הלה (בת שבע) רופאייזן-שיפר, ממייסדות הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה, נפטרה הלילה (ראשון) בבוסתן הגליל. רופאייזן-שיפר, חברת תנועת הנוער החלוצית עקיבּא, הייתה קשרית בארגון וקישרה בין גטו קרקוב לגטו ורשה.

היא נולדה בעיר קרקוב שבפולין, בתם של שמחה לבית רוזנברג ופנחס שיפר, שוחט וחזן. בבית הספר קיבלה חינוך פולני ולמדה גם מנהגים נוצריים ותפילות, שלימים עזרו לה בתפקידיה במחתרת. בעקבות התנגדות משפחתה לפעילותה בתנועת הנוער הציונית מסורתית "עקיבּא", עזבה את הבית בגיל 17.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ניסתה לברוח מזרחה, אך חזרה לקרקוב, בה המשיכו חברי התנועה את פעילותם החינוכית והתרבותית באופן חשאי. מספר פעמים הצליחה לסייע לבני משפחתה למצוא מקומות מסתור בכפרים סמוכים, והעבירה ציוד ומצרכים נדרשים לקרקוב. שינוי הזהות לא היה לה קל: "אני נוסעת כפולנייה וכאילו 'זורקת מעצמי' את זהותי היהודית, את העול הקולקטיבי של עמי". בהמשך, הצטרפה לפלוגה של המחתרת בוורשה, ובמרץ 1941, עם הקמת הגטו בקרקוב, יצאה לגטו ורשה, כשהיא מצוידת בתעודה מזויפת.

בתחילת ימי הגירוש הגדול בגטו ורשה ביולי 1942, השתתפה, כנציגת תנועת "עקיבּא" בישיבת מרכז 'החלוץ', בה הוחלט להקים את הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). פעולות הארגון להפריע לגירוש נכשלו ברובן הגדול, בשל הטרור הגרמני והקושי בקרב היהודים להבין כי הגירוש פירושו השמדה.

רופאייזן-שיפר הפכה למקשרת בין המחתרת היהודית בקרקוב לזו שבורשה. נסיעותיה בין שתי הערים כללו משימות ליווי של צעירים שיצאו ליערות להילחם, העברת כספים ותעודות מזויפות והברחת כלי נשק ותחמושת על גופה. משימות אלו נחשבו מסוכנות, שכן היה עליה להשתמש בתעודות מזויפות ולהתמודד עם ביקורת ובדיקות של הגרמנים. בעדותה במשפט אייכמן, ספרה כיצד נעצרה על ידי המשטרה ונלקחה לחקירה בימי ינואר 1943, אך הצליחה לברוח מבית המעצר ולחזור לגטו.

עדותה של הלה רופאייזן-שיפר במשפט אייכמן – 46:00

בימי המרד שהחל ב-19 באפריל, צורפה לבונקר הפיקוד של אי"ל ברחוב מילא 18. בתחילת מאי, יצאה עם קבוצה של תריסר לוחמים מהגטו דרך תעלות הביוב. הם נפלו למארב של המשטרה הפולנית, התנהל מרדף ובמהלכו הצליחה לברוח ולהעביר את המסר ליצחק צוקרמן, מפקד האי"ל בצד הפולני של העיר.

את חוויותיה בשואה תיארה בספר "פרידה ממילא 18", בו תיארה, בין השאר, את רגעיו האחרונים של בונקר הפיקוד של ארגון אי"ל, בו נספו כ-80 מהלוחמי ביחד עם מפקדם מרדכי אנילביץ':

"בצהרי השבעה במאי ניגש אלי מרדכי ואמר: 'הלה, הלילה תצאי לצד הארי עם קבוצת אנשים. יש לך מראה ארי שעד עתה הצלחת לנצלו. אולי תצליחי גם הפעם?'
'אולם מרדכי' עניתי 'אני רוצה להישאר איתכם כאן עד הסוף. האם לא חשוב לך שאשאר?'
'חשוב מאד, אולם את חייבת ללכת.'
עניתי בקול חנוק: 'טוב, אלך'.

"מסיפוריהם של חברים שניצלו מהבונקר, יצרתי לעצמי תמונה כזאת: בשמונה במאי גילו הגרמנים את מקום הבונקר ואת הכניסות אליו. כאשר הריחו שוכני הבונקר ריח של גז, פרצה בהלה ומאות האנשים שהסתתרו בו החלו להידחק ליציאות.

"הלוחם אריה וילנר קרא בקול: 'לוחמים, ירו בעצמכם בגופכם. הכדור האחרון מגיע לנו. אל-נא ניפול חיים לידי הגרמנים'. ואז פתחו ביריות התאבדות. לפי טוסיה, לא צידד מרדכי אנילביץ' בהתאבדויות אבל גם לא אסר עליהן. מרדכי האמין כי סמרטוט רטוב על הפנים יכול להציל מהרעלה בגז. באופן כזה ניסו מרדכי, מירה ואחרים להציל את הלוחמים שהיו בקרבתם. איך בדיוק נספה מרדכי, לא ידוע. את שארית הפליטה של הלוחמים שניצלו מהבונקר הזה, פגשו צביה לובטקין וחיים פרימר כאשר חזרו בערב השמונה במאי ממשימת הליווי והביקור בבונקר פרנצישקאנסקה 22. כאן פגשה אותם בשורת האיוב. ריחו החריף של הגז עדיין נישא באוויר והם הבינו מה קרה כאן. וכך עמדה קבוצת השרידים מעל קבר חבריהם ובכתה."

הלה (בת שבע) שיפר רופאייזן ז"ל, חברת הארגון היהודי הלוחם וקשרית בגטאות ורשה וקראקוב מעידה במשפט אייכמן (צילום: לע"מ).

מברגן-בלזן לעלייה ב'

בסוף מאי 1943 עברה למקום מחבוא בפרבר של ורשה עם חברותיה שרה בידרמן ושושנה לנגר. באחד הימים יצאה שושנה לנגר מהדירה, ונורתה. היא עברה לגור במלון "פולסקי" בורשה, כאזרחית הונדורס כביכול, שם הורשו לגור יהודים בעלי אזרחות זרה. יחד עם מרבית היהודים במקום, ב-13 ביולי 1943 נאסרה ונשלחה למחנה ברגן-בלזן בגרמניה, בו נאסרה עד לשחרור.

אחרי המלחמה שהתה במחנות עקורים אחדים בגרמניה, ואחר כך הגיעה למחנה פליטים בבלגיה בו ארגנה קבוצה של צעירים עולים במסגרת עלייה ב'. היא הגיעה לישראל בראש השנה בשנת 1945 והתיישבה בקיבוץ בית יהושע, בו חיו פעילי תנועת עקיבא.

בבית יהושע הכירה את אריה רופאייזן (אחיו של האח דניאל) והם נישאו. בשנת 1949 עזבו את בית יהושע והיו מראשוני המושב בוסתן הגליל שם נולדו להם שלושה בנים.

בשנת 1990 ראה אור ספרה האוטוביוגרפי "פרידה ממילא 18: סיפורה של קשרית".

בשנת 2003 נמנתה עם ששת מדליקי המשואות בטקס הממלכתי ביד ושם.

בשנת 2007 הדליקה משואה במכון משואה בתל יצחק.

הלווייתה תתקיים היום יום ראשון ה-23/4/2017 בשעה 17:00 בבית העלמין בבוסתן הגליל.