דו"ח מבקר המדינה הנוגע למענים הרווחתיים שניתנו למפונים מהדרום ומהצפון בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' פורסם היום (שלישי) וחושף כשלים רבים. המבקר מצביע על מחסור חמור בעובדים סוציאליים, על עלייה של עד מאות אחוזים בפניות למחלקות הרווחה, ועל פערים במענה בין הרשויות הקולטות השונות. בין השאר משבח המבקר את החברה האזרחית, גם בתחום זה, אשר הירתמותה למען המפונים סיפקה מענים במקום רשויות המדינה.
הדו"ח בוחן את תפקוד רשויות הרווחה ב-12 רשויות מקומיות מפונות, בהן שדרות, אשקלון וקריית שמונה, ו-14 רשויות שקלטו בתחומיהן מפונים, בהן אילת, ירושלים והמועצה האזורית תמר. הדו"ח מצא כי המידע שהיה בידי הרשויות המפונות בנוגע למקרי פרט רווחתיים והעברתו לרשויות הקולטות היה לקוי ויצר מצבים קיצוניים, נוסף על מצב החירום. אחת הדוגמאות בדו"ח היא שיכון של אישה נפגעת אלימות בחדר מלון עם בעלה.
בימים הראשונים למלחמה ולפינוי, עולה מהדו"ח, "הופנה עיקר המענה להסדרת הפינוי של מטופלי רווחה קיימים, ובהמשך הציבו רשויות אלו עובדים סוציאליים במלונות ויצרו קשר שוטף עם התושבים כדי לספק את צורכי הרווחה, בעיקר באופן פרטני". בהמשך, בהיעדר יד מכוונת, פעלה כל רשות בהתאם ליכולתה ולהבנתה.
בעקבות הטבח, החטיפה, ההרס והמלחמה, עלה שיעור המטופלים המפונים מהדרום ומהצפון במחלקות הרווחה במאות אחוזים. בשדרות דיווחו על גידול של 100% במספר המטופלים עם מוגבלות ובמספר המטופלים בנושא אלימות, בקרב האזרחים הוותיקים הזקוקים לסיוע מיוחד נרשמה עלייה של 335% בתקופת המלחמה. בקריית שמונה נפתחו 265 תיקים חדשים במחלקת הרווחה בעקבות מצבי סיכון, בשלומי נפתחו יותר מ-150 תיקים חדשים בעיקר בנושאי אלימות במשפחה, התמכרויות וצורך במענים רגשיים.
"חושבים שאנחנו נהנים פה, אבל אנחנו לא נהנים. אין לנו יותר מציאות, אנחנו סך הכול פליטים. ארבע פעמים הייתי אצל פסיכיאטר. שום כדור לא עוזר לי, נופל מזלג, אני קופצת כאילו מה קרה. איך מסבירים את זה? הנה, מנקים לי, אוכל חינם, מיטה חינם, ואני מוכנה להתחלף עם כל אחד אחר" (רונית עמר, מפונה משדרות, ל'דבר', ינואר 2024)
המדד שמצביע יותר מכול על המחדל בפינוי המסיבי של אוכלוסיה בעת חירום הוא מספר התקנים של העובדים הסוציאליים שהוקצו לרשויות הקולטות ויכולתן לקלוט את העובדים. הדו"ח חושף כי לאילת הוקצו עשרה תקנים של עובדים סוציאליים אף שקלטה 43% מהמפונים בשיא, יחס של עובד סוציאלי לכל 6,000 מפונים. למועצה האזורית תמר לא הוקצה אף תקן של עובד סוציאלי, אף שקלטה 13 אלף מפונים בשיא. בדו"ח נכתב כי חלק מעובדי המטה והמחוזות של משרד הרווחה הוצבו במלונות באילת ובים המלח, אך היה מדובר "בהצבה זמנית ובמענה תחום בזמן, שאינו תואם את שהייתם הממושכת של המפונים במלונות אלו".
בחלק הבוחן את מתן הסיוע בצרכים בסיסיים ומיידיים שמחלקות הרווחה אינן מספקות, עולה כי צרכים בסיסיים עבור אנשים המפונים מבתיהם שאינם יכולים בשל המצב לדאוג לספק אותם בעצמם, סופקו בצורה לקויה, איטית ובלתי שוויונית, שהתבססה במידה רבה על תרומות ומתנדבים. בדו"ח נכתב כי לחלק מהמפונים סופקו רק שתי ארוחות ביום, והשלישית התבססה על תרומות. שירותי הכביסה היו חלקיים ויצרו מאבק מתמיד על המשאבים המעטים. הדו"ח מציין לטובה את הירתמות החברה האזרחית ואת הרשויות הקולטות, אשר עשו כמיטב יכולתן לסייע בשירותים ובתמיכה.
"במלון היה בסדר, אבל רציתי לחזור הביתה. היינו ארבעה באותו החדר והיה קשה. אימא שלי גרה לבד בבית והיה לה מאוד קשה לעזוב. ניסינו לשכנע אותה. האח הגדול, שגם גר בשדרות, ביקש שנמתין לראות מה קורה, שאולי המצב ישתפר. אבל אז, באמצע השבוע, כשכבר רצינו לעזוב, אמרו שכל מקומות הפינוי כבר התמלאו. נאלצנו להישאר בבית עד סוף השבוע. בחיים לא עזבנו, פעם ראשונה שיצאנו מהעיר בתקופה כזו" (טל שיינרמן, מפונה משדרות, ל'דבר', ינואר 2024)
מהדו"ח עולה כי אשקלון ואופקים לא ארגנו פעילוית תרבות והפגה מטעמן עבור התושבים שפונו למלונות, ואילו רשויות אחרות קולטות ומפונות קיימו פעילות הפגה לפי יכולתן. "הדבר מחזק את החשש כי חלק מהמפונים 'נפלו בין הכיסאות' ולא קיבלו סיוע ותמיכה הנדרשים במצב החירום והמצוקה שבו היו".
"בהתחלה לא קיבלנו מענקים, הביאו לנו תרומות. הרגשנו כמו פליטים, בלי ביגוד, בלי כלום. הייתה אפשרות לרדת ולבקש היגיינה, דברים מינימליים. אחרי המענק הראשון של המדינה, באתי לבקש שמפו ומרכך לילדים, לפני שהם באו מהמסגרת בפנימייה שלהם בנתניה. מילואימניק שעבד שם אמר לי: 'קיבלתם מענק, אז לכו לסופר'. בחיים שלי לא ביקשתי תרומות ולא מענקים ולא כלום, מחזיקה את עצמי ומכלכלת את עצמי ולא צריכה טובות מאף אחד. ברגע שהוא אמר לי את זה, אמרתי לו: 'תמחק אותי, אני מוותרת', והלכתי. כאילו הכניס סכין באותו רגע" (רונית עמר, מפונה משדרות, ל'דבר' ינואר 2024)
הדו"ח משבח את התמודדות הרשויות הקולטות עם מאות אלפי המפונים, שבהיעדר תוכנית היערכות של משרד הרווחה עשו מה שיכלו והבינו, ובייחוד את ההתמודדות עם נוער בסיכון שפונה משדרות לאילת. נוסף על כך, משבח הדו"ח את המועצה האזורית תמר על פיתוח יישומון ייעודי למפונים שהנגיש מידע על רפואה ובריאות, פעילויות תרבות ופנאי, שירותי ממשלה, שירותי חינוך, שירותים אזרחיים כמו בנקאות, דואר, וטרינריה, חנויות מזון ועוד, וכן דיווח על מפגעים וחסימות עקב מזג האוויר.
