בזמן שנשיא גרמניה היוצא, יואכים גאוק, הוזמן אמש (שני) לעלות ולנאום ע"י נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, מעל במת טקס הנעילה של אירועי יום השואה והגבורה בקיבוץ 'לוחמי הגטאות', הונפו שלטי מחאה עליהם נכתב 'אין גרמניה אחרת'. השלטים הוחרמו ע"י מארגני העצרת, אך מאות עזבו את הטקס בזעם. גאוק נאם, בניגוד להודעות מוקדמות, ונאומו המתורגם לעברית שהוקרן על הבמה, הבטיח כי הנאום היה מתוכנן ולא ספונטני.

עצרת הזיכרון בבית לוחמי הגטאות, אשר הוקם ע"י יוצאי תנועת דרור בפולין, היא העצרת החותמת, יחד עם רעותה בקיבוץ 'יד מרדכי' את אירועי יום השואה והגבורה בישראל. ייחודה של העצרת הוא בהדגשת מקומו של המרד ומקום של המורדות והמורדים בגטאות, במחנות וביערות – בעמידת העם היהודי על כבודו מול הצורר.

פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל אמר בתגובה לנאומו של גאוק, "ההחלטה לתת לנשיא גרמניה היוצא להיות הנואם המרכזי בטקס הנעילה של יום השואה היא כתם בל יימחה שהכתים את מעמד האזכרה לששת המיליונים. מארגני הטקס הסתירו את העובדה שנשיא גרמניה אמור לנאום ועשו זאת בגניבה ומאחורי גב הקהל. מעשה זה שלא נעשה מעולם מהווה מעמד סליחה ומחילה לעם הגרמני כולו." האוספטר הוסיף, "אנחנו נמשיך לחנך לאור דבריו של המשורר שלונסקי: לזכור ודבר לא לשכוח גם עד דור עשירי."

גם אפרים זורוף, "צייד הנאצים האחרון" ומנכ"ל מרכז ויזנטל, זועם על הזמנתו של גאוק לנאום בטקס, כפי שהתפרסם היום (רביעי) במעריב. זורוף הביע את התנגדותו לנאום בשל חתימתו של גאוק על 'הצהרת פראג' המשווה לטענתו את פשעי הנאצים לפשעי הקומוניזם, "אני בטוח שגאוק הוא ידיד ישראל אבל ככה לא מטפחים את החינוך לשואה. אילו הוא היה בא לפה ומודיע שהוא מסיר את חתימתו מ'הצהרת פראג' אז ניחא, מעז יצא מתוק, אבל ממה שאני מבין זו לא הכוונה", אמר למעריב.

הנשיא הגרמני: "התביישתי להיות גרמני"

"הייתה תקופה שהתביישתי להיות גרמני. לא יכלתי לאהוב את ארצי ואף שנאתי אותה. בני דורי הביטו בהוריהם בגועל והם התנערו מכל אשמה וסרבו לקחת אחריות על מה שקרה." אמר גאוק בנאומו. "גם זהותם של הדורות הגרמנים הבאים תהיה מוכתמת בזיכרון אושוויץ. עומד בפניכם כאזרח המודע לאחריות כלפי ארצו." גאוק לא התכחש לאחריות העם הגרמני לשואה, "היום ביום השואה והגבורה אני רוחש כבוד לאלה שבעבר נודו, הושפלו, נרדפו ונרצחו על היותם יהודים." בסיום דבריו הודה גאוק לריבלין על ההזמנה.

יש לציין כי עם היוודע דבר הגעתו של גאוק כאורח הכבוד לעצרת התעוררה מחאה. בין היתר טענו האוספטר, ומספר מזכירי תנועות נוער בישראל, כי ההזמנה עצמה מבישה, ודרשו לוודא שמעמד העצרת אינו מנוצל כאירוע להענקת סליחה לעם הגרמני, שגאוק מייצגו. יתכן, והסתרת העובדה כי גאוק ידבר בעצמו בעצרת נעשתה על מנת למנוע את המחאה בנושא.

נוכח ההתנגדות לעצם השתתפותו של הנשיא הגרמני היוצא בעצרת הזיכרון, ערך 'דבר ראשון' ראיון עם יהודה מימון, 'פולדק', בן ה-93 שהיה חבר בתנועת הנוער "עקיבא" בקרקוב והשתתף בדצמבר 1942 בפעולת ההתנגדות הראשונה בכל אירופה הכבושה כנגד הנאצים.  בין השאר אמר פולדק, "אני חושב שבית לוחמי הגטאות שינה מאד את גישתו בשנים האחרונות, וזה לא לפי רוחי, המוזיאון מקבל צורה שהיא לא המשך של אלה שיסדו אותו. הזמנת נשיא גרמניה לעצרת קשורה לשינוי הזה, כן".

נשיא המדינה ראובן ריבלין (צילום: רמי שלוש).

ריבלין: "להתנגד לבריחה מאחריות לאומית"

הנשיא ריבלין תקף בנאומו את מנהיגי מדינות אירופה, הנושאות גם הן באחריות להשמדת העם היהודי, כי הפכו את השואה מאירוע היסטורי נלמד לנושא "פוליטי בוער" וכי הן נושאות מסר כי אינן אחראיות להשמדה בגבולן. בתוך כך תקף ריבלין את המועמדת לנשיאות צרפת, מרין לה-פן, כי הכחישה בדבריה לפני שבועיים את אחריותו של העם הצרפתי ומנהיגיו בסייעם להשמדה ומדינות נוספות בהן פולין ואוקראינה בהן מתקיים דיון פוליטי על מעורבותן וסיוען לנאצים והוסיף, "עלינו להתנגד לבריחה מאחריות לאומית."

את שש המשואות הדליקו: שרגא פילר – יליד ויז'קוף, פולין 1930, שכבר בגיל 10 היה פרטיזן לוחם ביערות בלרוס. משה שנר – מקיבוץ לוחמי הגטאות. דור שני. הדליק משואה בשם הוריו שרה וצבי שנר – ששרדו בפולין וייסדו את בית לוחמי הגטאות ואת ארכיון השואה הראשון. רטמן לוצ'יה – ילידת דינוב, פולין. ניצלה בעזרת אישה פולנייה הגב' פומורסקי שסיפקה לה תעודת לידה מזויפת ובעזרת כישורי משחק, מראה אירופאי ובעיקר הרצון העז לחיות. רחל אלטרץ' – הניצולה היחידה משטיפ (מקדוניה), נשלחה עם משפחתה למונופול, בית חרושת לטבק. רחל הקטנה עברה בין אנשים ומחנות עד שנשלחה אחרי המלחמה לבית יתומים. ברישומים של הגרמנים מופיעה כאילו נספתה. ברוך הוד – (לשעבר בירנט ון דר הודן), נולד ב- 1924 בהולנד, היה חבר המחתרת ההולנדית. החליף 13 מקומות מסתור, זייף מסמכים עבור יהודים ופעילי מחתרת, אסף נשק, אספקת מזון וחומר תעמולה שהצניחו מטוסים בריטיים, חילק כרוזים, ערך תצפיות על תנועת כוחות גרמנים והעביר ידיעות לאנגלים באמצעות מכשיר רדיו. מירי אזולאי ילידת בודפשט, הונגריה 1931 , גדלה בבית יתומים עוד לפני המלחמה. ניצלה מהטבח בדנובה בסוף המלחמה, עלתה ב"אקסודוס" ביולי 1947 וגורשה לגרמניה.

את זר חסידי אומות עולם הניחה בטי בכר עוזרי שניצלה על ידי חסידי אומות עולם, אלכסנדר ובלגה טודורוב שהיו חברים טובים של הוריה. בטי נולדה בסקופיה, מקדוניה ב-1939.  גדלה כנוצרייה ורק בגיל מאוחר חשפה בפני ילדיה כי הסבא והסבתא שלהם ממקדוניה הם בעצם חסידי אומות עולם שאימצו אותה. הוריה נספו בטרבלינקה.

"לא נשכח ולא נסלח", אמר אריק כרמון, יו"ר הוועד המנהל של בית לוחמי הגיטאות, ובפניה אישית לגאוק הוסיף, "אין סליחה כי אין סמכות לאף אחד לסלוח לגרמניה". ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני) שכל משפחתה של אימו נרצחה בשואה אמר לפני תחילת העצרת לדבר ראשון, כי הוא מכבד את העובדה כי הנשיא הגרמני הוא אורחו של ריבלין וכי בואו הוא עובדה קיימת עליה החליטה הנהלת בית לוחמי הגיטאות אך הוסיף בביקורת, "חושב שכדאי היה לקיים דיון ציבורי על הזמנת הנשיא הגרמני".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר, אמר: "עלינו לזכור ולא לשכוח, לזכור ולא לסלוח, לזכור ולא להכחיש, לזכור את הפשעים, לזכור את ההשמדה, לזכור את ששת המיליונים – הקשישים, ההורים והילדים. ומה שנכון למנהיגי אומות העולם, נכון גם למנהיגנו שלנו, כאן במדינת היהודים. שעה שבתוכנו גובר הפילוג, אל לנו לשכוח, כי הצורר הנאצי לא הבדיל בינינו – במשרפות, בצעדות המוות, ביערות הדם ובקברי האחים, קבורים יחדיו יהודים פולנים ולובים, תוניסאים וסלבים, גברים ונשים, זקנים וטף – כולם יהודים – כולם אחים. אני מבקש להביע את הוקרתי לנשיא גרמניה בעבר הנמצא איתנו כאן הערב, על כך שהואלת לבוא אלינו ביום הקשה הזה ומבקש לנצל את הבמה הזו ולקרוא לך לקחת אחריות עודפת בין יתר מנהיגי העולם החופשי, ולהמשיך להלחם יחד איתנו, לנצח את האנטישמיות ולעקור אותה מן השורש. לך, אדוני נשיא המדינה, אני מבקש להודות ולחזק את ידיך בפועלך למען אחדות העם ואיחוי הקרעים והשסעים בחברה הישראלית ומתחייב כי התנועה הקיבוצית כולה, מגוייסת, כפי שתמיד התגייסה, למערכה על אחדות העם ובטחון המולדת".