משרד האוצר מתכנן להפריט את שירות רכבת ישראל בטענה כי כך השירותים "יתייעלו", אלא שמחקר על הניסיון הבריטי בהפרטת הרכבות מראה שההפך הוא נכון. הפרטת הרכבות מפחיתה את היעילות ומייקרת את השירות הן למשתמשים והן לממשלה. בעקבות המחירים הגבוהים והעלות היקרה, הממשלה בממלכה המאוחדת החליטה להלאים מחדש את הרכבות, בטענה שהבעלות הפרטית לא הביאה להתייעלות ובמקום ניצלה את הרכבות כדי לגרוף רווח על חשבון ציבור הנוסעים שסובל משירות הולך ומדרדר.
הנתונים מגיעים ממכון המחקר Common Wealth, שערך מחקרים על השפעות הפרטת הרכבות בבריטניה החל מאמצע שנות ה-90 תחת הממשלה השמרנית בראשות ג'ון מייג'ור. המחקרים מעריכים שהעלות לממשלה הבריטית גדלה בכ-79 מיליארד לירות שטרלינג בין 1997 ל-2020, בעקבות ההפרטה. המחיר למשתמש בבריטניה גדול פי יותר מ-3 בהשוואה למחיר בצרפת, שבה הרכבות נותרו בידיים ציבוריות. בין 2023 ל-2024, כ-14% מעלות התפעול של הרכבות הגיעה לרווחים של החברות הפרטיות, שהוכפלו בין 2017 ל-2024.
התייעלות לפני ההפרטה, ועלייה חדה אחרי
באחד המחקרים בנו חוקרי המכון מסד נתונים על עלויות התפעול של מערכת הרכבות והשוו אותה למגמות טרם ההפרטה. בניגוד לטענת הממשלה של מייג'ור שהסבסוד הממשלתי יפחת, הוא גדל בכ-80% בשני העשורים שלאחר ההפרטה. מנגד, ב-15 השנים שקדמו להפרטה, בין 1980 ל-1994, כשמערכת הרכבות פעלה כחלק מהמגזר הציבורי, תפעול הרכבות התייעל. העלות לקילומטר של נסיעת רכבת פחתה ב-1.8% בשנה.
לפי הניתוח במחקר, העלות הנוספת לממשלה בעקבות ההפרטה הגיעה לבין 21.6 ל-51.4 מיליארד לירות שטרלינג. העלות מתייחסת לתקופה שבין שנת 1997, שבה ההפרטה הושלמה, ל-2013. טווח העלות הנוספת תלוי בהנחות שונות בנוגע ליעילות של המגזר הציבורי. לפי הערכת הביניים, שלפיה שיפורי העלויות היו נמשכים – אבל בקצב איטי מזה שהיה בפועל – הפרטת הרכבות עלתה לציבור הבריטי כ-37.5 מיליארד לירות שטרלינג בתקופה, או 2.2 מיליארד לירות שטרלינג בשנה.
הדינמיקה המוצגת במחקר ברורה: עד להפרטת הרכבות הן הלכו והתייעלו, ולכן ההוצאה עליהן לק"מ נסיעה פחתה. מרגע שהרכבות הופרטו, העלות הלכה וגדלה.
השוואה בין המחירים לנוסעים בצרפת, שבה הרכבות נותרו ממשלתיות, לבין אלו בבריטניה, מראה שההפרטה מייקרת את השירות גם לנוסעים. בבריטניה העלות לנוסע לק"מ עמדה ב-2023 על 20 פני, לעומת 6 בצרפת.
למרות המחירים היקרים למשתמשי הרכבת, תפעולן עדיין ממומן במידה רבה על ידי הממשלה. לפי נתוני Common Wealth, ב-2023/2024 כחצי מעלות תפעול הרכבת הייתה במימון הממשלה וכחצי במימון הלקוחות.
בבריטניה חוזרים לבעלות ציבורית
כיום, מפלגת הלייבור העומדת בראשות הממשלה הבריטית החלה מהלך של הלאמה מחדש של שירותי הנוסעים לרכבות. המהלך יושלם עד 2027. הממשלה ביקרה את החברות הפרטיות על חוויית נסיעה גרועה, מחירים יקרים וחוסר באחריותיות. לפי המצע, מטרת הלאמת השירות לנוסעים (שירותי התובלה יישארו בידיים פרטיות) היא לשים את הנוסעים במרכז, ולא את הרווחים.
בפועל, מדובר בהחלפה הדרגתית של ההסכמים עם חברות פרטיות להפעלת קווי רכבת בגוף ממשלתי אחיד. גם התשתיות, הכוללות את המסילות, התחנות ומערכות האיתות, יועברו לגוף הציבורי. החלפת החוזים תתקיים לפי ביצועים. כלומר, החוזים של חברות שהקווים באחריותן הראו תקלות, איחורים וביצועים נמוכים – יוחלפו קודם.
אחת הסיבות שהפרטת הרכבת מוטלת בספק היא שמדובר בתחום שהתפתחות תחרות לא רלוונטית אליו. שירותי הרכבת מתבססים על תשתיות יקרות במיוחד. באנגליה, החברות שמפעילות את הרכבות נהנות ממונופול על קווי הנסיעה שלהן. חברה המפעילה קו רכבת לא נתונה לתחרות מחברה אחרת שמפעילה קו אחר, שכן לנוסעים ישנה רק אפשרות אחת עבור מסלול הנסיעה שלהם.
הניסיון הבריטי מעלה שאלות בנוגע להצעת האוצר להפרטת רכבת ישראל. סביר שהציפייה להתייעלות תתבדה, שהעלויות לממשלה ולנוסעים יתייקרו, ושחוויית הנסיעה תדרדר.
