אופיר שטיין (29), סטודנט לתואר שני בהתנהגות ארגונית במכללה האקדמית תל-חי, פונה מביתו בכפר גלעדי בשמונה באוקטובר 2023. רק כעבור שנה ושמונה חודשים, ביוני האחרון, הוא ובת זוגו חזרו לביתם בקיבוץ. בשבוע שעבר הוא חזר ללמוד במכללה, שבה הוא מכהן כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים.

"מבחינתי אין זמן מתאים יותר להיות צעירים בצפון מהנקודה הנוכחית", הוא אומר ל'דבר', "ברור שבתל אביב זה כיף כשהכול קרוב, אבל בסופו של דבר אני אוהב את השקט בפרברים. אני גם לא רווק שיכול ליהנות מהעיר".

שטיין, שבתחילת המלחמה היה מדריך נעורים בקיבוץ, התפנה עם חניכיו לקיבוץ ניר דוד, ולאחר מכן למלון אוהלו שלחופי הכנרת. הוא מספר שבזמן המלחמה עסקה אגודת הסטודנטים ב"דברים שלרוב אגודה אינה עוסקת בהם, כמו הפיכת מבנים ראויים ללמידה, מפגשים בין סטודנטים שגרים במקומות שונים ועוד". 

למרות האתגרים שעמם התמודד בשנתיים האחרונות, הוא לא מוכן לוותר על המגורים בצפון ועל הלימודים במכללה. עם זאת, הוא מודע לכך שלסטודנטים רבים זה לא פשוט להמשיך לחיות באזור: "כולם מתמודדים עם מורכבויות וקשיים רבים". 

"מחכים לראות מי יחזור"

בדומה למוסדות אחרים להשכלה גבוהה בישראל, גם המכללה שבגליל פתחה בשבוע שעבר את שנת הלימודים – גם אם ברגשות מעורבים. ההתרגשות מהחזרה המיוחלת לשגרה הורגשה במיוחד לאחר שנתיים שבהן לא נערכו השיעורים בקמפוס הריק.

גם הציפייה ליהפך סוף סוף לאוניברסיטה מן המניין תרמה לכך. עם זאת, להתרגשות נלוו גם חששות מפני האתגרים המורכבים שעמם המכללה מתמודדת. תל-חי פונתה בתחילת המלחמה עקב הקרבה לגבול לבנון, והלימודים מאז נערכו באמצעות למידה מרחוק בשילוב למידה פרונטלית בקמפוסים שונים בארץ. רק במרץ האחרון חודשו הלימודים בקמפוסים עצמם.

עם החזרה ללימודים, הביטחון האישי של הסטודנטים הפך לסוגייה מרכזית. "עד שבעה באוקטובר, תחושת הביטחון כאן לא הוטלה בספק, אבל עכשיו יש סטודנטים שמחכים לראות מה יקרה עם האזור, כמה יחזרו וכולי", אומרת ל'דבר' פרופסור מירב חן (64), דיקנית הפקולטה למדעי החברה של תל-חי. "חלק מקיבוצי הסביבה עוד לא חזרו, וגם לעובדה הזו יש השפעה על אפשרויות הדיור והתעסוקה של הסטודנטים". 

בסוף אוגוסט, לקראת פתיחת שנת הלימודים, התקיימו במכללה ימים פתוחים שאליהם הגיעו הסטודנטים הפוטנציאלים לסיור בקיבוצים ובסביבה הטבעית, להכרה עם התוכניות השונות ולפאנלים של סטודנטים המספרים על חוויותיהם בתואר. השאלות העיקריות שעלו היו על הרמה האקדמית של המכללה ועל עבודה באזור. הסטודנטים שהשתתפו בפאנל הדגישו את חיי הקהילה במוסד – וכמובן את עלות המחייה הנמוכה לעומת תל אביב.

המבקרים דווקא מנו סיבות מגוונות ללימודים בתל-חי. לדברי אחת המבקרות, "האווירה כאן היא שונה", חברתה מוסיפה: "זהו צו השעה". צעיר אחר מספר כי הוא רוצה ללמוד חינוך למיניות "בשביל לסייע לבני הנוער" ומודה כי המניע שלו ללמוד בתל-חי הוא העובדה ש"שנה ראשונה בתואר היא ללא עלות". 

כדי לעודד הגעת סטודנטים, הוקמה תוכנית סיוע של המל"ג ו-ועדת התכנון האחראית על תקצוב ההשכלה הגבוהה של ישראל  (ות"ת) המיועדת גם למכללת ספיר, שלפיה שנת הלימודים הראשונה במכללה בתואר ראשון ובתואר שני היא ללא עלות. חן מסבירה כי "התהליך מתקיים בשנתיים האחרונות וכולל בדיקה חוזרת ונשנית של המל"ג ושל ועדה בינלאומית שבודקות את הרמה האקדמית שלנו".

"מהלך מהותי"

תהליך הפיכתה של המכללה האקדמית לאוניברסיטה החל ב-2022 בתקופת כהונתה של שרת החינוך דאז, יפעת שאשא ביטון. במסגרת ההיערכות התמזגה המכללה עם מכון המחקר מיגל הסמוך לה, שפועל בתחומי האגרוטכנולוגיה, החקלאות, מדעי הסביבה, מדעי המחשב, התזונה והביוטכנולוגיה, במטרה למשוך למוסד חוקרים חדשים. 

ב-2024, המכללה האקדמית קיבלה את אישור המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לשינוי שמה ל"תל-חי אוניברסיטת קריית שמונה בהקמה (שמה הסופי יהיה "תל-חי אוניברסיטת קריית שמונה והגליל"). שר החינוך, יואב קיש, התייחס אז לקשיים המיוחדים שעמם מתמודד הצפון: "כאשר תושבים רבים כל כך מפונים מבתיהם והמלחמה בצפון גובה מאיתנו מחירים כבדים, הקמת אוניברסיטה וחיזוק העיר קריית שמונה והגליל הוא מהלך מהותי וחיוני לשיקום של האזור כולו".

"להישאר לטווח ארוך"

אתגר נוסף שעמו מתמודדת המכללה הוא מספר הסטודנטים שנרשמים ללימודים. על פי המכללה, 4,850 סטודנטים עתידים היו לפתוח את שנת הלימודים הנוכחית (תשפ"ו) במכללה האקדמית – עלייה לעומת 4,500 סטודנטים בשנה שעברה, אך ירידה לעומת 5,000 סטודנטים שנרשמו בשנה שלפני המלחמה. המכללה מקווה שהפיכתה לאוניברסיטה תוביל לעלייה במספרים.

לדברי חן, "מכון מיגל שאיתו התמזגנו עוסק במדעי החיים, חקלאות ומדעי המזון ברמה אקדמית גבוהה מאוד, מה שמעניק לנו את הזכאות לאוניברסיטה". "הקשר בין מחקר לקהילה הסובבת אותנו הוא חלק מהדנ"א שלנו. ניתן לראות זאת בשלל התחומים: אם זה במחקר יישומי באגמון החולה או התנסויות מעשיות בחינוך, עבודה סוציאלית וכולי בבתי הספר, בתי חולים ועוד. בשל תחושת הקהילתיות, יש ציפייה שנסייע בשיקום כשאנחנו בעצמנו אוספים את השברים. זה מורכב".

מלבד הקושי במשיכה של סטודנטים חדשים, חן מעידה על קושי גם במציאת סגל מנהלי: "חלק מהסגל המנהלי לא חזר להתגורר באזור מסיבות שונות ומגוונות, ועכשיו אנחנו מלקטים את האנשים".

שטיין וחבריו לאגודה, יושב הראש שחר יפרח והמנכ"לית חן שרון, מנסים להתמודד עם האתגרים. "אנחנו משתפים פעולה עם רשויות מקומיות ועסקים רבים באזור על מנת לענות על הצורך בתעסוקה ובבילוי. בנוסף מתקיימים מפגשים קהילתיים של סטודנטים בהם דנים בנושאים אקדמיים ולא אקדמיים. אני מאמין שבעזרת הצעדים האלו סטודנטים ירצו להישאר כאן לטווח הארוך".