מזג האוויר בגילוי המצבה של ענבר הימן, שנרצחה ונחטפה ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר והושבה לישראל לפני חודש, היה קר ומעונן, עם טפטוף עקשן שלא נפסק. להבדיל מהלוויה ההמונית בבית העלמין ירקון בפתח תקווה בחודש שעבר, שהייתה בה אנרגיה גדולה, דגלים ורודים, אפילו קצת התרגשות, גילוי המצבה היה אירוע קטן, עצור, לא יותר מ-40 איש שעומדים בשקט מסביב לגזיבו. רק המצבה הוורודה, היפה והמיוחדת, בלטה בנוף.
"יפה שלי", ספדה יפעת אימה, "שנתיים נלחמנו להחזיר אותך לישראל שאת כל כך אוהבת. שנתיים עד שנתתי לך מצבה ורודה, כמו שהבטחתי".
כשסיימה להגיד את שתי השורות הללו, פרץ מבול חזק ובלתי צפוי. טיפות גדולות וכבדות ניתזו ברעש גדול. כמה מהמשתתפים פתחו מטריות; היתר נסו רטובים מתחת לשני הגזיבואים הקטנים שעמדו ליד המצבה. יפעת חיכתה עד שייפסק הגשם הרועש, כשהאורחים מצטופפים בין המצבות ומנסים להתחמק מנתיבי המים שזרמו ביניהן.
כעבור כמה דקות נחלש הגשם, ויפעת שבה ודיברה. האורחים חיכו בסבלנות. אחריה דיברה גם דודתה של ענבר, חנה כהן. "תודה לך שבחרת בי להיות דודה שלך", אמרה כהן, שהייתה פעילה במאמצים להשבת הימן. "למדתי ממך כל כך הרבה. אני יודעת שאת חוגגת שם".
ההספדים לוו במוזיקה מקורית שכתבו חברות של הימן. רק בסיום השיר האחרון החל הגשם לפוג. אחריו הסתיים המעמד הטקסי, והאנשים ניצלו את ההפוגה וניגשו להביט במצבה המיוחדת, החריגה כל כך בנוף האפור. אז הופיעה קשת בענן.
