פרופ' מיכל טמיר, ראשת החוג ללימודי מוסמך במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט', מתנגדת בתוקף לכך שמבקר המדינה מתניהו אנגלמן יעסוק בסוגיית הכשלים שהובילו לשבעה באוקטובר.

טמיר, שחוות הדעה שלה בנוגע לסמכויות המבקר לחקור את הדרג הצבאי נשלחה באחרונה לסנגוריה הצבאית, קוראת לצמצום היקף החקירה שלו. "כרגע בפעולת המבקר יש חשש לזיהום חומרי חקירה", אומרת ל'דבר' טמיר, מבקרת חריפה של מוסד מבקר המדינה כבר עשורים, שגם כתבה ספר בנושא.

לדברי טמיר, לשעבר נשיאת האגודה הישראלית למשפט וחברה, אמירתו של אנגלמן כי "את הביקורת יש לקיים" – שנאמרה בתגובה לעתירת התנועה לאיכות השלטון נגד המשך חקירת אירועי שבעה באוקטובר על ידי המבקר – מבוססת על תפישה בעייתית של המבקר לגבי גבולות תפקידו, תפישה שהתחזקה במיוחד בשנים האחרונות.

מוסד המבקר הוקם מהסיבה הפשוטה שהרשויות המחוקקות והמבצעות במדינה דמוקרטית לא יכולות לפקח על האופן שבו המדיניות שלהם יוצאת לפועל. אלא שעם הזמן, מבקרי המדינה השונים התחילו לפנות מביקורת מערכתית לביקורת הכוללת הטלת אחריות אישית, ולפי טמיר חרגו בכך מסמכותם.

"למבקר יש סמכות לבקר ביקורת מערכתית, ביקורת חשבונאית וביקורת שבודקת את יעילות המערכת ואופן תפקודה", מסבירה טמיר. "'חוק יסוד: מבקר המדינה', שנחקק ב-1988, מתייחס לאפשרות שהביקורת תעלה גם סוגיות של טוהר מידות. אם בעקבות ביקורת מערכתית מתעוררת סוגיה כזו, רק אז המבקר יכול להידרש לה. ואם יש חשש לפלילים – הוא צריך להעביר את הטיפול ליועץ המשפטי לממשלה".

טמיר מספקת דוגמא שממחישה את הבעיה. בתחילת שנות ה90, פסקה המבקרת דאז מרים בן פורת בעימות שפרץ בין יעקב טרנר, מפכ"ל המשטרה באותה תקופה, למשה שחל, שר המשטרה דאז. בן פורת קיבלה את גירסת שחל, בלי שניתנה לטרנר אפשרות להיחשף לראיות נגדו. בג"ץ קיבל את העתירה וקרא למחוקק להסדיר את נושא זכות הטיעון של המבוקרים בחוק.

"יותר מ-30 שנה עברו מאז הפרשה, ואין שום הסדרה בחוק מבקר המדינה לגבי הזכויות של אלו שדנים בעניינם", אומרת טמיר. "ועדת חקירה לא הוקמה, אבל המבקר כבר אמר שבנושא הכשלים שהובילו לשבעה באוקטובר, הוא צפוי להטיל אחריות אישית, כולל פרסום שמות. אין לכך עיגון בחוק. המבקר מוסמך לחקור גופים מבוקרים – לא פרטים. בנוסף, אנחנו רואים היום שהמבקר שינה את ההנחיות המנהליות שלו ומרחיב את הביקורת גם על עובדים שפרשו".

אם הדברים לא מוסדרים בחוק, מתוקף מה המבקר מקבל את ההחלטות האלו?
"הוא פועל ככה בטענה שהוא הגורם המשפטי המוסמך לקבל החלטות בנידון".

למשרד המבקר יש ניסיון מערכתי ואנושי רב בביקורת. למה שזה לא ישמש אותו כהכשר לחקירה?
"יש לכך מספר סיבות. ראשית, ביקורת מבקר המדינה אינה דבר פומבי – אנחנו מקבלים רק את הדוחות בסוף. אין לנו תהליך מול העיניים. זה שונה לחלוטין מאופן עבודת הוועדה, שם הדיונים פומביים וידועים לציבור (חוץ מאלו שקשורים לביטחון המדינה).

"שנית, אנחנו רוצים תוצאות: לקחים מערכתיים ומנגנון שיודע לדרוש אחריות אישית. במקרה של דרישה ברורה לאחריות אישית, המנגנון צריך שיניים ונדרש לאמון המערכות והציבור. בסופו של דבר אם הוועדה תמליץ על החלטה שתגזור משקל כבד על עתידו של נציג ציבור – אפשר יהיה להגיד שזה נעשה בתהליך משמעותי, שקוף עמוק ותקני שהוביל להחלטה הזו".

עם זאת, טמיר מוסיפה כי "יותר מכל צריך לזכור שעומדות לפנינו האשמות הרבה יותר כבדות מענייני טוהר מידות. אנחנו מדברים על רשלנות וכשלים חמורים של אנשים ספציפיים. המדינה מכירה בהבדלים המהותיים האלו -בשביל זה נוצרה ועדת החקירה הממלכתית שאמורה להתמודד עם משבר האמון הגדול שנוצר בין הציבור לדרג הנבחר".

לדבריה, "החוק מקנה לוועדה סמכויות רחבות, כולל מתן המלצות אישיות. מצד שני, הוא מקנה גם לנחקרים זכויות נרחבות, כולל זכות טיעון מלאה, אפשרות לחקירה נגדית של עדים ועוד. כמובן שעורך דין יכול לייצג לקוח גם מול המבקר, אבל הוא לא יוכל לעזור לו כשאין לאותו לקוח זכויות קבועות בחוק  – ובעבודת המבקר אין אותם".

לטמיר חשוב להדגיש שכל המחלוקת הזו אינה תיאורטית ובעיקר, לא פועלת במרחב ריק. היא עוקבת מקרוב אחרי תגובת הממשלה לחקירתו של המבקר ומזהה בה ניצול פוליטי מובהק.

"הממשלה לא מתנגדת לביקורת המבקר. כנראה משום שזה מאפשר לה להמשיך לעכב את הקמתה של וועדת החקירה", אומרת טמיר. "אז נכון, הדו"ח הראשון של המבקר שעסק בנושא מוכנות העורף, מתח ביקורת על ראש הממשל, אבל זה החלק הקל. כעת מקווים בממשלה שזה ימשיך לצבא, לשב"כ ולכל מקום שלא מטיל את האחריות עליהם.

"וזו בדיוק הבעיה – הביקורת על אירועי שבעה באוקטובר אמורה להיות על כל המערכות. רק לוועדת חקירה ממלכתית יש את הכלים החוקתיים לכך, וחשוב מאוד שהגורם החוקתי המתאים יהיה זה שיעסוק בביקורת. להגיד על מישהו שהייתה לו אחריות במסגרת אירועי שבעה באוקטובר, זה להטיל עליו כתם לכל החיים וצריך שהגורם המתאים יעשה את זה – בעודו שומר על כל הזכויות של המבוקר".

האם צריך לדרוש מהמבקר להפסיק את עבודתו?
"לא לחלוטין. אנחנו צריכים לדרוש שהמבקר ימקד את הביקורת שלו בנושאים מסוימים. ביקורות מערכתיות שקשורות ללקחים לעתיד. אם עולה משהו קיצוני, שיעבור לייעוץ המשפטי. אבל את העבודה המרכזית והחשובה ביותר חייבת לקיים ועדת חקירה ממלכתית עם סמכויות שיוכלו לבדוק את כל הדרגים. רק לוועדה כזו תהיה הסמכות לתת המלצות אישיות".