צה"ל ומשרד הביטחון ירחיבו את המענה למשפחות חיילים ששמו קץ לחייהם, אך הם לא יוגדרו כחללי צה"ל. שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל אייל זמיר הנחו היום (שלישי) ליישם את המלצות ועדת אלמוז, שלפיהם אם יימצא קשר בין פטירת או התאבדות חייל לשירותו בצה"ל משפחתו תקבל ליווי, וכן יתאפשר לקיים לו הלוויה אזרחית עם נציגות יחידתית, זר צה"ל והספד צבאי.

"זה קצה הקרחון", אומר ל'דבר' מיכה כץ, ממובילי התארגנות מחאה של הלומי הקרב בשם 'שקופי הקרב'. "צריך להכיר בכל משפחה ולתת להם סיוע לכל החיים. וזה לא פוטר מלהכיר בהם כחללי צה"ל ולתת להם קבורה צבאית. ממה שאני מבין הם רחוקים מזה עדיין, מהמוכנות לכתוב על האדם שהוא נפל בקרב. אבל שם הוא בעצם נפל".

המדיניות החדשה שהוכרזה היום נועדה להתמודד עם הצורך במענה למשפחות לפני שהשלימו את תהליך ההכרה מול משרד הביטחון, שדורשים הוכחה לקשר סיבתי בין המוות לשירות. בכל מקרה, ההכרה של צה"ל במי שנסיבות פטירתו עשויות להיות קשורות לשירותו אינה מהווה הכרה בו כחלל צה"ל, תהליך שמתנהל בנפרד, ובעל משמעויות כלכליות וחברתיות רחבות בהרבה.

כץ אומר שגם אם דרישתו להכרה בהם כחללי צה"ל לא תמומש, "צריך לטפל בכל המשפחות של חיילים שלא צלחו את השיקום שלהם ושאיבדו את חייהם בעקבות הלחימה, תגובת הקרב או הפעילות מבצעית שהם חוו. צריך להכיר בהם, כמו במשפחות של פדויי שבי".

ליווי מאז ההלוויה, הנחת זר צה"ל

צה"ל הקים את הוועדה בראשות אלוף (במיל') מוטי אלמוז בעקבות הדיווחים על עלייה במקרי המוות מאובדנות של חיילים משוחררים. הוועדה בחנה כיצד צה"ל יכול לסייע למשפחותיהם. הוועדה מונתה בידי ראש אכ"א אלוף דדו בר כליפא, בתיאום עם הרמטכ"ל ושר הביטחון, והיו חברים בה גורמי רפואה, בריאות הנפש ומשפט, וכן נציגי אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. דו"ח הוועדה הוצג לאחרונה לשר הביטחון כ"ץ ולרמטכ"ל זמיר.

על פי ההמלצות שאומצו, יינתן מענה ייעודי למשפחות של משרתים בסדיר או במילואים ששמו קץ לחייהם לאחר השחרור, אם נסיבות הפטירה עשויות להיות קשורות לשירות הצבאי. במסגרת בחינת הקשר בין המוות לשירות יישקלו בין היתר משך השירות; אופי התפקיד שביצע המנוח; חשיפתו לאירועים חריגים; ומידת הקרבה בזמן בין מועד השחרור לבין הפטירה. ההחלטה בכל מקרה פרטני תתקבל על ידי ראש אכ"א, על בסיס המלצה של ועדה מיוחדת שתתכנס זמן קצר לאחר הפטירה.

במקרים שבהם יימצא קשר כזה, נציג מטעם צה"ל ילווה את המשפחה החל משלב ההלוויה והשבעה, ויסייע לה להגיש בקשה להכרה במשרד הביטחון.כמו כן, אם המשפחה תרצה זאת, יתאפשר לקיים הלוויה אזרחית בבית עלמין אזרחי, שתכלול סממנים צבאיים: הנחת זר צה"ל, מספיד צבאי ונציגות של חיילים מיחידתו של המנוח.

פורום 'יהלומי קרב' למען הלומי הקרב בירך על הצעדים, אך דרש להרחיבם. "חובת צה"ל ומשרד הביטחון היא להעניק הכרה מלאה ולא חלקית, בוודאי לא כזו שתחומה בזמן", מסרו בפורום, בתגובה שפרסמו יחד עם 'מכון ירושלים לצדק'. "פוסט טראומה אינה מתפרצת בהכרח סמוך לסיום השירות, ולעיתים מופיעה שנים לאחר מכן. לכן, הגבלת ההכרה לפרק זמן מצומצם אינה משקפת את המציאות הרפואית והנפשית המוכרת.

"כשמתקיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מותו של לוחם, מחובת צה"ל ומשרד הביטחון לתת הכרה רשמית, מלאה ומכבדת למשפחה. מכון ירושלים לצדק גיבש הצעת חוק שמטרתה לאפשר הכרה רשמית גם במקרים שבהם הפגיעה הנפשית התפתחה והתבטאה רק לאחר השחרור".

"74 משוחררים שמו קץ לחייהם ב-2025"

מובילי מחאת הלומי הקרב מעריכים ש-74 חיילים משוחררים בסדיר ובמילואים שמו קץ לחייהם ב-2025, בנסיבות שלפי החשד קשורות לשירותם. זה נתון גבוה בהרבה מנתוני האובדנות שצה"ל מפרסם. לדברי כץ, "הנתון של צה"ל מדבר רק על מי שהתאבדו במהלך השירות ולא סופר את מי שהתאבדו אחרי השירות. הנתון שלנו, 74 חיילים משוחררים כרגע, מגיע מהיכרות וממה שהמשפחות מאפשרות לנו לפרסם, אבל יש משפחות למשל בעדה הדרוזית שלא מוכנות להגיד שהוא התאבד, רוצות שיזכרו את הגבורה".

כץ מבקר גם את המידע שמשרד הביטחון וצה"ל העבירו לאחרונה למרכז המחקר והמידע של הכנסת, בנוגע ל-279 חיילים שניסו להתאבד מינואר 2024 עד יולי 2025. "הם לא סופרים עוד מאות משוחררים שניסו להתאבד אחרי השחרור או בין הסבבים או אחרי שמשהו הפעיל אצלם טריגר שהם אפילו לא הכירו לפני".

"צריך שמשפחה שרואה מצוקה תוכל לפנות"

מה שמטריד את כץ אפילו יותר מהיחס למשפחותיהם של מי ששמו קץ לחייהם, הוא הצעדים החסרים למניעת מוות מאובדנות, ולטיפול הנפשי בחיילים משוחררים בכלל. הוא אומר כי במקרים רבים, תגובות קרב מופיעות שנים אחרי הלחימה, ובקשר ישיר לאירועים המבצעיים, אך אין מנגנון ברור שיודע לטפל בכך באזרחות.

מבחינתו, ההכרה החברתית בלוחמים קשורה באופן עמוק ליכולת לטפל במצוקות, ואף להציל חיים. "אם צה"ל ומשרד הביטחון היו מעניקים לכל מי שהשתתף בפעילות מבצעית את 'אות השירות המבצעי', שמקנה גם גישה לאגף השיקום והכרה בתגובת קרב – לוחם שכמה שנים אחרי הלחימה חווה איזשהו אירוע של הלם קרב, יכול לגשת לאגף השיקום, ולקבל עזרה".

הבעיה לדבריו חמורה במיוחד כשהפנייה מגיעה מהמשפחה ולא מהחייל המשוחרר עצמו.  "כיום אם המשפחה שלי רוצה לגשת לאגף השיקום ולדאוג לי לפגישות או עזרה, הם לא יכולים. הלום קרב לא תמיד יודע ללכת ולבקש עזרה, הוא לא במצב שמאפשר לו את זה, אז המשפחה שרואה את המצוקה צריכה שתהיה לה את היכולת לפנות ולעזור לאותו הלום קרב, ולא לחכות עד שגם הוא יתאבד".

במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. אם מדובר בחייל, ניתן לפנות למפקדים, לקב"ן היחידה או לגורמי הרפואה בצה"ל. זכותו של כל חייל לפנות לקב"ן לפי רצונו, דרך הציר הפיקודי של המשרת או דרך גורמי הרפואה. ניתן לפנות גם באופן עצמאי. הקב"ן מחויב לשמור על סודיות רפואית ואסור לו להעביר מידע לגורמים אחרים, אלא במצבי סיכון לחייל עצמו ו/או לאחרים.

בנוסף, ניתן לפנות לקו הסיוע של עמותת ער"ן לחיילים ולחיילות בטלפון 2201* בכל שעות היממה, ובאמצעות הוואטסאפ במספר 052-845-1201. כמו כן, ניתן לפנות למוקד קצינת פניות הציבור 24 שעות ביממה, בכל נושא ועניין הקשורים לשירות הצבאי. מוקד קצינת פניות הציבור: 1111 שלוחה 5 ולאחר מכן שלוחה 4, או למוקד מקול הלב: 6690*.