה במספר התלמידים בחינוך המיוחד לצפיפות בכיתות ברור כשמש", אומר ל'דבר' ד"ר עמוס שפירא, שעמד בראש ועדה לבחינת שילוב תלמידי החינוך המיוחד במערכת החינוך. "ההורים חושבים, ובצדק, שהמחנכת לא תוכל לשים לב לילד שלהם – לא כי היא לא טובה אלא כי יש 30 ילדים נוספים".

עמדתו של שפירא מקבלת חיזוק מהדו"ח החדש של ה-OECD: בישראל יש בממוצע 27 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי – הנתון הגבוה ביותר בקרב מדינות הארגון, אחרי צ'ילה. הממוצע במדינות ה-OECD עומד על 23 בלבד. "הממצאים של דו"ח ה-OECD מצביעים על הקונספציה בה שבויה מערכת החינוך. אבל דרך הממצאים אפשר לראות את הפתרון".

אחת מהמלצות ועדת שפירא היא לצמצם את מספר התלמידים בכיתה ל-19. שפירא מסביר: "הורים יעדיפו לשלוח את הילד לחינוך המיוחד, שם המסגרות קטנות יותר. הסיפור הזה נכון גם אם מדובר בילד שיכול להיות ב-8200, וההשלכה היא תקציבית: גדילה של שלושה מיליארד בתקציב של החינוך המיוחד בין 2024 ל-2025".

לדבריו, ישנה טענה כי מחקרים לא מצביעים בהכרח על יתרון בכיתות קטנות, אך המציאות בשטח שונה: "אומרים שאין מחקרים שמוכיחים שכיתות קטנות יותר טובות יותר, אבל מספיק לשאול מורים ובעיקר גננות לשעבר מה יחזיר אותן למערכת וזאת תהיה התשובה. וגם לתלמידים, בין אם הם זכאים לשירותי חינוך מיוחד או לא – הם ילמדו טוב יותר בכיתות קטנות".

שפירא מתייחס גם לשעות הלימוד הרבות בישראל: "בישראל יש בערך 55 שעות לכיתה, זה המון שעות והתלמידים לא מצליחים ללמוד כלום משעה מסוימת. יש לצמצם את מספר שעות ההוראה בכיתה ולפנות שעות הוראה שהן לא בהכרח פרונטליות. להחלטה הזאת יש השלכות רבות: דרך התמודדות רצינית עם המחסור בכוח האדם ויצירת סביבת עבודה מיטיבה יותר למורים. חשוב לציין שאין לפגוע במבנה המשרה של עובדי ההוראה".

לדבריו, משרד האוצר מבקר את המלצותיו ממניעים פוליטיים. "שהאוצר יפסיק להתחבא מאחורי גורמים עלומי שם. אני מוכן להיות בדין ודברים עם מי שמוכן". הוא גם מעריך את כיווני הפעולה של האוצר: "הם ירצו עוד חסמים למעבר למערכת החינוך המיוחד וזו טעות. צריך לגרום להורים לבחור במערכת החינוך הרגילה. בשביל זה צריך לשפר אותה".

שפירא מסכם כי ללא שינוי עומק בצורת הניהול של מערכת החינוך, ובעיקר בצמצום הצפיפות בכיתות, הפער בין ההורים למערכת ימשיך לגדול, על חשבון תקציבים ועתיד התלמידים.