מדוע המדינה בחרה למגן על חשבונה רק את היישובים עד 1 ק"מ מגבול לבנון, ואת המיגון ביתר יישובי האזור השאירה לידי כוחות השוק? זה נדמה כשרירותי: קשה למצוא סיבה ביטחונית למתוח את הקו בקילומטר אחד ולא אחד וחצי, שניים או שלושה. לקושייה תשובה בת שתי מילים: קריית שמונה.

העיר בת 22 אלף התושבים ממוקמת רק כמה מאות מטרים אחרי הנקודה שממנה המדינה מפסיקה לדאוג למיגון באופן מלא. כ-70% מהמבנים בקריית שמונה לא ממוגנים, כולל כמה מאות דירות שנבנו עם חדרי ביטחון, שלא עומדים בסטנדרט הביטחוני העדכני. נציגי האוצר לא יודו בזה בפה מלא, אך ללא קריית שמונה, לא הייתה למדינה כל בעיה למגן את שאר היישובים. הירי בגבול הצפון לא פסק כליל עם הפסקת האש, ויום לאחר פגיעת רקטה באשקלון שגרמה לעשרות פצועים ונפגעי חרדה, החיים בערים הקרובות לגבולות המדינה עדיין לא מרגישים בטוחים.

בשל הצורך בקריטריון גיאוגרפי אחיד, הרצון להדיר את קריית שמונה חרץ את גורם של עשרות יישובים 1 עד 5 ק"מ מהגבול, שאת רובם המדינה סירבה למגן באופן ישיר. זאת בניגוד לאופן שבו המדינה פעלה לפני עשור, כאשר מיגנה את כל יישובי העוטף הנמצאים עד 7 ק"מ מהגבול, כולל העיר שדרות.

היישובים מ-1 עד 5 ק"מ, שדרושים להם לפי הצבא 10,000 אלף ממדים, יזכו רק להשתתפות חלקית מצד המדינה, והמיגון צפוי להגיע לידי מימוש רק ב-60% מהיישובים. קריית שמונה, שברבים מבתיה התקנת ממ"ד מעוררת קשיים תקציביים ובירוקרטיים – צפויה להוביל באחוזי אי המימוש.

כשהכסף זורם, הביצוע מהיר

קשה למגן את קריית שמונה בשל עצם היותה עיר – זו רוח הטענות שחזרו ועלו בוועדות שהתכנסו בשנה וחצי האחרונות לדון בנושא. בנייה רוויה, תשתיות מורכבות ובירוקרטיה מהווים מכשול. אך התניית סוגיית המיגון באתגרי העיר היא בעייתית, בלשון המעטה. לא רק ששדרות, הגדולה מקריית שמונה ב-10 אלף תושבים, מוגנה כולה. כבר בימים אלו, 45 דקות נסיעה מקריית שמונה מערבה, אפשר לראות את מיגון המועצה המקומית שלומי, שמונה קרוב ל-10,000 תושבים וממוקמת כמה מאות מטרים מהגדר, מתקדם במרץ.

"נדרשו אצלנו 800 ממ"דים – והם כולם הולכים להיבנות", אומר ל'דבר' טל חזן, קב"ט המועצה. המערכת יודעת לעבוד במהירות כשהכסף מתחיל לזרום פנימה.

הקבלנים שפועלים כיום למיגון המועצה עובדים עם תוכניות שהוכנו ואושרו לפני שנים, עוד עם יציאתה לדרך של תוכנית 'מגן לצפון' ב-2020. בשנותיה הראשונות סבלה התוכנית מתת-תקצוב כרוני, והגיעה לפחות מ-10% מיצוי ערב המלחמה, אך כיום העבודה נעשית בקצב שונה, ומיגונה של שלומי צפוי להסתיים עד סוף 2026.

"בשלומי לא הייתה שום התקדמות עד 7 באוקטובר", טוען חזן. הוא מטיל את האחריות לכך ש-70% מהדירות במועצה לא זכו למיגון היא על שני הצדדים: משרד הביטחון והצבא, שקידמו את הבנייה בעצלתיים; והתושבים, שלא מיהרו לבקש היתרים. העירייה לקחה על עצמה משלב מסוים את הוצאת ההיתרים עבור התושבים, לשם ייעול. במלחמה קוצרו התהליכים הבירוקרטיים, ותקציבים התחילו להגיע לאחרונה בעקבות ההחלטה למגן את כל 1,700 הדירות הלא ממוגנות שנמצאות עד 1 ק"מ מהגבול.

"המלחמה הביאה איתה התקדמות מאוד גדולה, אין ספק בכלל", אומר חזן, "עדיין יש לנו חילוקי דעות עם הצבא על מיקומים. יש גם דיירים, בודדים, שמסרבים להתקין ממ"ד כי לא מתאים להם התכנון. אבל הקו המועצתי הוא לפעול להסכמות בין כל הצדדים – וזה מה שמביא לנו הצלחה".

מתחם אחד מאושר בקדנציה

ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן, מכיר היטב את הסיפור של שלומי ושל שדרות, ויודע שהחוסר בתוכנית מיגון רצינית לעיר שלו לא קשור בהסכמות, אלא באוזלת ידה של הממשלה. זו דורשת מהתושבים העניים יותר להוציא מכיסם כ-50 אלף שקלים לבניית ממ"ד, כהשלמה ל-130 אלף במימון המדינה, ואת השאר שולחת לחסדי ההתחדשות העירונית.

"עוד לא התחילו לעבוד אצלנו אפילו על הפיילוט", אומר שטרן ביחס לתוכנית להתחדשות עירונית. "לקח לי את כל הקדנציה הקודמת לאשר מתחם אחד. יש לי עוד חמישה כאלו בדרך, אבל צריך עוד עשרות. ייקח לזה 10, 15 שנה? אני צריך מיגון עכשיו".

התוכנית ששטרן מדבר עליה היא חלק מהמערך הממשלתי לפתרון סוגיית רעידות האדמה, שמסוקרת ב'דבר' בהרחבה. בעקבות אסון רעידת האדמה בטורקיה במהלך 2021-22, ואחרי שנים של דיונים, יו"ר הרשות להתחדשות עירונית אלעזר במברגר, הציג את המתווה לקידום פרויקט התחדשות עירונית לפריפריה, בעלות של כ-6.5 מיליארד לחמש שנים. הכסף אמור להיות מועבר כמענקים לקבלנים שיסכימו לקדם התחדשות עירונית ביישובים בסכנה מוגברת לרעידות אדמה.

האוצר התנגד נחרצות, אך בלחץ שר השיכון דאז זאב אלקין ומנכ"ל משרדו אביעד פרידמן הושק פיילוט. כיום מכהן אלקין כשר לשיקום הצפון והעוטף. קריית שמונה זכתה אז בפיילוט בתקציב צנוע של כ-27 מיליון ש"ח לחידושו של מתחם אחד בצפון העיר – אך התוכנית טרם יצאה לפועל.

"המצב הזה תוקע אותנו פעמיים", מסביר שטרן. "אצלנו זה לא רק הטילים – זה גם רעידות האדמה. אם עכשיו בניין בן 50 ימלא את עצמו בממ"דים – גם עוד 20 שנה לא תהיה שם התחדשות. מה השגנו בזה? אני לא אגיד לאף תושב לא להתמגן – אבל איזה תושב יוציא עכשיו 50 אלף שקלים על משהו שעוד חמש שנים, אולי, יקבל בחינם".

שטרן טוען שאם למדינה הייתה תוכנית אמיתית עבור העיר, אז החלק היחסי של העיר מתוך 5 מיליארד השקלים המוקדים למיגון האזור, היה מועבר לעיר בבת אחת ב-2018. במקרה כזה, הוא אומר, ניתן היה לצפות שרוב העיר הייתה עומדת ממוגנת ב-7 באוקטובר, מה שהיה מונע את הצורך בפינויה הארוך במשך המלחמה. אפשר לחלוק על שטרן בעניין מידת ההשפעה של המיגון על הצורך בפינוי, אבל קשה לחלוק על כך שלמדינה אין באמת תוכנית.

הפתרונות הציבוריים מחוץ לשיח

"המשבר הגדול של תוכנית מיגון הצפון הוא בעצם משבר המיגון של קריית שמונה", קובע ירון הופמן דישון, חוקר במרכז אדוה ודוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, "זה ברור לכל הנוגעים בדבר".

בשנים האחרונות הופמן דישון חקר לעומק את מדיניות המיגון של ישראל, תוך התמקדות באשקלון, שבזמן מבצע שומר חומות הפכה ליישוב המטווח בישראל. במחקר שערך באדוה ב-2023 עם מקס גרובמן הוא הראה שסוגיית המיגון היא תופעה מעמדית מובהקת בתוך ערים ובין ערים. 56%-60% מהתושבים בעשירונים הגבוהים מחזיקים ברשותם דירה עם ממ"ד, לעומת 27%-31% מהדיירים בעשירונים הנמוכים.

"שטרן צודק כשהוא מצביע על שדרות ודורש מיגון, אבל המצב שבו קריית שמונה נמצאת היום הוא הרבה יותר כמו זה של אשקלון", אומר הופמן דישון, "למרות שכבר אושרו תקציבים, ומבקר המדינה שיבח את המדינה על מיגון העוטף – המדינה ויתרה על מיגון בהשקעה ישירה, והעבירה הכול לידי ההתחדשות העירונית".

קריית שמונה ספגה במשך המלחמה 250 פגיעות ישירות בבתים. אשקלון, הגדולה ממנה פי 6, רשמה 1,500 – יחס תושבים/פגיעות כמעט זהה. לטענת הופמן דישון, היקפי הנזק העצומים לא שינו את המחשבה של מקבלי ההחלטות ולו במעט.

"הטרמינולוגיה של המיגון היא טרמינולוגיה של השוק. אף אחד לא מדבר אפילו על אופציה ציבורית – חברות ציבוריות, מימון ציבורי או אפילו פיקוח. המדינה שמה כל כך הרבה מאמץ על הסיפור של ההתחדשות העירונית, אך זה פיתרון מוגבל מאוד. משתמשים בתוכנית שנועדה להתמודד עם רעידות אדמה בפריפריה, שבכלל הפכה לתוכנית להשבחת נדל"ן במרכז, כדי להתמודד עם סוגיה ביטחונית – זו פארסה".

קריית שמונה ואשקלון עומדות כיום במוקד הדיונים, אך בהמשך גם סוגיית נהריה צפויה לעלות. נהריה היא המכשול המרכזי לסירובה של המדינה לדון במימון המיגון 5 – 9 ק"מ מהגבול, וסביר להניח שהיא תקבל מענה דומה לקריית שמונה.

ללא היתכנות כלכלית ברורה – קבלנים לא ימהרו לקדם תוכניות בשטחים שבהם המדינה קבעה מראש מחיר כמעט אפסי לקרקע. כשנלקחת בחשבון ההתנגדות האידיאולוגית של האוצר למיזם כולו, קשה לראות איך פרויקט מוטה רווח כה מובהק כמו התחדשות עירונית – הידוע גם בפרקי הזמן הארוכים הנדרשים למימושו – ייתן מענה אמיתי למיזמים בלי כדאיות כלכלית, ולתושבים שאין להם זמן לחכות.

"למרות שהדברים ידועים, ראשי הערים תולים בהתחדשות העירונית הרבה תקוות", אומר הופמן דישון, שקורא להתפכחות מהבטחותיו הריקות של השוק החופשי לתת מענה לבעיית המיגון בפריפריה. "הדרישה שלהם צריכה להיות ברורה  – במקרה של עיר, רק פעולה ישירה של מדינה יכולה לתת מענה".