"החלטנו שאנחנו לא בוכים על מנגו שלא נקטף, ושנעשה מהלימונים לימונדה ומהמנגו חוויה", אומרת לירי ליפינר בוקר מ"משק בוקר" במושב אמנון הצופה על הכינרת. "בדרך כלל העונה קצרה", היא מוסיפה, "בשנה שעברה לא הגענו עם פרי לספטמבר, אפילו בזנים האחרונים עם הפירות הירוקים. השנה יש שפע פרי שממש חבל שיבשיל וינשור". כמו מגדלי מנגו אחרים, גם ב"משק בוקר" התברכו העונה בשפע של פרי – אבל בשפל בשווקים.

"יש לנו חלקה קטנה, שממנה אנחנו עושים בכל שנה שיווק ישיר של מנגו", סיפרה בוקר ל'דבר'. "כבר שנים יש לנו קבוצות שאנחנו מוכרים דרכן. את מה שלא נמכר ישירות אנחנו מוכרים לבית אריזה. השנה פתחנו הרבה קבוצות חדשות כי היה הרבה פרי, והיה צורך בהרבה יותר שיווק".

אלא שהשוק המקומי הוצף השנה בפרי שיועד לייצוא ונשאר בארץ, ומגדלי המנגו נאלצים למכור במחירי הפסד או להשאיר את הפרי על העצים. "הרבה מגדלים שלא עשו שיווק ישיר עד היום, נכנסו לתחום כי לא הייתה להם ברירה. הסוחרים לא רצו לקחת את התוצרת בגלל ההצפה שנוצרה, מכל הפרי שנשאר בארץ".

צניחת המחירים בשוק המנגו המקומי השנה הייתה דרמטית. המחיר המקובל בתחילת העונה נע סביב 15 שקלים. "בתקופה הזאת של השנה בדרך כלל אי אפשר למצוא מנגו במחירים שיש היום", מסבירה בוקר, "המחירים ירדו כל כך, שבשיווק הישיר הגענו לקרטון ב-50 שקלים, שזה 6–7 שקלים לקילו. בחיים לא הגענו למחיר כל כך נמוך".

ב"משק בוקר" החליטו לעשות מהלימונים לימונדה ומהמנגו חוויה, ולהזמין את הציבור לקטיף עצמי. "הרעיון להזמין אנשים לקטיף אצלנו במשק הגיע בכלל מאנשים בפייסבוק", מודה בוקר. "לפני כמה ימים העליתי פוסט עם סרטון שבו הראיתי את המנגו שנשאר על העצים במטע שלנו והסברתי את המצב העגום שמגדלי המנגו נקלעו אליו". הפוסט שפרסמה ברשתות הפך לוויראלי ומשך אלפי צופים ותגובות. "אנשים הציעו כל מיני הצעות: להכין ריבה, שימורים ואפילו עמבה", אומרת בוקר בחיוך, "אחת ההצעות שחזרה על עצמה הייתה לפתוח את המטע ולהזמין אנשים לקטיף עצמי".

בוקר נבהלה מעט מהרעיון בהתחלה, אבל מהר מאוד החליטה לקפוץ למים. "לא היה לי מושג קלוש במה זה כרוך ואיך לארגן את זה. החלטנו להעז וללכת על זה כבר ביום שישי האחרון". את הפעילות פרסמה בוקר בקבוצות של צימרים, אתרי אטרקציות וברשתות – וכבר התחילה לקבל תגובות אוהדות. "הבנתי שבעצם אנשים מאוד רוצים לעזור ומתלהבים מהחוויה. אנשים כתבו בתגובות שמאוד ישמחו לצרף את הילדים להתגייסות לעזרת חקלאים", אומרת בוקר.

"בדרך כלל זה לא מקובל"

מרגע ההחלטה החלו להתארגן לקראת הפתיחה. "הדבר הראשון שעשינו היה ביטוח למבקרים. מעבר לזה, צריך להכין את המטע להגעת אנשים", היא אומרת ומסבירה, "בדרך כלל לא מקובל לעשות קטיף עצמי של מנגו. בשונה מתותים ופטל, שהם שיחים קטנים, מנגו גדל על עץ גבוה. כשאנחנו קוטפים, לפעמים צריך סולמות כדי להגיע לפרי שבראש העץ. בנוסף, יש למנגו שרף".

"המטע שלנו נמצא בלב שטח מטעים של חקלאים מהמושב", הסבירה בוקר, "תלינו שלטי הכוונה, סימנו שטח לחנייה, סידרנו את הדרך כדי שיהיה לאנשים נוח להגיע, הכנו הנחיות בטיחות ופינינו את המנגו הבשל שנשר על הקרקע כדי שאנשים לא ידרכו עליו".

את הפעילות מגדירה בוקר כהצלחה מסחררת. "הגיעו בערך 400 איש, הרבה משפחות שירדו לכינרת לסוף השבוע, אנשים שבאו לצימר בצפון, אבל גם תושבי האזור", סיפרה בהתלהבות. את פני המבקרים שהגיעו בשישי בבוקר קיבלו בני הזוג בוקר ובני משפחה שנרתמו לעזרה. "העמדנו גזיבו ושולחן קבלה, ארגזים לפרי, כובעים, פינות מוצללות ופינת שתייה. המחיר היה זול מאוד, 30 שקלים לקרטון, כי אנשים קטפו בעצמם ונחסכו עלויות העבודה, ההובלה והקירור. אנשים באו מוכנים עם נעליים וכובעים וקיבלו חוויה משפחתית מהנה וארגזי פרי".

"הופתענו שהגיעו אנשים בכל הגילאים, מילדים בני 3-4 ועד למבוגרות בנות 80 שנהנו כל כך, סחבו קרטונים כמו בנות 20 ולא רצו עזרה, אפילו שהיו שם עובדים שלנו שעזרו בסחיבת הקרטונים. הילדים מילאו קרטון וחזרו לבקש עוד ועוד קרטונים."

התגובות זרמו ברשתות ובהודעות שהודו לבוקר על החוויה המשפחתית הטעימה והלא שגרתית. "הרבה אנשים שלחו לי הודעות אחרי הקטיף. סיפרו שנהנו ושמחו להגיע, לעזור ולתרום. כמובן שנהנו מהמנגו, קטפו ולקחו הביתה המון פרי בשל ישר מהעץ, אבל הרוב הדגישו כמה נהנו מהחוויה עצמה".

"ראינו איך הקטיף מגבש את המשפחות. הורים וילדים שקטפו ביחד, אכלו מנגו בשטח, עם הקליפה. הילדים כל כך נהנו שלא רצו להפסיק לקטוף, למרות החום". לדבריה, הורים רבים שמחו על ההזדמנות לקטיף עם הילדים, כחוויה חינוכית. "שמחנו שהורים רוצים לפתח אצל הילדים מחויבות הרבה מעבר לקטיף עצמו. אנשים התלהבו כי הבינו שזאת עזרה אמיתית לחקלאים. ממש העמידו את הילדים בתחילת הביקור, אמרו להם שלא באו סתם לקטוף מנגו וביקשו שנספר על המטע, למה נשארנו עם כל הפרי ולמה אנחנו מזמינים אנשים לקטוף. הרגשתי שלאנשים היה חשוב ללמד את הילדים ערך מוסף. מאוד התרשמתי מזה שממש אכפת להם שהילדים ידעו למה, ושהם שאלו והתעניינו."

לדבריה, העובדה שנשאר הרבה מאוד פרי בשל על העצים אפשרה למבקרים למלא את הארגזים בשפע. "מבחינתנו, עמדנו בציפיות גם מבחינה כספית. לפי החישוב שלנו, בסוף היום יצא לנו בערך 2 שקלים לקילו. זה בכלל לא הרבה, אבל זה מה שהייתי מקבלת מהמשווק במצב הנוכחי, אז בכל מקרה, לא הפסדנו על הפרי שהיה הולך לפח."

"מגדלים נקלעו להפסדים גדולים"

את המשק מנהלת בוקר לצד בן זוגה עמי. עמי מטפל לאורך השנה בחלקת המנגו הקטנה, ולירי על השיווק הישיר – יוצרת קשר עם קבוצות בכל רחבי הארץ, מקבלת הזמנות, דואגת לשינוע ולמשלוחים. כל זאת, במקביל לתפקידה כקצינת ניהול במרפאה הפיקודית של פיקוד הצפון, כאזרחית עובדת צה"ל. "עד מאי עמי היה במילואים במשך כחצי שנה ברצף", מספרת בוקר. "הוא חזר הביתה בגלל תחילת עונת הקטיף". ב-28 בספטמבר, אחרי הקטיף, הוא יחזור למילואים. בהיעדרו, נרתמים הוריו וחלק מהאחים לעבודה במשק, בקטיף וארגון המשלוחים שיוצאים ללקוחות בכל הארץ.

"בנינו השנה בית קירור בהשקעה ענקית כי ציפינו ליבול כפול משהיה בשנה שעברה", היא אומרת. "ניסינו להתייעל בשיווק הישיר, כי ראינו שהאופרציה הייתה קצת בעייתית, אז לפני כמה חודשים בעלי השקיע בהסבה של מכולה ישנה לחדר קירור, שיהיה לנו איך לשמור את הפרי".

מה עושים המגדלים בסביבתכם?
"הם מאוד לא בטוב. השטחים שלהם הרבה יותר גדולים, ונקלעו להפסד הרבה יותר גדול. כל האזור שלנו ככה. הם לא ערוכים לשיווק ישיר. זה דורש היערכות אחרת לגמרי ממה שהם רגילים. אין להם מושג איך לעשות את זה".

"השנה אולי אין רווח, אבל נצליח לשמור את הראש מעל המים", היא מוסיפה, אך מודה שהמצב מעכב הרבה מהתוכניות: "תכננו לבנות בית ובדיוק לקחנו משכנתא. נצטרך לחכות עם זה. מי יודע עד מתי".

"למזלנו, המצב שלנו שונה: אנחנו יחסית קטנים, אז הבור התקציבי לא גדול כמו של האחרים. בגלל שאנחנו עושים את רוב השיווק שלנו בצורה ישירה, הצלחנו למכור בערוץ הזה לא מעט", מתנחמת בוקר. "אבל זה משהו שצריך לעבוד בו הרבה. אני כל היום מתעסקת עם השיווק".

עוקבים בדף הפייסבוק של משק בוקר כבר ביקשו לקיים יום קטיף נוסף. "בעלי, עמי, ירד למטע לראות אם יש מספיק פרי שמתקרב לבשלות כדי שנפתח יום קטיף נוסף בשישי הזה. את כל הירוקים נקטוף ונמכור אחרי ראש השנה.

החוויה הייתה כל כך מוצלחת, שבמשק בוקר שוקלים לתכנן ימי קטיף כאלה גם לעונה הבאה. "ברגע שיתחיל להיות פרי בשל על העץ, נזמין אנשים. זה חוסך לנו העסקה של עובדים, קטיף, הובלה ואריזה".

עודפי הפרי שהצטברו במטע כבר הפעילו במוחה היזמי של בוקר רעיון נוסף: "יש לי חברה שהתחילה להכין גלידה ביתית מהמנגו שלנו. זו כבר השנה השנייה שהיא מביאה לי גלידה ואנחנו עושות טעימות. עלה לנו רעיון שאולי נקנה פריזר ונמכור גלידות עם חתיכות פרי. מי יודע, אולי נעשה מזה מפעל. מכונת גלידה תעשייתית כבר יש. כמובן שנצטרך לטפל בענייני הכשרות, רכב להובלה בקירור ועוד. הרעיון עוד לא מובנה, אבל התחלתי לחשוב על הדברים. בכל מקרה, עכשיו הפריזר שלי מלא בגלידות."