למרות הצהרת הכוונות הפומפוזית ולצד החנופה לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, פסגת שארם א-שייח לא הביאה שום בשורה. הפסגה, שממנה נעדרו נציגים ישראלים, אמורה הייתה לעסוק בהסכם סיום המלחמה והרחבתו להסכמי שלום נוספים במזרח התיכון – אך אין לדעת אם בכלל עסקה בהם.
המסמך עליו חתמו נשיאי המדינות ארצות הברית, טורקיה, קטאר ומצרים אינו מכיל שום תוכן ממשי. זוהי הצהרת כוונות בלבד על שלום במזרח התיכון. חמאס, פתרון מדיני או מנגנונים לשיקום עזה לא מוזכרים בו כלל.
הפסגה אמורה הייתה לדון, לפי הפרסומים של הבית הלבן והנשיאות המצרית, ביישום השלב השני של הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס. ההסכם, כזכור, נוסח במסמך 21 הנקודות של טראמפ והושג באמצעות תיווך של מצרים, קטאר וטורקיה. אלא שהמסמך עליו חתמו אתמול בשארם לא הכיל את העקרונות של טראמפ ולא פירט דבר לגבי ההסכם.
קדמו לפסגה ספקולציות רבות: שלום עם סוריה, או לפחות השבת גופתו של אלי כהן; נורמליזציה עם אינדונזיה וביקור היסטורי של הנשיא סוביאנטו בישראל ולחיצת יד אפשרית בין נתניהו לאבו-מאזן. אלא שבהנחתה למציאות המזרח תיכונית – לא רק שזה לא קרה, גם לא קיבלנו מהפסגה שום דבר חדש.
יותר מ-20 מנהיגים נפגשו, לחצו ידיים וסיפקו לתקשורת שלל דינמיקות ואינטריגות למלא בהם את החלל: לחיצות היד המפורסמות של טראמפ ומקרון – שהפעם ארכה רק 20 שניות, ארדואן שאמר למלוני שהיא "נראית טוב, אבל צריכה להפסיק לעשן"; הבוטות בה טראמפ סירב ללחוץ את ידו של מארח הפסגה א-סיסי והסירוב של ארדואן לשחרר את ידו של מקרון.
הנשיא טראמפ ניצל את הפסגה כדי להכריז על פרוץ השלום במזרח התיכון ולהדגיש ששיקום הרצועה ייעשה רק לאחר התפרקות חמאס מנשקו. הוא היחיד מבין הנואמים שהתייחס לפירוז רצועת עזה מנשק. יתר המנהיגים דיברו בעיקר על גדולתו של טראמפ, על שיקום עזה ועל הקמת המדינה הפלסטינית.
רגע השיא של הפסגה לשלום במזרח התיכון היה צילום קבוצתי של מנהיגי אירופה והעולם המוסלמי סביב הנשיא טראמפ, אך ללא מנהיגי המדינות הנלחמות במזרח התיכון: ישראל, חמאס, החות'ים, איראן, סודאן, לוב, לבנון וסוריה. דווקא המדינות הלוחמות לא היו חלק מהתצלום הקבוצתי של מבשרי השלום. ספק אם ההחלטה על שלום במזרח התיכון תיגע בהם.
מסמך בלי אחיזה ממשית ואופק
המסמך שעליו חתמו בשארם ריק מתוכן ממשי ואין בו כל סימן להתקדמות: "אנו מבקשים סובלנות, כבוד והזדמנות שווה לכל אדם, תוך הבטחת האזור כמקום שבו כל אחד יכול לשאוף לשלום, ביטחון ושגשוג כלכלי, ללא קשר לגזע, דת או מוצא אתני", נכתב בהסכם פסגת השלום בשארם. רק ארבעת מנהיגי המדינות המתווכות חתומים על המסמך, בשעה שעשרות מנהיגים נוספים עומדים מאחוריהם כשושבינים.
"אנו חותרים לחזון כולל של שלום, ביטחון ושגשוג משותף באזור, המבוסס על עקרונות של כבוד הדדי וגורל משותף. ברוח זו, אנו מברכים על ההתקדמות שהושגה בהקמת סידורי שלום כוללים וברי קיימא ברצועת עזה, וכן על היחסים הידידותיים והמועילים הדדית בין ישראל לשכנותיה האזוריות. אנו מתחייבים לפעול יחד כדי ליישם ולתחזק מורשת זו, ולבנות יסודות שעליהם יוכלו דורות העתיד לפרוח יחדיו בשלום".
על מילים אלו כאמור חתומים נשיאי ארצות הברית, טורקיה, מצרים ואמיר קטאר – ארבעה מבין עשרות המנהיגים שהגיעו לשארם.
![נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לוחץ יד עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בוועידת השלום בשארם א-שייח' (צילום: AP Photo/Evan Vucci, Pool)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2025/10/AP25286589797516-600x400.jpg "נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לוחץ יד עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בוועידת השלום בשארם א-שייח' (צילום: AP Photo/Evan Vucci, Pool)")
איננו יודעים אם נוספו למסמך זה הסכמים סודיים חתומים, או שמא מעבר אליו ישנן רק הבטחות שבעל-פה – דבר שאינו נהוג כלל בהסכמים מדיניים, אך הולם את אופיו של טראמפ, המנסה לנהל את העולם בשוטים ובגזרים ועל פי מערכות נאמנות אישיות.
הצהרת הכוונות על סיום המלחמה והחתירה לשלום במזרח התיכון נחתמו לאחר שצה"ל נסוג לקו הנסיגה שפורסם במסמך 21 הנקודות של טראמפ, חמאס שחרר את כל החטופים החיים שהחזיק, ותוך כדי הפסגה שחרר את גופותיהם של ארבעה חטופים חללים במה ששר הביטחון ישראל כ"ץ כינה "אי עמידה בהתחייבויות".
הייתה זו הצהרת כוונות בלבד. בהסכם לא פורטו הצעדים להמשך הפסקת האש, פירוק חמאס מנשקו, השבת כל החללים החטופים, הקמת המנגנון הבינלאומי שאמור לסייע בפירוק חמאס מנשקו ולפקח על הרשות החדשה שתוקם ברצועת עזה ותורכב מפקידים טכנוקרטים. גם הנושא של שיקום רצועת עזה, שמבחינת רוב באי הפסגה הוא המטרה החשובה ביותר, לא זכה להתייחסות מפורטת: מי יממן את השיקום, מי יבצע אותו וכיצד יעשה.
אי השתתפותה של ישראל בפסגה הממוסגרת כהצהרתית בלבד, למרות רצונם של נתניהו וטראמפ, כפי שפורסם אתמול בתקשורת, מדגיש עד כמה אתגר השלום במזרח התיכון רחוק מאיתנו.
