210 אלף מפונים מצאו את עצמם באוקטובר 2023 מנוהלים מצד מספר גופים ומשרדים במקביל, ללא בקרה, פיקוח וסמכות מצד גורם מרכזי, וללא תוכנית לאומית. הכאוס שזה חולל הביא לכך שעשרות אלפי אנשים הגיעו למוקדי פינוי באופן אקראי ולא מאורגן שפגע קשות בקהילות המפונות, וחמור מכך – פינוין הראשון בהיסטוריה של ישראל של שתי ערים, קריית שמונה ושדרות, נעשה ללא תוכנית אופרטיבית מוכנה אלא אולתר תוך כדי הביצוע.

את הביקורת הזו מותח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן היום (שלישי), בדוח מיוחד שסוקר את כלל מערך הפינוי במהלך מלחמת חרבות ברזל. מקורו של הכאוס, כך קובע אנגלמן, וכך בביקורת שנשמעת במסדרונות הממשלה והמערכת הביטחונית כבר קרוב ל-20 שנה – בהקמתה של רשות החירום הלאומית (רח"ל) שהייתה אמורה להיות המתכללת הראשית של הפינוי אך בפועל הייתה משוללת אמצעים, כוח אדם ובעיקר סמכויות. בין היתר מצא המבקר, שבשנים לפני המלחמה לא ידעה המדינה להעמיד מקורות תקציביים להיערכות הנדרשת למימוש תוכניות החירום, בין היתר בגלל מגבלות ההוצאה.

היעדר הסמכויות של רח"ל פגע באופן משמעותי ביכולת של המשרדים לנהל ולהיות קשובים לרשויות המקומיות, היחידות שזוכות להערכה מצד המבקר, שמצאו את עצמן במשך שבועות פועלות לבדן על פי מיטב הבנתן, בסיוע פיקוד העורף. לטענת המבקר, אלפיי חיילי פקע"ר הגיעו למלונות ומוקדי הפינוי השונים, אך הסיוע שלהם היה דל בהיקפו והתאפיין בחוסר סדר בגלל היעדרו של המנגנון המתכלל. כך יצא, שבמקום שרח"ל תהיה זו שתנהל את הפינוי, הוא נוהל במקביל בידי חמ"ל משרד התיירות, משל"ט ינאי של פיקוד העורף ונציגים של משרדי הממשלה – בהם משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי ומשרד החינוך, כאשר לעיתים שני גופים עושים את אותה המשימה או משימות שלמות נופלות בין הכיסאות ואינן בסמכותו של אף גוף.

אחד המחדלים המובהקים, והפחות מוכרים לציבור בתקופת הפינוי, הוא החלטתם של שר הפנים, משה ארבל, ומנכ"ל משרדו, רונן פרץ, לא להפעיל את מערך פס"ח –רשות החירום של משרד הפנים, שהוקמה עוד בשנות ה-60 ואחראית לסייע לרשויות בעת אירוע חירום לאומי. כמו רח"ל, סמכויות הרשות לא עודכנו במשך עשורים אך היא הייתה אמורה להיות הכתובת הראשונה לניהול הפינוי. למרות זאת החליטו השר והמנכ"ל לא להפעילה כלל. שתי תוכניות הדגל של המערך – "מרחק בטוח" ו"מחסה הולם" שנועדו לאפשר פינוי לזמן ממושך בעת חירום במתקני הארחה ומוסדות חינוך, נמצאו לא רלוונטיים כבר בימים הראשונים ונזנחו כליל.

לטענת ארבל, אי הרלוונטיות שלהם גרמה לו להסיר את ידיו מאחריותו לתפעולם אך המבקר מצא את ההחלטה בלתי אחראית בעליל משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שכלל המערך לא תורגל במשך שנים, והחלק שתורגל לא ידע לתפעל מצב של מעל 14 אלף מפונים בכל הארץ או פינוי עיר שלמה. שנית, גם כאשר לא נמצא רלוונטי, פס"ח היה המערך שעליו בנתה המדינה כדי לנהל את הפינוי, ובשעת הצורך  – לא היה לה אפילו אותו.

יו"ר פורום ראשי קו העימות משה דוידוביץ' מסר למבקר באחד מביקוריו בצפון שאמנם יישובי הגבול מתרגלים מזה שנים פינוי המוני למוסדות חינוך, אך בניגוד לציפיות, ברור לכול שסוג כזה של פינוי לא ישים לשהות ממושכת של המוני מפונים. הדברים נאמרו למקבלי ההחלטות אך לא נעשה דבר. היה ברור לכולם שבמקרה חירום אמיתי, התושבים יעברו למלונות או כפרי אירוח בדרך זו או אחרת.

עוד מצא המבקר, שהמערך הדיגיטלי שאמור היה להזרים נתונים על המפונים למדינה לא תפקד לאורך כל החודש הראשון של הפינוי. הנתונים המפורטים הראשוניים שהגיעו על המפונים במלונות זרמו רק בתחילת נובמבר. עשרות אלפי מפונים כלל לא היו רשומים, והמדינה גיבשה תוכניות ומדיניות על פי הערכות כלליות. לטענת אנגלמן, גם בשיא הפעילות, המערכת ידעה לתת פרטים על מצבם של כמחצית מהמפונים בלבד. לאורך שבעה חודשים לא היה למשרד החינוך שום מידע לגבי מצבם של כ-10 אלף תלמידים מפונים.

"מצאנו אי-סדר מוחלט בפינוי היישובים: יישובים לא הצליחו לתאם את הפינוי שלהם מול צה"ל והפינוי נעשה בחלק מן המקרים תוך סיכון התושבים שלא לצורך", כותב אנגלמן ומביא את תלונותיהם של קיבוצי שער הנגב – כפר עזה, מפלסים, ניר עם ונחל עוז, שפינו את עצמם כמעט ללא תיאום עם אף רשות או עם צה"ל, בגלל היעדר כתובת ברורה.

את מרכז ביקורתו הוא מפנה לממשלות ובעיקר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמאז מלחמת לבנון השנייה ועד לפרוץ מלחמת חרבות ברזל לא השלים את הפעולות להסדרת הסמכויות והאחריות לניהול המענה לעורף. בשלושה דו"חות שונים של מבקר המדינה ב-2020-2015 ובדו"ח ניהול העורף האחרון בספטמבר נמתחה ביקורת על חוסר המוכנות של הממשלה לניהול העורף – אך בינתיים דבר לא נעשה "ראש הממשלה והשרים חייבים להסדיר את סכמות של רח"ל, לקבוע תוכנית לאומית ולהקצות תקציב להיערכות לפינויי ענק".

משה דוידוביץ יו"ר פורום קו העימות וראש המועצה האזורית מטה אשר הגיב לדו"ח ואמר: "לישובי קו העימות קיימת תכנית מגירה מפורטות, שאנו מתרגלים מדי שנה אך ברגע האמת התוכנית לא הופעלה הלכה למעשה. כולם ישנו בעמידה! בזמן שהמערכות הממשלתיות קפאו, היחידים שתפקדו בתוך התופת היו ראשי הרשויות בקו העימות. אנחנו אלה שהבנו מיד את גודל האסון המתהווה אל מול חיזבאללה, פעלנו בשטח עצמאית, וסיפקנו מענה לתושבים כשמדינת ישראל פשוט נעלמה".