מומחים שנשכרו על ידי חיפה כימיקלים לבחינת המערך לייבוא האמוניה מעריכים כי הסיכונים הנשקפים ממנו זעומים, וכי דוח קינן – שקבע כי המיכל הענק במפרץ מסכן את חייהם של מאות אלפי אנשים – נשען על הנחות יסוד שגויות ומודל חישובי לא מתאים בעליל. אחד מאותם מומחים, ג'ורג' פמיני, הסביר ל'דבר ראשון' את את הפרטים הקטנים מאחורי הקביעה הדרמטית.

פמיני הוא בכיר לשעבר במשרד לביטחון המולדת של ארצות הברית, שם עסק באיומי לוחמה כימית. קודם לכן עבד במשרד ההגנה האמריקני בתחום התגוננות מפני חומרים כימיים. לדבריו, הדרך להעריך סיכונים באופן אחראי לגבי דליפת אמוניה, היא באמצעות תוכנה מכוילת.

ג'ורג' פמיני. (תמונה באדיבות המצולם)

פמיני השתתף בניסוי העוקב אחר דליפת אמוניה, שממצאיו שימשו לכיול הפרמטרים של התוכנה בה הוא משתמש גם להערכת הסיכון מהמיכל החיפאי. דבריו חשובים במיוחד לאור העובדה שבית המשפט העליון עשוי להתיר היום (חמישי) מחדש כניסה של אניית אמוניה לישראל.

ההתמקדות של פמיני היא במרכיב הנזק, ולא בהסתברות לתקלה, והיא הנקודה הקריטית בהערכת הסיכון. אם הנזק מקריסת המיכל או האנייה אינו איום אסטרטגי כנטען בדוח קינן, הרי שסוגיית ההסתברות לתקלה הופכת באחת לפחות משמעותית. חברת חיפה כימיקלים ביקשה מהצוות של פמיני, באופן ספציפי, להעריך את אחד התרחישים שנבחנו על ידי המדינה – הגבלת המיכל לאחסון 4,000 טונות, ושימוש באנייה קטנה של 2,500 טונות. על פי המודל שלו, מדובר במערך יבוא שאינו יותר מסוכן ממתקנים רבים בארה"ב.

פמיני חשף רקע מקצועי נרחב בנושא. "עבדתי במשך 35 שנים כחוקר בתחומי חומרים כימיים מסוכנים, ובחנתי את הסיכונים שלהם בעבור משרד ההגנה, ממנו פרשתי בדצמבר" סיפר, "חקרתי את ההשפעות של התקפות של נשק כימי, איך מתגוננים מפניו, גם מפני חומרים כימיים מסוכנים אחרים. לפני 11 שנים הגעתי למשרד לביטחון המולדת וייסדתי את המעבדה הכימית היחידה שלו לניתוח איומים כימיים, אותה ניהלתי. התמקדנו בכלור, אמוניה, פוסג'ין, קרבוניום כלורין, אחד הרעלים הכימיים הכי מסוכנים, ואחרים. עבדו תחתיי 32 אנשים, שבחנו חומרים כימיים רעילים וכתבנו הערכות".

מה הקשר בין מעקב אחר סיכוני התקפות כימיות מצד טרוריסטים לתאונות תעשייתיות?

"תפקידנו המרכזי היה להתמודד עם מה שטרוריסט עלול לעשות, אבל מהר הבנו שתקרית היא תקרית. אם יש שחרור של כלור, אתה לא יודע אם זה בטעות או בכוונה. למרבה המזל, הרוב זה בטעות, וקראו לנו כשהיו תקלות. יש נקודות דמיון בין שני התרחישים".

ואיך הגעת לחיפה כימיקלים ?

"לפני כשלושה שבועות, מעט לאחר כשפרשתי, חיפה כימיקלים קראה לי וביקשה ממני לעזור להם, להעריך את הסיכון בייבוא האמוניה.

"היו לי שני שותפים לניתוח הזה, שניהם מאוד מוכרים בעולם בתחומם: סטיבן האנה – מומחה עולמי לתחומי מזג אוויר, אטמוספירה, תחבורה והתפזרות דליפות, בייחוד בתחומי התעשייה; ולצידו איאן סייקס – מומחה שפיתח מודלים מתמטיים להתפזרות חומרים קלים מן האוויר. המודלים שלו מאומצים בסוכנות האמריקאית להפחת סיכונים -DTRA. איאן כתב את התוכנה SCIPUFF, התוכנה הכי משוכללת מסוגה כיום, שיכולה לבצע הערכת פיזור דליפות בתרחישים שונים. בשונה מתוכנת ALOHA  (בה השתמשו המומחים בדו"ח קינן, א.ר.), שלא עודכנה 15 שנה. ההבדל היסודי בין שתי התוכנות הוא שבזו שלנו אפשר להכניס פרמטרים שהתוכנה השנייה מגדירה כקבועים בלתי ניתנים לתכנות. באמצעותה הכנו דו"ח מפורט, שמראה תוצאות של המודלים שלנו, עם הנחות היסוד שלנו, לגבי איך אמוניה תתנהג כולל החישוב של מורד הרוח".

מפגינים נגד מיכל האמוניה. הצילום מטעם מטה המאבק 'מנקים את מפרץ חיפה', צלמת: שרון בן דוד

דו"ח קינן נקב במספר של 600 אלף בני אדם בסכנת פגיעה. איך אתם רואים את הקביעה הזו?

"המספר הזה, 600 אלף, הוא מגוחך, אם להתבטא בעדינות. ויש הרבה סיבות מדעיות לקבוע כך".

פמיני דוחה את הטענה שייצור ואחסון אמוניה הוא משהו שנעשה רק הרחק מריכוזי אוכלוסייה, או שמדינות העולם הראשון מרחיקות אותו מהן ומעבירות אותו למדינות עניות יותר עם רגולציה חלשה. "בוא נדבר קצת על אמוניה. אמוניה היא אחד הכימיקלים שהכי מובלים ממקום למקום בארצות הברית" הסביר, "שוק האמוניה בכל העולם כולל 180 מליון טון, 11 מליון מהם מיוצרים בארה"ב. יש 7,351 מתקנים לאחסון בארה"ב. 90 מיכלים בארה"ב הם בעלי נפח של מעל ל-9,000 טון. לכמחציתם יש מאפיינים דומים למיכל במפרץ חיפה. קצת מעל 30 מיכלים הם בקירור. השאר הם מיכלים בלחץ גבוה. התכולה הממוצעת היא בין 9,000-18,000 טון (לעומת 12,000 בחיפה, א.ר.). כמה מהם קרובים לאוכלוסייה צפופה".

פמיני מדגיש כי על אף הסכנה הפוטנציאלית, תעשיית האמוניה לא גורמת לנפגעים רבים. "לפי נתוני הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב, המתארים 226 תאונות בהן נפלטו 3,500 טונות של אמוניה, מתוכם 3,300 טונות באירוע בודד, שבו פיצוץ יצר חור במיכל אמוניה, היו בסך הכל שני מקרי מוות, רק מאירוע אחד – כתוצאה משאיפת אמוניה. היו אפס מקרי מוות מחוץ לגבולות המתקנים.

ומה מגן על העובדים?

"צריכה להיות להם הגנה אפקטיבית, חליפות, מסיכות חמצן (SFBA) לשימושם בעת תאונה. דו"ח קינן עשה עניין גדול מהאירוע בליטא. קראנו את דוח האירוע, אבל היו בו רק שבעה הרוגים, וגם הם היו רק העובדים במפעל. היו פציעות, אך לא היו מקרי מוות מחוץ לגדר."

"הטעות בדוח קינן היא שהם השתמשו בהיקפי החשיפה כדי לקבוע כמה אנשים ימותו. זה חמור פי מאה ממה שבאמת יקרה. בהערכות שלנו אין פיזור של יותר מ-500 מטר, מהספינה או מהמיכל. מהספינה אפילו פחות. מספר מקרי המוות המקסימלי הוא עשרות בני אדם."

אם כך, מהי ההערכה שלכם לגבי סיכונים לאוכלוסיית מפרץ חיפה?

"קראו לנו כדי להסתכל על כמה גרועה תהיה פליטה של אמוניה וכמה אנשים ייפגעו, וגם איך הגיעו למספר הזה, האם זה נכון, והאם יש מודלים טובים יותר.

"השורה התחתונה היא שתכנת ALOHA לגמרי לא מתאימה לבדיקת שחרור אמוניה. זה מודל ישן. יש כמה דברים שמתרחשים עם דליפת אמוניה, שהתוכנה הזו לא מסוגלת לחשב ביעילות. אנחנו מאמינים שיש מודלים טובים יותר, חדשים יותר, שבהם צריך להשתמש. תוכנת PHAST מהולנד וSCIPUFF האמריקנית, שיש לה גם גרסה חופשית. אנשים כל הזמן משתמשים בALOHA, ועושים בה שימוש לא נכון.

"הטעות בדוח קינן היא שהם השתמשו בהיקפי החשיפה כדי לקבוע כמה אנשים ימותו. זה חמור פי מאה ממה שבאמת יקרה. להישאר בבית יסייע להפחית את החשיפה בתוך הבית בלמעלה מ-95%. יש עוד חישובים שמראים שכל דבר שמפחית את הריכוז לא פועל לינארית, אלא אקספוננציאלית. כלומר, אם אתה מפחית את החשיפה הפוטנציאלית פי 3, הכמות המשפיעה בפועל יורדת פי 9. המרחק של המיכל מהאוכלוסייה הוא בערך קילומטר וחצי בנקודה הכי קרובה, שני קילומטרים ויותר מחלק מהכיוונים. בדקנו זאת גם בתסריט של 'המקרה הכי גרוע'.

"בהערכות שלנו אין פיזור של יותר מ-500 מטר, מהספינה או מהמיכל. מהספינה אפילו פחות. מספר מקרי המוות המקסימלי הוא עשרות בני אדם."

אז מה החלופות שאתם בחנתם ?

"למשל ספינה קטנה של 2,500 טון אמוניה. עשינו לזה מודל, ואנחנו לא יכולים לקבל יותר מאשר 200-300 מטר של פיזור, שרק 1,100 טונות יכולים להתאדות, כי 1,300 טונות ייספגו במים מאוד מהר. זה רע לדגים, ולחומציות המים באזור, וזה ייצור התחממות שתיעלם די מהר. וזה ימותן ע"י דילול. ל-EPA (הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה, א.ר.) יש אמרה – 'הפתרון לזיהום הוא דילול' (The Solution to Pollution Is' Dilution').

"לא הצלחנו להגיע לשום דבר שדומה למה שקינן מדבר עליו, אפילו לא ל-2-3 קילומטר. עשינו חישוב לאניית 16,000 הטון. לא הגענו ליותר מ-750 מטרים. הסיבה היא שאמוניה קלה מהאוויר, וזה אומר שכשהיא מתאדה, היא עולה למעלה. העלייה שלה למעלה יותר מהירה מאשר התנועה במורד הרוח, וזה מה שתוכנת ALOHA לא מחשבת".

נטען שהמיכל 'זקן' ולא נבדק פנימית, ולכן לא ניתן לסמוך עליו ושמיכלים כאלו צריך לבנות בזוגות, כדי לאפשר ריקון של האחד בזמן שהשני נבדק.

"המיכל הזה לא זקן מדי, הוא אפילו די צעיר. בארצות הברית, בסטוקטון, יש מיכל אמוניה מקוררת בדיוק כמו זה, שהוא בן למעלה מארבעים. הוא מעולם לא נבדק מבפנים, והוא נחשב למיכל בטוח.

"בבדיקה החיצונית שבוצעה ב-2015 נמצא שהמיכל, שהוא בן 30, במצב טוב מאוד והם לא רואים שום עדות לבעיה, חוץ מאשר לכמה סדקים חיצוניים. הם הסכימו שלמיכל מהסוג הזה בדיקה חיצונית נחשבת למספקת. בארצות הברית מיכלים כאלו לא נדרשים לבדיקה פנימית, ורוב החברות לא עושות זאת.

"הניתוח שלנו לא ממוקד בהסתברות לתקלה, אלא במידת הנזק שצפויה ממנה. בתרחיש של אנייה קטנה יותר, המחזיקה 2,500 טונות אמוניה, וכשהמיכל מוגבל ל-4,000 טון, התוצאה היא בטיחותית יותר ממתקנים בארה"ב שלא נחשבים למסוכנים במיוחד"

"אני לא מסכים לקביעה שצריך לבנות אותם בזוגות. מיכלים שמאחסנים אמוניה בלחץ צריכים להיבדק כל שנה ויש להם תוחלת חיים של 10 שנים, והם יכולים להתחיל להיכשל קצת אחרי עשור. באירופה יש התעקשות גדולה יותר שמיכלים מקוררים ייבדקו פנימית, אבל יש מקרים שהם ויתרו על זה, תלוי באיזו מדינה. באיחוד האירופי הם מנסים להיות יותר מכלילים. יש לי דיווח מה EFMA (איגוד יצרני הדשנים האירופי, א.ר.) שאומר שבדיקה פנימית מסוכנת יותר למיכל ולעובדים לעומת בדיקה אקוסטית, כי היא מוסיפה לחות וזה מגביר קורוזיה.

"המיכל הזה יכול להחזיק 40-50 שנה בקלות. עדיין צריך לעשות בדיקות, אבל לא לפתוח את המיכל, אלא לנצל שיטות חדשות לבדיקות לא פולשניות".

אם מתחשבים באיומי הטרור, האם מערך ייבוא האמוניה בחיפה עדיף על מתקנים אמריקניים?

"החישובים שלנו מראים שכן. ובדקנו את החלופות ליבוא אמוניה – אניית 2,500 טונות  – ואנחנו מאמינים שזה מתואם עם מה שנעשה בארה"ב, וזה כנראה פחות מסוכן אפילו ממה שנעשה כיום בטמפה. גם לנו יש סיכון מוגבר של טרור בארה"ב, ממקור אחר, אך הוא אמיתי מאוד – היו לנו כמה אירועים בשנים האחרונות. לא כולם דווחו. בסך הכל, בארה"ב איומי הטרור מבית גדולים יותר מאיומי הטרור מחו"ל.

הניתוח שלנו לא ממוקד בהסתברות לתקלה, אלא במידת הנזק שצפויה ממנה. בתרחיש של אנייה קטנה יותר, המחזיקה 2,500 טונות אמוניה, וכשהמיכל מוגבל ל-4,000 טון, התוצאה היא בטיחותית יותר ממתקנים בארה"ב שלא נחשבים למסוכנים במיוחד".