בתיאוריה, ועדות הכנסת הן לב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית, המקום שבו המומחיות פוגשת את המדיניות, והאינטרס הציבורי אמור להנחות את נבחרינו. אלא שבחודשים האחרונים מתרחש מהלך עומק מדאיג של השתלטות אידיאולוגית שיטתית על שתי ועדות ליבה הנוגעות ישירות לחיי האזרחים, ועדת החינוך וועדת הבריאות, תוך קידום סדרי יום משיחיים וקיצוניים, הדרה מכוונת של גורמי מקצוע, ופגיעה מתמשכת בעקרונות היסוד של המשילות הדמוקרטית ושל אחריות שלטונית.

במשך כחודשיים (אוקטובר–דצמבר 2025) שותקה לחלוטין פעילות שתי הוועדות, בעקבות התפטרותם של ח"כ יוסף טייב וח"כ יוני משריקי ממפלגת ש"ס מתפקידם כיושבי ראש, על רקע משבר חוק הגיוס. כשפעילות הוועדות חודשה, התברר כי ח"כ צבי סוכות (הציונות הדתית) מונה לראשות ועדת החינוך, וח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) מונתה לראשות ועדת הבריאות. שינוי זה סימן תפנית חדה ומסוכנת, במסגרתו ועדות שאמורות להתנהל על טהרת המקצועיות, הפרגמטיזם והממלכתיות, הוכפפו לתפיסת עולם אידיאולוגית קיצונית. כך, התחלף ניהול ענייני, גם אם שנוי במחלוקת, כפי שהיה תחת נציגי ש"ס, בהתנהלות המזכירה יותר מאחז אידיאולוגי סגור מאשר מוסד ריבוני הפועל בשם הציבור כולו.

ועדת החינוך: צנזורה והדרה בשירות אידאולוגיה משיחית

מערכת החינוך הישראלית מצויה זה שנים במשבר עמוק. מחסור חמור בכוח אדם, שחיקה מתמשכת של צוותי ההוראה ופערים מחפירים בין המרכז לפריפריה. האסון במעון היום בירושלים הוא רק תזכורת אכזרית לכך שהמערכת זקוקה לטיפול דחוף, למנהיגות ממוקדת ולתשומת לב ציבורית.

ואולם, במקום לעסוק בליבת אחריותה, הועדה מקדישה חלק ניכר מזמנה לנושאים אידיאולוגיים הנגזרים מתפיסת עולם לאומנית־משיחית. לא פחות משבעה דיונים שונים הוקדשו להצעות חוק ולמהלכים הקשורים בהרחבת סמכויות רשות העתיקות ביהודה ושומרון ולהקמת רשות מורשת ייעודית לאזור זה. ארכיאולוגיה, המוצגת ככלי מחקרי ומקצועי, מגויסת כאן במפורש לקידום אג'נדה פוליטית של סיפוח והעמקת השליטה הישראלית בגדה המערבית. התיעדוף ניכר גם ביתר סעיפי סדר היום, ובעוד שנהלים לאישור טיולים ביהודה ושומרון זוכים לדיון מקיף, בוטל דיון חירום שתוכנן לעסוק בשביתת מערכת החינוך בפזורה הבדואית בנגב.

העיסוק בגדה הוא רק חלק מהתמונה. תחת הנהגתו של סוכות, ועדת החינוך פועלת לשינוי מהותי של תכני החינוך עצמם, תוך מיליטריזציה וצנזורה פוליטית. כך, דיון שלם הוקדש להטמעת “ערכי רוח צה״ל” במערכת החינוך ובמכינות הקדם-צבאיות, מהלך המטשטש את הגבול בין חינוך אזרחי לבין זרוע של הממסד הביטחוני. במקביל, הוועדה מקדמת פסילה של טקסטים מעיתון הארץ מבחינות הבגרות, ומשדרת לתלמידים מסר שלפיו המדינה תקבע אילו דעות הן לגיטימיות ואילו פסולות.

רק אתמול, האידיאולוגיה הקיצונית אינה של יושב ראש הוועדה הרימה את ראשה, כשבדיון על שילוב מורים ערביים במערכת החינוך העברית אמר סוכות: "מורה שמציין את יום הנכבה יתקשה מאד לחגוג את יום העצמאות, מורה שלמד באוניברסיטה של החמאס יתקשה לעמוד מול ילדים שהוריהם נלחמים כעת בחמאס וינסה לטשטש את הזהות היהודית של המדינה ואנו כאן כדי למנוע את הפערים הללו. אחמד טיבי ואיימן עודה לא יחנכו בבתי הספר". על כך הגיבה ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים): זה דיון שמכשיר גזענות, דיון של התססה. אתה צבעת את כל החברה הערבית".

מערכת ההשכלה הגבוהה תחת מתקפה

גם ההשכלה הגבוהה אינה חסינה. אף שדיונים בזכויות משרתי מילואים וקבע באקדמיה עוסקים בנושא חשוב, האופן שבו הם ממוסגרים יוצר היררכיה אזרחית מסוכנת של “סטודנטים ראויים” לעומת אחרים – ערבים, חרדים, נשים ואוכלוסיות שאינן משרתות. במקום מדיניות רווחה אוניברסלית, מקודמת תפיסה של אזרחות מותנית.

עוד ביטוי לקידום מובהק של אידיאולוגיה מצוי בקיומו של דיון שכותרתו “טענות להסתה לטרור באקדמיה”. 28 ראשי אוניברסיטאות ומכללות הודיעו מראש כי יחרימו את הדיון, וכינו אותו ניסיון “להטיל רפש במערכת ההשכלה הגבוהה כולה”. במכתבם הדגישו כי עצם קיום הדיון יוצר מצג שווא שלפיו המוסדות האקדמיים נגועים בהסתה, “כאשר המציאות הפוכה מכך מרחק אלפי שנות אור”.

במקביל, מקודמת הצעת חוק של סון הר מלך להפרדה מגדרית בתארים מתקדמים, המעניקה הכשר חוקי להדרת נשים מהמרחב האקדמי. העובדה שוועדת החינוך מעניקה להצעה זו במה ולגיטימציה משקפת שינוי עומק: מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה נתפסות כמרחבים שיש להכפיף לתפיסות דתיות-לאומניות, גם במחיר פגיעה קשה בשוויון.

אג'נדה אנטי-פמיניסטית בראשות ועדת הבריאות

גם בוועדת הבריאות, תחת הנהגתה של סון הר מלך, ניכרת השתלטות אידיאולוגית חריפה. עוד לפני מינויה ליושבת ראש, כחברת הוועדה הקימה סון הר מלך את "השדולה למען האישה החרדית והדתית". במהלך זה ביקשה במוצהר “להפוך את עולם השיח המגדרי” ולהציב במרכזו ערכים של צניעות, ילודה ומשמעת מגדרית, ולא שוויון או אוטונומיה נשית. תפיסת עולם זו, הרואה בגוף האישה מושא לפיקוח אידיאולוגי ולא זירה של זכויות ובריאות, אוחזת כרגע במושכותיה של ועדת הבריאות.

כאשר ועדה שאמורה להישען על מדע, מקצועיות וזכויות אדם מנוהלת מתוך אג’נדה אנטי פמיניסטית מוצהרת, הבריאות הציבורית עצמה הופכת לכלי במאבק אידיאולוגי. כאן מתלכדים גם החשדנות כלפי ערבים, ערעור על סמכות הידע המדעי והעדפת מסגור ביטחוני-לאומני בנושאים אזרחיים מובהקים, על חשבון הזכות הבסיסית ביותר: הזכות לחיים.

גזענות במסווה ביטחוני

בדיון חסוי נוסף, שכותרתו “כיצד נבחן הרקע הביטחוני של המבקשים לעסוק במקצועות הבריאות והרפואה?”, הועבר מסר ברור אף שנאמר מאחורי דלתיים סגורות: חברי הצוות הרפואי הערבים נתפסים כחשודים ביטחונית, ולא כאנשי מקצוע מצילי חיים. עצם קיומו של דיון כזה, בהקשר רפואי, מעורר חשש כבד להפליה גזענית ולהפללה קולקטיבית של קהילה שלמה. במקום אמון, נבנית בירוקרטיה של חשד, דווקא במערכת הסובלת ממחסור כרוני בכוח אדם רפואי.

כך, בעוד ישראל מתמודדת עם התפרצות מחודשת של מגפת החצבת, הוועדה בוחרת לעסוק בפופוליזם ובדיונים מנותקים. שיאו של ניתוק זה נרשם בדיון על חברותה של ישראל בארגון הבריאות העולמי (WHO). במהלך הדיון הושתק פרופ’ ערן הלפרין, נציג ההסתדרות הרפואית בישראל, ונמנעה ממנו זכות הדיבור. בהמשך, פרופ’ חגי לוין, יושב ראש איגוד רופאי בריאות הציבור, הוצא בכוח מחדר הדיונים ואף ממשכן הכנסת, רק משום שהציגו עמדה מקצועית ברורה: חברות ב-WHO היא אינטרס לאומי חיוני לבריאות הציבור בישראל. כאשר פוליטיקאית ללא רקע רפואי משתיקה את בכירי המומחים, הבריאות הציבורית הופכת לכלי משחק במאבק אידיאולוגי מסוכן.

תמונת עתיד מדאיגה

המהלכים בוועדות החינוך והבריאות מבטאים אג’נדה סדורה: סיפוח מוסווה; מיליטריזציה; צנזורה פוליטית; הפליה מגדרית; הפליה גזענית; בידוד בינלאומי; והשתקה שיטתית של אנשי מקצוע. זו אינה שורה של אירועים מנותקים, אלא תפיסת עולם המבקשת לעצב מחדש את פניה של החברה הישראלית.

כאשר תחומי ליבה אזרחיים מנוהלים כזירות אידיאולוגיות, תוך פגיעה בשוויון וערעור על עקרונות מקצועיים, המחיר הציבורי כבד. לא מדובר רק באיכות החינוך או בתפקוד מערכת הבריאות, אלא בעצם אופייה של המדינה. השאלה שעולה היא האם ימשיכו מוסדות החינוך והבריאות לשרת את כלל אזרחי ישראל, או להפוך לכלים בידי אידיאולוגיה משיחית־קיצונית?

עו״ד טל הלל היא מנהלת מחלקת קידום מדיניות במכון זולת