"בקוראן, במסורת המוסלמית, יוסף הוא סמל מאוד עמוק של אמונה שעומדת תחת מבחן. הוא מודל חיקוי שלא מאבד אמון ואינו נוקם", אומר ל'דבר' השיח' איאד עאמר, אימאם ודרשן בבית המדרש הגדול בכפר קאסם. נקמה, אמונה, מאבק ופיוס הם אותם ערכים שבהם דנו יהודים ומוסלמים, שנפגשו בינואר האחרון בכפר קאסם, לפני המלחמה הנוכחית, כדי ללמוד יחדיו את הסיפור המקראי על יוסף ואחיו – כפי שהוא מסופר גם בתורה וגם בקוראן.
"במפגש דיברנו על יוסף ואחיו מהזווית של 'מנקמה לפיוס'", מוסיף אמיר תדמור, מייסד בית המדרש היהודי-מוסלמי שהחל באחרונה לקיים מפגשים גם פנים מול פנים, לצד מפגשים בזום. "סיפור יוסף ואחיו הוא חלק מסדרה של סיפורים בספר בראשית שמתמקדים במאבקי אחים. גם יצחק וישמעאל וגם יעקב ועשו מתחילים בהתנגשות, אך בסוף יש פיוס – יצחק וישמעאל נפגשים במערת המכפלה כדי לקבור יחד את אברהם אביהם, יעקב ועשו רואים אחד את השני ומיד מתחבקים – מאבק שבסופו פיוס זה מסר בפני עצמו".
המפגש התנהל בשתי קבוצות מעורבות בהנחיית תדמור ועאמר. הנוכחים ישבו במעגל, קראו את הטקסטים מהתורה ומהקוראן, ושוחחו עליהם.
לדברי תדמור, "היו פערים בין האנשים שהשתתפו, גם בקרב היהודים וגם בקרב המוסלמים. הגיעו אנשים מכל מיני מקומות ומכל מיני קבוצות, חבר'ה שלא היו בחיים בבית מדרש וחבר'ה ותיקים".
הגיוון והשוני בין המשתתפים הביא לשינוי באופן התנהלות המפגש, אומר תדמור, שהגיע עם מערך שיעור מוכן מראש, אך נאלץ לוותר עליו לאחר שהמשתתפים המוסלמים ביקשו להיות ספונטניים: "זו הייתה חוויה אחרת, שמטרתה ללקט ולקרב את האנשים בשביל ליצור בסיס לפעולה משותפת. פה בכפר קאסם אנחנו בונים מחדש קאדר של אנשים שרוצים לפעול יחד".
"חוויה של הקשבה עמוקה"
עאמר קיבל בברכה את השינוי: "המפגש מבחינתי היה חוויה של הקשבה עמוקה קודם כל. איך שאני ראיתי את זה, גם מפגש בין שתי העולמות. זה לא מה שאני רגיל. אני מטיף – ואנחנו בדרך כלל לומדים טקסט אחד, והנה שני טקסטים. ראיתי שאם השיח הוא כן – אף שיש פערים, זו לא אותה שפה, לא אותה דת ואפילו הטקסט קצת שונה – המפגש עצמו יצר מין קרבה בין האנשים.
"זה לימוד של בני אדם. מעבר לטקסט, אני לומד את האדם מולי. אני יודע שיש הרבה אנשים בעלי דעות, וזה בלט בדיונים. אנחנו מתווכחים, כי בני אדם הם שונים, ואנחנו מקבלים אחד את השני".
הוא מתאר את החשדנות ששררה בין המשתתפים בתחילת המפגש, בין היתר בשל העובדה שחלק מהמשתתפים היהודים לא היו מעולם במסגד. לדברי עאמר, גם פערי השפה תרמו לחשדנות, כי "בנוסף לפערי שפה, יש פערי שפה דתית".
עם זאת, אחרי שהחשדנות הראשונית התפוגגה, הפערים כבר לא הפריעו למשתתפים: "מבחינתנו זה טבעי לארח את החבר'ה ולהגן עליהם. זה כואב, וזו המציאות. זה מתאר בדיוק את המציאות שאנחנו חיים. זה טבעי לחשוש, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה, מאוד מאתגרת. הכאב הזה מצטבר".
עאמר, שמתמחה בגישור ובצדק, מקבל את הכאב בהבנה ודואג שלא יצמיח בקרבו זעם. לדבריו, "אם מדברים ממקום זהותי עמוק אבל לא תוקפני – נוצר מרחב בטוח. כל אחד גאה בזהות שלו – וזה בסדר גמור. יש מחלוקות, אבל צריך לנהל אותן באחריות".
גשר בין הקהילות
הוא מדגיש גם כי בית מדרש יכול לשמש גשר בין הקהילות: "בחברה הערבית התפקיד של בית מדרש הוא קריטי – קודם כל לחבר בין האמונה עצמה למציאות שאנחנו חיים. זה לא מקום לטשטש את הזהויות, אלא להבנתן. התפקיד שלו זה למנוע את הקיטוב הפנימי. אנחנו מאמינים בהשתלבות ולא בקיטוב, בשותפות ולא בהתבדלות, אלה מושגים שבית המדרש מביא".
לאור המצב כיום במדינה, בית המדרש, מסביר עאמר, יכול להחזיר לשיח הקיים את המושגים שבהם דנו גם במפגש המשותף: תיקון, פיוס, אמון, אחריות, מחילה, סבלנות וסובלנות.
"זה בית מדרש דו לשוני. הכוונה שיש מוסלמים עם השפה הדתית שלהם, ויהודים עם השפה הדתית שלהם. בית המדרש הוא עמוק ומכבד. זה מרחב שבו אתה לומד קוראן מצד אחד ותנ"ך מצד שני, מתוך רצון להבין ולא להוכיח. הרבה אנשים רוצים רק לקחת את הטקסט כדי להוכיח לי, או שאני אוכיח להם. איפה הצדק? אם יש רצון להבין ולא להתנגח, זה המקום של בית המדרש – האמונה עצמה אינה הסתגרות, אלא כוח של ריבוי".
"שיא הסיפור – הסליחה"
השיח הנוכחי במדינה אינו מרפה גם את ידיו של תדמור: "אנשים מרגישים שהם טובעים בתוך הבוץ של השנאה וצמאים לשמוע את המסר הזה. אנשים נמצאים בעיצומו של משבר, ואז הם שומעים קול בוטח ותקיף שמאמין בפיוס ואף מתאר אותו – זה תפקידו של בית המדרש, וזה מאוד מחזק ונותן תקווה".
שיח' עאמר מסכים. מבחינתו, בית המדרש הוא מקום שמכשיר מנהיגות מוסרית ויוצר יוזמות חברתיות של פיוס. "האתגר המרכזי הוא להתמודד עם הכאבים והמטענים במציאות הקשה שאנחנו חיים ולגלות את הכוח של שיח אחראי".
סיפורו של יוסף, שאמנם לא עלה לשלטון אבל הצליח להתפייס עם אחיו, משקף זאת. לדברי שיח' עאמר, "זה שיא הסיפור – הסליחה. יוסף מייצג מנהיגות מוסרית, כוח שמופעל לריבוי ולא לנקמה, אני חושב שזה המסר שהיה לכולנו ברגע הזה".
