צרפת של תחילת שנת 2026 היא זירה פוליטית מדממת ומפולגת יותר מאי פעם. מה שהחל לפני מספר שנים כוויכוחים וצעקות בבתי הנבחרים בין הימין הקיצוני בהנהגת מארין לה-פן, לשמאל הקיצוני בהנהגת ז'אן לוק מלנשון, נכנס ל"מאיץ החלקיקים" המקטב של הרשתות החברתית, ומתפוצץ כעת ברחובות ומאיים לערער את יסודות הרפובליקה החמישית. המדינה, שחרטה על דגלה את ערכי החירות, השוויון והאחווה, מוצאת את עצמה בעיצומה של סערה שמאיימת לקרוע את המרקם הדמוקרטי שלה, כאשר האידיאולוגיה הופכת לכלי נשק פיזי והמרחב הציבורי הופך לשדה קרב.

הבוקר (רביעי) פונה המטה הלאומי של מפלגת השמאל 'צרפת הבלתי נכנעת' (LFI), שבראשה עומד מלשון, "בעקבות איום פצצה". המטה ברובע ה-10 של פריז פונה מכל יושביו ושוטרים פשטו עליו, כפי שפרסמה לשכת העיתונות המרכזית של צרפת. האירוע התרחש על רקע מתיחות גוברת סביב חקירת הרצח של פעיל הימין הקיצוני קוונטין דרנוק בליון, העיר השניה בגודלה בצרפת.

דרונק בן ה-23 נהרג לפני כשבוע במהלך קטטה אלימה בין קבוצות צעירים המזוהות עם הקצוות הפוליטיים, וחקירת מותו חושפת את עומק השנאה, הארגון והתכנון המוקדם שמאחורי ה"מפגשים" הללו ברחוב. הרצח ארע במהלך מחאה נגד חברת הפרלמנט האירופי רימה חסן, פוליטיקאית ממוצא פלסטיני ממפלגתו של מלנשון.

גורמים בימין הקיצוני טוענים כי דרונק התנדב לשמש כאיש אבטחה למפגינים מהימין. לדבריהם הוא הותקף על-ידי פעילי שמאל, ולאחר שהוכה הוא אושפז ונכנס לתרדמת. בשבת מת מפצעיו, ולמחרת האשימו שרים בממשלתו של עמנואל מקרון, המזוהה עם המרכז, את השמאל הקיצוני ברצח.

"ברור שהשמאל הקיצוני הרג אותו", אמר ז'ראלד דרמנין, שר המשפטים בממשלתו של מקרון. השר אמר כי "מילים יכולות להרוג", ותקף את חסן ואת מנהיג המפלגה של מלנשון על כך שלא אמרו מילה למשפחתו של הצעיר שנרצח. שר הפנים לורן נונז האשים גם הוא את השמאל הקיצוני ואת מפלגת 'צרפת לא נכנעת'.

לאחר דבריהם  הביע מלנשון זעזוע מהתקיפה ושלח תנחומים למשפחתו ולחבריו של דרונק. מלנשון, שרץ לנשיאות שלוש פעמים וצפוי לעשות זאת גם בשנה הבאה, הוסיף כי מפלגתו מתנגדת לאלימות. עם זאת, אתמול נעצר במסגרת החקירה ז'אק-אלי פברו, עוזרו הפרלמנטרי של רפאל ארנו ממפלגתו, ומייסד ארגון הנוער של 'אנטיפה' בצרפת 'המשמר הצעיר'.

הבוקר חלה התפתחות נוספת בפרשה כאשר המשטרה הצרפתית עצרה חשוד עשירי במעורבות ברצח. מספר המעצרים הרב מעיד על כך שלא מדובר בתגרה מקרית בין שיכורים או באירוע אלימות רחוב סטנדרטי, אלא בהתנגשות מתוכננת בין קבוצות אלימות הפועלות בכללים פנימיים של כנופיות פוליטיות. כל מעצר בתיק הרצח של דרונק מלווה בגל של תגובות ברשתות החברתיות, האשמות על "רדיפה פוליטית" מצד אחד, ודרישות לענישה מחמירה נגד "הטרור של הרחוב" מהצד השני.

אלימות בחסות "הגנה עצמית מונעת"

'המשמר הצעיר', זרוע של ארגון 'אנטיפה' בצרפת, ממלא ככל הנראה תפקיד מרכזי בהתגברות האלימות ברחובות המדינה. עדותו של חבר לשעבר בתנועה, שנחשפה הבוקר בעיתון לה-פריזיאן, שופכת אור על הדינמיקה הפנימית המדאיגה של הארגון.

לדבריו, 'המשמר הצעיר' אינו מסתפק בהפגנות שקטות או בחלוקת פליירים; הוא פועל כמיליציה אזרחית לכל דבר ועניין. חבריו עוברים אימונים פיזיים, שומרים על משמעת פנימית נוקשה, ורואים באלימות כלי לגיטימי, ואף הכרחי, ל"הגנה עצמית" מפני מה שהם מגדירים כעליית הפשיזם בצרפת. לפי העדות שפורסמה בעיתון הצרפתי "הגבול בין הגנה להתקפה אצלם מטושטש עד לא קיים, ועצם נוכחותם המאורגנת ברחובות היא זרז לאלימות".

העובדה שארנו, מייסד הארגון, שהיה נתון בעבר למעקב בטחוני על ידי הרשויות בשל חשדות נגדו, נהנה כעת מחסינות פרלמנטרית, נתפסת בעיני רבים בימין הקיצוני ובקרב גורמי אכיפת החוק כסטירת לחי מהשמאל הקיצוני למערכת החוק.

האלימות נגד רכוש הייתה מאפיין קבוע במחאות בצרפת מימים ימימה, אך בעבר האלימות נגד בני אדם נחשבה לקו אדום שמי שחוצה אותו מוציא את עצמו מהמחנה הדמוקרטי. היום, לעומת זאת,  לפי טור של סטפן פוקר ב'לה-מונד', אנו עדים לתופעה שבה שני הצדדים (הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני) משתמשים במושג "הגנה עצמית מונעת" במטרה להצדיק תקיפות אלימות זה על זה ושניהם נגד כוחות הביטחון.

קריסת המרכז הפוליטי

ההקצנה של הימין והשמאל בצרפת, והתגברות האירועים האלימים מגיעים על רקע משבר שלטוני חמור שחל במדינה בשנתיים האחרונות. ניצניו של המשבר עוד בימי הבחירות לנשיאות ב-2022 כאשר מנהיגת הימין הקיצוני מרין לה-פן העפילה לסיבוב השני בו התמודדה נגד הנשיא עמנואל מקרון, שהיה בשפל היסטורי מבחינת תמיכת הציבור בו. הציבור הצרפתי מהשמאל ומהמרכז התייצב מאחורי הנשיא הבלתי-פופולרי רק בשביל למנוע ממנהיגת הימין-הקיצוני להתמנות לנשיאה.

מנגד, בבחירות שנערכו כעבור שנתיים לפרלמנט האירופי הובסה מפלגתו של מקרון, מה שהוביל אותו להחליט על בחירות בזק לפרלמנט הצרפתי. מקרון קיווה שהצרפתים יתאחדו שוב מאחוריו אולם מה שהתרחש היה בדיוק ההפך – מפלגתו ספגה מהלומה נוספת, ומאז אין שום גוש פוליטי באסיפה הלאומית, ומקרון מנהיג ממשלת "ברווז צולע" הנשענת על הימין הקיצוני מבחוץ.

התסכול הרב של הצרפתים, החשים שהממשלה אינה מייצגת אותם, ובראשה עומד נשיא בשפל התמיכה הגדול ביותר בהיסטוריה הצרפתית, מוביל להקצנה של השיח. התחזיות והסקרים מראים כי בבחירות הקרובות לנשיאות, בשנה הבאה, יתמודדו זה מול זה נציגי הימין והשמאל הקיצוני על הכניסה לארמון האליזה, בו מרוכזות סמכויות רבות לפי החוקה הצרפתית.

מאז שהוקמה הרפובליקה החמישית של צרפת, לעולם לא היה מצב כזה בו מפלגות הקיצון הן אלו שהתמודדו על הנשיאות ועל הרכבת הממשלה. הסוגיות הבוערות בהן עוסקות מפלגות אלה בימינו הן מעמדם של המהגרים והיחס לישראל ולפלסטין. דווקא סוגיות שנחשבות מרכזיות נדחקות לשולי הדיון שכן דווקא בהן המפלגות הקיצוניות אינן חלוקות באופן ניכר. כך לדוגמה, ביחס למדיניות הכלכלית, מנהיגי הימין והשמאל הקיצוני מזוהים עם השמאל הכלכלי, וביחס לאיחוד האירופי – שני הצדדים הם יורוסקפטיים – מתנגדים להגברת הסמכויות של האיחוד ובעד החלשתו.