המדינה מתכוונת להשקיע בשנים הקרובות יותר מ-6 מיליארד שקלים בחיזוק מבנים בתוכניות התחדשות עירונית, אף שהתוכניות התגלו כלא יעילות במתן מענה נרחב לאלפי בתים בסכנה, וללא תוכנית לאומית או מערך מתכלל ומסודר הלומד מניסיון העבר. מסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שפורסם השבוע שופך אור על מחדל המיגון וחיזוק המבנים בצפון.
על פי ההערכות, בישראל כיום יש כ-80 אלף מבנים בני שלוש קומות ומעלה, כ-810 אלף דירות, שנבנו לפני שהוכנס תקן הבנייה המחמיר נגד רעידות אדמה. כ-1,900 מבנים, כ-37 אלף דירות, נמצאים על השבר הסורי-האפריקאי, רבים מהם ביישובי גבול הצפון. בקריית שמונה, בחצור הגלילית, בצפת, בקצרין ובטבריה ייהרסו יותר ממחצית מהמבנים אם תתרחש באזור רעידת אדמה חזקה, לעומת שליש מהמבנים ביישובי מרכז הארץ, שבהם שיעורי המיגון גבוהים בעשרות אחוזים.
הממשלה ממשיכה לתלות תקוות בשוק הפרטי
גורמי מקצוע במשרד הפנים ובפיקוד העורף העריכו בשנים האחרונות שרק השקעה ישירה של כ-4 מיליארד שקלים בחיזוק המבנים תצליח לשנות את המציאות, אך המעורבות הממשלתית בסוגיה רק הצטמצמה. על פי מרכז המחקר, בין 2014 ל-2020 משרד השיכון השקיע רק 230 מיליון שקלים בחיזוק 133 מבנים באזור השבר בהעברת מענקים דרך הרשויות המקומיות לקידום חיזוקים מקומיים. ב-2022 תוכנית הסבסוד הישירה הסתיימה, ובמקומה המשרד השיק פיילוט בהשקעה של 110 מיליון שקלים לקידום פרויקטים בודדים של התחדשות עירונית, בהם בשלומי ובחצור הגלילית, פרויקט שלא חודש מאז. כך בתוך עשור המדינה נתנה מענה ל-0.2% מהמבנים המסוכנים על השבר הסורי-אפריקאי בצפון.
מתעלמים מהמציאות
התחדשות עירונית היא תוכנית הדגל של המדינה למיגון וחיזוק יישובי הצפון צמודי הגדר. בתוכנית החומש של משרד השיכון ל-2029-2025 המדינה צפויה להוציא את רוב תקציבי ההתמגנות וחיזוק המבנים, כ-6.6 מיליארד שקלים, בסבסוד קבלנים בתוכניות התחדשות עירונית בקריית שמונה, במעלות ובשלומי.
זאת למרות הביצועים הירודים, אי-קיומה של תוכנית סדורה והביקורת מצד משרדי ממשלה שחזרה פעמים רבות לאורך השנים בוועדת הפנים של הכנסת, ולאחרונה ביתר שאת מפי ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן, שטען שהתחדשות עירונית אינה רלוונטית למספר הבניינים שנדרשים בחיזוק והדחיפות שנדרשת לכך.
לטענת עורכי המחקר, למדינה היו חלופות למימון וקידום חיזוק מבנים שאינן מבוססות רק על השוק הפרטי, בהן קרן הלוואות ממשלתית לאזרחים, סבסוד ממשלתי ישיר למיגון (כמו תוכניות משרד הביטחון), פינוי-בינוי שמאפשר רווח ליזמים ללא סבסוד, פינוי-בינוי כחלק ממכרזי קרקע ממשלתיים ועוד, אך אף אחת מהן לא נשקלה. התחדשות עירונית שווקה לרשויות כמענה היחיד לבעיה.
תקציבי רשות החירום קוצצו בעקביות
חוסר היכולת לקדם תוכנית יעילה למיגון אינה רק עניין תקציבי או גיבוש מדיניות נכונה. רשות החירום הלאומית (רח"ל), הגוף המרכזי לליווי המשרדים בסוגיה, ממשיכה כבר 18 שנה לפעול בלי להסדיר את מעמדה בחוק. למרות היותה הגוף המרכזי שאחראי להכנת העורף לרעידת אדמה, היא פועלת כמטה מתכלל ולא כגוף ביצועי עם סמכויות שיאפשרו לגבש תוכניות איכותיות מתמשכות. על פי מרכז המחקר, בשנים האחרונות תקציבי רח"ל, המועטים ממילא, וכוח האדם שלה, צומצמו במידה ניכרת והקשו מאוד על פעילותה: ב-2018 עמד לרשותה תקציב של 182.1 מיליון שקלים, ובשנה שלאחר מכן קוצץ התקציב לכמחצית ממנו והמשיך להתכווץ עד שערב המלחמה הגיע ל-80 מיליון שקלים בלבד, עם כוח אדם קטן בשני שלישים.
גם כשיתחילו לזרום הכספים לצפון, ללא היתכנות כלכלית ברורה, קבלנים לא ימהרו לקדם תוכניות בשטחים שבהם המדינה קבעה מראש מחיר כמעט אפסי לקרקע, והחשש בצפון שהעלויות בפועל, שמבוססות על תג המחיר שיציב השוק הפרטי, יהיו גבוהות בהרבה ויכשילו את התהליך. כשמובאת בחשבון ההתנגדות האידיאולוגית של משרד האוצר למיזם כולו, שמבקש להתמקד במיגון נקודתי של מבנים בהשקעה מינימלית, ללא חיזוק מפני רעידות אדמה, קשה לראות איך פרויקט מוטה רווח כה מובהק, הידוע גם בפרקי הזמן הארוכים הנדרשים למימושו, ייתן מענה אמיתי למיזמים בלי כדאיות כלכלית.
