"בשנים של תוכניות החומש הממשלתיות לחברה הערבית ראינו לראשונה צמצום פערים בהכנסה לנפש בין החברה הערבית לחברה היהודית הלא-חרדית", כך אומרת ל'דבר' ד"ר מריאן תחאוכו, ראשת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית ב'מכון אהרן למדיניות כלכלית' באוניברסיטת רייכמן.

כעת, לאחר שתוכנית החומש השנייה, 'תקאדום', הגיעה לסיומה, מסבירה מי שעמדה בראש צוות שהכין מתווה לתוכנית החומש הבאה כי "אנחנו מדברים ספציפית על צמצום פערי תעסוקה ושכר. כלומר, איכות התעסוקה כוללת גם את שיעור התעסוקה וגם את השכר. המיקוד הוא בעיקר על ידי צמצום פערים בהון האנושי. כלומר, צמצום פערים בחינוך ובהשכלה על תיכונית".

תחאוכו מוסיפה כי "זה לא אומר שאם נשקיע בהון אנושי נפתור את כל הבעיות ונשיג את יעדי התעסוקה שהגדרנו. נדרשת פה מדיניות גם מעבר להון האנושי". לדבריה, "המטרה היא ליצור מצפן לעשר שנים הקרובות, לאן אנחנו רוצים להגיע, עם מדדים שאפשר לכמת ולמדוד".

תחאוכו מודעת לאווירה הפוליטית ששוררת במדינה ומביעה ספק באשר לאפשרות שהחלטה לגבי תכנית חומש חדשה תתקבל בזמן הקרוב. "לגורמים הפוליטיים יש הרבה משקל, אי אפשר להתעלם מזה. אנחנו בשנת בחירות, זה ברור לכולם. לכן הרבה מהחלטות הפוליטיקאים מוכוונות לשאלה, 'איך זה ישפיע על המנדטים שלי בבחירות הקרובות?'.

"בממשלה הנוכחית, היכולת שלנו להעביר משהו משמעותי היא לא מאוד גדולה. אך גם בממשלה הנוכחית העברנו החלטות, כמו בנושא הרפורמה בלימודי העברית במערכת החינוך. זו הייתה החלטה מקצועית, לא החלטה פוליטית. גם בממשלות מאתגרות, כשאתה מקדם משהו מקצועי, זה יכול לעבוד. אין פה שחור ולבן".

אחת המטרות המרכזיות במתווה המוצע היא צמצום פערי השכר בין החברה הערבית ליהודית. כיום, שכר חודשי ממוצע לנפש בחברה הערבית הוא כ-44% מהשכר בחברה היהודית. היעד של המתווה החדש הוא שב-2035 השכר לערבי יגיע ל-55% מהשכר ליהודי; והמשכורת החודשית הממוצעת לנפש בגילאי 44-25 בקרב ערבים תגדל מ-6,450 שקלים כיום ל-11,400 שקלים.

"אלו יעדים שגובשו עם משרדי הממשלה, ואנחנו רוצים שהם יהיו יעדים לאומיים שיתורגמו להחלטת ממשלה. בהתאם לכך, גם לתקציבים שמהם ייגזרו כל תוכניות הפעולה של המשרדים הרלוונטיים. זה ישפיע גם על העשייה של ארגוני חברה אזרחית ושל הפילנתרופיה", מדגישה תחאוכו ומוסיפה: "יש פה פערים מאוד גדולים. סגירת הפער לא תקרה בעשר שנים. המטרה שלנו היא שעליית השכר בחברה הערבית תתרחש בקצב יותר מהיר ‫מאשר בחברה היהודית הלא-חרדית, ‫זה אומר שהפערים יצטמצמו". ‫

הדרך להרחבת התעסוקה: תעודת בגרות איכותית יותר

צמצום הפערים אינו המטרה היחידה. על פי ההצעה החדשה, שיפור איכות התעסוקה בחברה הערבית יוסיף 0.38% לצמיחה השנתית של התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), כלומר תוספת של 8 מיליארד שקלים.

‫יעד מרכזי אחר של התוכנית הוא עלייה בשיעורי התעסוקה. שיעור התעסוקה של הגברים הערבים כיום הוא 79%, והיעד הוא להעלות אותו ל-83% בתוך עשור. בקרב הנשים הערביות שיעור התעסוקה הוא 53%, והיעד ל-2035 הוא 72%. יעד נוסף הוא עלייה של 4% בשכר.

לדברי תחאוכו, הנתיב העיקרי להשגת היעדים הללו הוא שיפור בחינוך ובהשכלה: "כשמסתכלים על המגמות האחרונות במערכת החינוך, הייתה עלייה מאוד משמעותית בזכאות לבגרות. אנו ממליצים להמשיך במגמה הזו". עם זאת, היא מצביעה על פער באיכות תעודת הבגרות. "בגרות איכותית זה במונחים של בגרות אקדמית, בגרות שמאפשרת לך להיכנס לאקדמיה, ועוד יותר מאתגר כשמדובר בבגרות הייטק".

מבחינת שיעור הסטודנטים הערבים באקדמיה, היעד שמציב המתווה החדש הוא עלייה של 7.3% במספר הבוגרים הערביים עד 2035, ועלייה של 1.1% במספר הבוגרות הערביות. המתווה שם למטרה גם לצמצם את הפער בין שיעור הבוגרים לשיעור הבוגרות בחברה הערבית.

תחאוכו מדגישה כי לא די בעלייה בשיעור האקדמאים; אתגר גדול אחר הוא השמתם בשוק העבודה. מחברי התוכנית החדשה מציינים כי העלייה במספר האקדמאים המועסקים עשויה לבוא גם על חשבון אנשים שלמדו במוסדות אקדמיים בחוץ לארץ. "עד לפני שנה, שנתיים, לא היו לנו שום נתונים לגבי מי לומד בחו"ל, כמה מתוכם משתלבים אחר כך בתעסוקה, מה ההבדל בין מי שלמד בארץ למי שלמד בחו"ל", היא אומרת. אף שהמחקר בנושא לא הסתיים, תחאוכו כבר יכולה להגיד כי "אין לנו ספק, שאיכות ההשתלבות בתעסוקה של מי שלומד בישראל טובה יותר ממי שלומד בחו"ל".

"הממשלה לא מייחסת מספיק חשיבות להכשרה מקצועית"

נתיב נוסף הוא המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (מה"ט) שאחראי על הכשרת הנדסאים וטכנאים. תוכנית החומש המוצעת רוצה להגדיל את מספר הבוגרים הערבים במסלולים אלו ב-11% ואת מספר הבוגרות הערביות ב-12%.

"אין מצב שמאה אחוז מהעובדים יהיו אקדמאים", מסבירה תחאוכו. "כלומר, אין צורך בזה בשוק העבודה. לא כולם יכולים ללמוד באקדמיה. בין 50% ל-40% מהמשרות בשוק העבודה לא דורשות השכלה על תיכונית. אבל המינימום הנדרש זה הכשרה מקצועית. אנחנו מדברים על הכשרה משמעותית של חצי שנה, לכל הפחות, שמצליחה להגדיל את השכר ב-6% או יותר. ההמלצה שלנו שמחצית מהאנשים שאינם מגיעים לאקדמיה או ממה"ט, יקבלו הכשרה מקצועית".

תחאוכו מוסיפה כי לעומת האקדמיה ומה"ט, שם "המערכת יודעת מה היא עושה", הבעיה עם ההכשרות המקצועיות, שלדבריה, לא מתפקדות טוב ברמה הארצית: "מערכת הכשרה מקצועית איכותית בישראל תהיה יותר רלוונטית לאוכלוסיות החלשות יותר, החברה הערבית, החברה החרדית, ודרך אגב, גם הפריפריה החברתית של החברה היהודית. נושא ההכשרות המקצועיות הוא אקוטי, והממשלה לא מייחסת לזה מספיק חשיבות".

"דבר ראשון זה טיפול באלימות ובפשיעה"

‫"השקעה רק בהון אנושי, ‫בהשכלה ובחינוך, ‫לא מספיקה ‫כדי להשיג את יעדי התעסוקה" היא מזכירה. "‫צריך להיכנס לתחומים הנוספים ‫בהחלטה 550". ‫

‫‫"לא צריך מחקר בשביל לדעת שיש לפשיעה עלות כלכלית מאוד גבוהה, גם לחברה הערבית וגם לכלכלה הישראלית. אז אין ספק שדבר ראשון זה טיפול באלימות ובפשיעה. החברה הערבית נמצאת במצב של הישרדות. זה הדבר הראשון שהממשלה צריכה לטפל בו. בנוסף לזה, נגישות תחבורתית. לפערים בנגישות התחבורתית יש מחיר גם במונחי תעסוקה ושכר".

על פי מחקר שנערך במכון אהרן, 16% מפערי השכר בקרב גברים ערבים ו-18% בקרב הנשים הערביות – מקורם בתחבורה.

"מתחם אורבני ליישובים הערביים"

תחום נוסף שיש לטפל בו, לדעת החוקרים, הוא העיור (אורבניזציה). "אנחנו כבר לא מדברים על אזור תעשייה קטן פה, או על כביש נוסף שם, אלא על עסקת חבילה – לקחת שלושה מוקדים, אחד בצפון, אחד במשולש ואחד בדרום, וליצור מתחם אורבני ליישובים הערביים", אומרת תחאוכו. "המשמעות היא לא רק להפוך את אום אל פחם לגן עדן ואת היתר לייבש. צריך להשקיע בכל היישובים בתשתיות תחבורה ובדיור, שגם בכפרים יהיה נעים לגור ולחיות. אבל אי אפשר לעשות בכל הכפרים אזורי תעשייה ומסחר, זה לא כלכלי".

תחאוכו מתנגדת לפיצול תוכנית החומש לכמה החלטות שמותאמות לאוכלוסיות שונות. לדבריה, "אין ספק שהחברה הערבית היא הטרוגנית. אוכלוסיות שונות צריכות מענים שונים. מצד שני, אי אפשר לייצר החלטת ממשלה נפרדת לכל יישוב". יחד עם זאת, היא מסמנת שלוש אוכלוסיות שונות שדורשות התייחסות ייחודית – החברה הבדואית בדרום, תושבי מזרח ירושלים ותושבי הערים המעורבות.

בטווח הרחוק, היא מציעה מדיניות תקציבית אחרת, שבה אין צורך בהחלטות ממשלה לקידום אוכלוסייה ספציפית. "לא צריך בכלל החלטות ממשלה נפרדות לחברה הערבית", היא אומרת, "צריכה להיות מדיניות ברורה לקידום כל האוכלוסיות בישראל כחלק מבסיס התקציב". לדבריה, במציאות שבה יש החלטת ממשלה ייחודית לחברה הערבית, הפיצול למשרדים שונים מביא יותר נזק מתועלת. "צריך להיות מישהו שרואה את כל ההחלטות האלה באותו מקום. בכל תחום שבו רוצים לקדם משהו, צריך להגדיר קודם כל יעדים מאוד ברורים, מה אנחנו רוצים להשיג, ומהם גוזרים תוכניות פעולה ומוודאים יישום של ההחלטות. צריך שתהיה בקרה לא רק לאן הכסף הולך, אלא גם מה הכסף עושה ואם בסוף הוא משנה את המציאות בשטח".