חג המולד בנצרת, שלרוב מושך אליו מבקרים רבים מהארץ ומחו"ל, היה בשנה שעברה עצוב מהרגיל. המלחמה והמשבר העירוני הפכו את החגיגות אז לכמעט בלתי מורגשות. אך השנה העיר נראית אחרת לקראת החג.
הקשיים עדיין נוכחים. נצרת, שאותה מנהלת ועדה קרואה אחרי רצף הלנות שכר וחשדות לשחיתות, ממשיכה להתמודד עם משבר כלכלי ופוליטי; והפשיעה עדיין ממשיכה לגבות חיים. אין בעיר חגיגות ענק, אבל אווירת החג שוב נעשתה מורגשת.
הביקור השנה דורש להשקיע זמן בחיפוש חניה, מה שמעיד על עומס המבקרים. בכנסיית הבשורה, המקום שבו לפי הנצרות מריה התבשרה על הולדת ישו והאתר המרכזי של חג המולד בעיר, נרשמת תנועה אנושית ערה. קבוצות קטנות, משפחות ואנשים שהגיעו באופן עצמאי עוברים בין המתחמים בשקט יחסי. התחושה היא לא של עומס, אלא של נוכחות קשובה, חזרה איטית לשגרה תרבותית ודתית.
בהמשך הדרך, בשוק חג המולד, דוכנים מציעים קישוטים, פריטי חג, מזון ומתנות קטנות, לצד מוצרים יומיומיים. השוק לא מנסה לחקות שווקים אירופיים, אלא שומר על אופי מקומי, צנוע יחסית. בהמשך הרחוב מופיעה להקת מתופפים צעירים, וילדים נעצרים להקשיב. כמה עצי חג מולד גדולים ומרשימים מסמנים את תחילתה של תקופת החג.
ברחובות העיר ניתן לשמוע ערבית, עברית ורוסית. העוברים והשבים מקיימים מרחב משותף חיובי, גם אם זמני ונקודתי, מגוון לאומית, דתית ועדתית.
חג המולד בנצרת השנה אינו מסמן חזרה מלאה למציאות שלפני המלחמה. הצלקות עדיין קיימות, והאווירה מאופקת. ובכל זאת, הפער משנה שעברה בולט: אז הרחובות היו שקטים, על סף הריקים, ללא פעילות תרבותית וכמעט ללא סממני חג. השנה אפשר לזהות עיר שמבקשת לחזור להיות מקום של מפגש, תרבות וחיים אזרחיים.
