נתונים חדשים שהוצגו בכנסת מראים את הגברת הניצול והסכנה לסחר בבני אדם, עקב שינוי המדיניות כלפי העובדים הזרים במהלך המלחמה. ישראל הביאה עובדים רבים בצורה פרטית, ולא רק בהסכמים בין מדינתיים (בילטרליים) המגנים על העובדים כפי שנהוג בעשורים האחרונים. דו"ח מחלקת המדינה האמריקנית, שהוצג אתמול (שלישי) בוועדה המיוחדת לעובדים זרים בכנסת, מלמד כי בישראל הוכרו 13 קורבנות סחר בבני אדם בשנתיים האחרונות, אך לא הוגש כל כתב אישום בנושא.

במסגרת ההבאה הפרטית, רוב העובדים בענף הבניין נאלצים לשלם אלפי דולרים כדי להגיע לישראל ונקלעים לחובות, כך עולה ממחקר משותף של מכון ברוקדייל מאיירס ג'וינט יחד עם המרכז להגירה בינלאומית (CIMI) שהוצג בוועדה. המחקר מלמד כי 23% מהעובדים הזרים שהגיעו לעבודה בענף הבניין בישראל ב-2024-2025 במסגרת ההבאה הפרטית שילמו למעלה מ-8,000 דולר על מנת להגיע – לרבות דמי תיווך, אשרה, טיסה וכו'; 73% מהעובדים שילמו למעלה מ-4,000 דולרים. 80% מהעובדים הזרים לקחו לשם כך הלוואות בארצות מוצאם, רובם ממקורות פורמליים או אישיים (משפחה, חברים או בנקים), אך בקרב עובדים מסרי־לנקה בולט שיעור גבוה של דיווחים על הלוואות מהשוק השחור (30%).

עד תחילת מלחמת חרבות ברזל קידמה ישראל הבאת עובדים זרים באמצעות הסכמים בין מדינתיים המבטיחים הגנה על זכויותיהם של העובדים, ומגבילים את האפשרות לגבות מהם דמי תיווך. נוכח מצוקת כוח האדם שנגרמה עם תחילת המלחמה, בייחוד על רקע הפסקת עבודתם של הפועלים הפלסטינים בישראל, הרחיבה הממשלה את היקף היתרי התעסוקה לעובדים זרים, ואף שינתה מדיניות ואפשרה הבאה פרטית של עובדים באמצעות החברות עצמן, ושלא כחלק מהסכמים בין מדינתיים. המחקר של ברוקדייל ו-CIMI נערך בקרב 320 עובדים זרים מסין, הודו, סרי לנקה, תאילנד ואוזבקיסטן, אשר הובאו לישראל בדרך הבאה פרטית זו.

76% מהעובדים הסינים שהובאו בחברה פרטית העידו שנלקח מהם הדרכון

המחקר מלמד שעובדים רבים המגיעים לישראל עם חובות – מעריכים שייקח להם זמן רב להחזיר את ההלוואות שלקחו. עובדים בעלי חוב, הם עובדים חלשים יותר, החשופים יותר להעסקה פוגענית, לא בטוחה ואף לתופעות של סחר בבני אדם. בעוד ש-69% מהעובדים מאמינים שיצליחו להחזיר את ההלוואה בשנת העבודה הראשונה בישראל – 13% מעריכים שייקח להם שנה וחצי, 13% נוספים מאמינים שייקח להם כשנתיים ו-5% מאמינים שייקח להם למעלה משנתיים להחזרת מלוא הלוואתם. בקרב עובדים תאילנדים בענף הבניין 24% העריכו שייקח להם למעלה משנתיים להחזיר את ההלוואה שלקחו כדי להגיע לישראל, ובקרב עובדים מסרי-לנקה 21% העריכו כך. 22% ו-29% בהתאמה ממדינות אלו העריכו שייקח להם 19-24 חודשים.

תופעה מדאיגה נוספת היא כבילה של עובדים למעסיקים באמצעות לקיחת הדרכון שלהם ותעודות חשובות אחרות. 20% מהעובדים הזרים דיווחו בסקר כי נלקח מהם הדרכון או תעודות חשובות אחרות, אולם בקרב העובדים הסינים דיווחו על כך 76% מהעובדים שנסקרו. 37% מהעובדים הסינים דיווחו כי דרכונם נלקח מהם לתקופה של חודש או יותר. יש לציין כי החוק בישראל אוסר על לקיחת דרכונו של עובד זר, וכי הדבר עשוי להוות אינדיקציה משמעותית להחזקה בתנאי עבדות או סחר בבני אדם. אחדים מהמשיבים תיארו במפורש את הפרקטיקה כאמצעי שליטה, שמקשה עליהם להחליף מקום עבודה.

יותר מ-80% מהעובדים תלויים במעסיק לצורך קבלת טיפול רפואי: רק 35% מהעובדים הזרים דיווחו כי יש להם ביטוח רפואי והם מחזיקים בכרטיס הביטוח, ואילו 47% דיווחו כי יש להם ביטוח רפואי אך הם אינם מחזיקים בכרטיס הביטוח, שדרוש לקבלת הטיפול. 5% דיווחו שאין להם ביטוח רפואי ו-12% דיווחו שאינם יודעים. עוד דיווחו העובדים על עיכובים בטיפול הרפואי שניתן דרך המעסיק, על מקרים שבהם נדרשו לשלם עבור תרופות ועל אי-קבלת שכר בימים שבהם היו חולים. מהתשובות עולה כי עובדים מתקשים להתמצא במערכת הבריאות ולהיעזר בה בעצמם.

עובדים יותר שעות מהמותר, לא מקפידים על בטיחות

השכר הממוצע של העובדים הזרים בענף הבניין שהובאו בהבאה פרטית הוא 7,977 שקלים, והשכר החציוני כ-7,500 שקלים – אולם קיימים פערים ניכרים בין עובדים: שכרם הממוצע של העובדים הסינים גבוה משמעותית ועומד על כ-11 אלף שקלים, והשכר הממוצע של העובדים האוזבקיסטנים עומד על 8,800 שקלים, ואילו השכר הממוצע של עובדים מסרי-לנקה עומד על 7,200 שקלים ושל עובדים מהודו על כ-7,000 שקלים.

עם זאת, העובדים הסינים מועסקים בממוצע יותר שעות – 66.2 שעות בשבוע, במשמרות של 12 שעות, והעובדים האוזבקיסטנים 58.6 שעות – אף שהחוק בישראל אוסר על העסקה של למעלה מ-58 שעות בשבוע (לרבות שעות נוספות). העסקה בשעות נוספות מרובות מקושרת גם להגברת הסיכוי לתאונות בעבודה, בענף הבניין הנחשב למסוכן בענפי המשק בישראל שבו למעלה ממחצית התאונות הקטלניות מדי שנה. עובדים מסין וממדינות נוספות התלוננו בסקר על כך שהם נדרשים לעבוד שעות רבות מדי. 24% מהעובדים דיווחו על בעיות בתשלום: תת תשלום, עיכובים בתשלום או אי מתן תשלום.

בהיבט הבטיחות, ציינו למעלה מ-20% מהעובדים שלא סופקה להם די הגנה מפני סכנות, זאת על אף שכאמור הועסקו בענף הבניין, המסוכן מבין ענפי המשק. מספר עובדים ציינו כי הם חשים שההקפדה על הנחיות הבטיחות באתרי הבניין אינה מקבלת עדיפות מספקת, או שהיא נעשית "לצרכי נראות" בלבד.

על אף ש-90% מהעובדים חתמו על הסכם עבודה, רק 36% מבין החותמים הבינו את רובו או את כולו. רק 61% מהעובדים דיווחו כי המידע שנמסר להם מראש תואם במלואו לעבודה שהם נדרשים לבצע בפועל – ואילו 8% טענו כי אינו תואם כלל, ו-33% טענו כי הוא תאם באופן חלקי. 15% מהעובדים דיווחו כי אינם מקבלים תלוש שכר או מקבלים רק לעיתים, בעוד שבקרב העובדים הסינים דיווחו על כך 43% מהעובדים.

מחלקת המדינה האמריקנית: ישראל אינה עושה די למנוע סחר בבני אדם

לצד המחקר על תנאי עבודתם של העובדים הזרים שהובאו לישראל בהבאה פרטית, עסקה אתמול ועדת עובדים זרים גם בדו"ח מחלקת המדינה האמריקנית בנוגע לסחר בבני אדם, שפורסם בספטמבר 2025.

עו"ד דינה דומיניץ, המתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם אמרה, כי בשנתיים האחרונות הוכרו בישראל 13 אנשים כקורבנות סחר בבני אדם, ששלוש מהם הן אזרחיות ארצות הברית. "נדרשות פעולות מניעה, הגנה ואכיפה", אמרה בוועדה. לדבריה, בשנת 2001 הייתה ישראל בדירוג 3 החשוף לסנקציות אמריקאיות, ובעקבות מאמץ ממשלתי הצליחה המדינה לעלות לדירוג 1 בשנת 2012. אולם לדבריה, בשנת 2021 ירדה ישראל לדירוג 2 ובו היא נמצאת בארבע השנים האחרונות. דירוג זה משמעו שישראל אינה עומדת בסטנדרטים המינימליים למאבק בתופעת הסחר בבני אדם – אך נוקטת מאמצים משמעותיים כדי לעשות כן.

"הירידה נובעת כתוצאה מהעדר אכיפה ומניעה מספקים של סחר והעסקת עובדים זרים, וכן עקב אי חקירת המקרים", אמרה דומיניץ. "ב-4 השנים האחרונות לא הוגש אף כתב אישום בנושא אף שישראל הכירה בקורבנות סחר בבני אדם". עוד הדגישה דומיניץ כי עובדים זרים בענפי הבניין, החקלאות והסיעוד, פגיעים יותר.

הדו"ח ציין כי הממשלה מסתמכת על פנייה יזומה מצד הקורבנות או על פנייה של ארגונים חוץ ממשלתיים – וממשיכה להעמיד רף ראייתי גבוה להכרה רשמית בקורבנות. יכולת הממשלה לזהות קורבנות באופן פרואקטיבי נותרה חלשה בגלל פערי כוח אדם, מחסור במשאבים והבנה חסרה של גורמי "קו ראשון" של סחר למטרות ניצול בעבודה. עוד ציין הדו"ח כי מאז שנאסרה כניסת עובדים פלסטינים לישראל בתחילת המלחמה, עלה מספר הפלסטינים המועסקים בישראל באופן לא חוקי, דבר המגביר את פגיעותם לסחר בבני אדם.

הדו"ח המליץ לישראל להגביר את האכיפה והמאמצים הפרו-אקטיביים לזיהוי קורבנות סחר, ובכלל זאת את מספר המפקחים בתחום הזכויות בעבודה, העובדים הסוציאליים והמתורגמנים ולהכשיר אותם לזיהוי קורבנות. הדו"ח שם דגש מיוחד על מיגור תופעת גביית דמי התיווך שמשלמים עובדים זרים, ומבקש להבטיח שדמי התיווך מכל סוג לא יגולגלו לעובד, ומי שיישא בעלות התשלום שלהם יהיו המעסיקים.

בתום הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ חוה אתי עטיה (ליכוד) כי הוועדה מברכת על הצגת הדו"ח ומביעה את דאגתה על העלייה במספר העובדים הזרים שהיו קורבנות לסחר בבני אדם, וכי הוועדה תבקר במרכז לקורבנות סחר בקהילה. עוד אמרה ח"כ עטייה כי קיים פער גדול בין מספר קורבנות הסחר בבני אדם לבין מספר כתבי האישום שהוגשו בנושא, וכי על הפרקליטות והמשטרה להגביר את אמצעי האכיפה והחקירה. "מדינת ישראל לוקחת את הדו"ח ברצינות, וכך גם הכנסת".