חמישה פעוטות ותינוקות יושבים מסביב לשולחן לארוחת צוהריים, תחילה מרק בורשט ואחריו ספגטי בולונז. שתי מטפלות מחנכות מגישות את האוכל ומסייעות למי שצריך. לפני כן הילדים שיחקו באותו שולחן, ולאחר מכן ישנו על המזרנים הפזורים סביב. לא מדובר במעון רגיל: זהו מעון שמפעיל ויצו כדי לתת מענה לעובדי בית החולים 'בני ציון' בחיפה.

המעון הוא חלק ממבצע רחב היקף בהשתתפות ויצו ונעמת: הקמת מעונות לילדיהם של עובדי בתי החולים המוגדרים חיוניים. לוויצו יש תשעה מעונות ולנעמת שלושה, עם כ-200 פעוטות בסך הכול.

זו אינה הפעם הראשונה שמעון ויצו ורדיה מופעל בחירום. "אין ציפייה שבהכרח צוות המעון יתפעל את המעון עכשיו", מסבירה המפקחת האזורית של ויצו ליסה אובליגנהרץ (62). "לא לכולן מתאים עכשיו לעבוד, הילדים של חלקן בבית, אחרות מפחדות. ברגע שניתן האישור, הרכבתי רשימת עובדות מהשמות שמנהלות המעונות בחיפה העבירו לי. כרגע יש שלוש עובדות ועוד שתיים בכוננות".

ליסה אובליגנהרץ, המפקחת האזורית של ויצו, עם הפעוטות. "כל ערב אנחנו מקבלים רשימת שמות ממשרד הבריאות" (צילום: אלבום פרטי)

מנהלת המעון אלישבע "שבע" פסטרנק (60), מעריכה את העבודה הקשה. "את נדרשת להיות כאן מ-07:30 ועד 16:00, לפעמים אחרי לילות חסרי שינה, עם ילדים שאת לא בהכרח מכירה בחדר אחד כל היום. הבחירה שלהן להגיע גם במבצע הזה מראה על המחויבות לארגון ועל התפקיד שלנו במציאות הנוכחית".

מיטל כרמלי (52) ומריאנה מרין (58) הן שתיים מהמטפלות מחנכות בצוות החירום של המעון זו הפעם השנייה. "כל החיים עבדתי עם ילדים", אומרת כרמלי, "ומאתגר אותי המפגש עם ילדים חדשים. חוץ מזה, יש פרנסה, ומשעמם בבית". מרין מוסיפה: "איפה שאפשר לעזור אני אעזור".

מריאנה מרין ופעוטות במעון. "איפה שאפשר לעזור אני אעזור" (צילום: מיכל מרנץ)

הנחיות פיקוד העורף מחייבות מרחב מוגן, ולא יכולים לשהות במעון יותר מ-15 תינוקות ופעוטות. הילדים ומספרם משתנים מיום ליום. "כל ערב אנחנו מקבלים רשימת שמות ממשרד הבריאות", אומרת אובליגנהרץ. "בניגוד למעונות חירום אחרים, שילדים של עובדי בתי החולים נמצאים שם ביומיום, אצלנו למעט ילד אחד זה לא המצב. כל יום הצוות מתמודד עם ילדים שאינו מכיר.

פסטרנק: "כמובן שגם לילדים קשה להיות במסגרת עם צוות שהם אינם מכירים. הייתה לנו תינוקת שהגיעה אלינו אתמול, והייתה אמורה לאכול אוכל רגיל עם מנת חלב אחת ביום. בפועל היא סירבה לאכול ורצתה כל הזמן לאכול. כמובן זו תגובה הגיונית לחוסר ההיכרות שלה איתנו, והיום היא כבר אוכלת ומשחקת כמו שצריך".

על ימי הסתגלות, שהם הימים הראשונים במעון יום שבהם הילד שוהה מעט שעות כדי להסתגל למסגרת החדשה, אין מה לדבר. "אין מה לעשות, צריך ישר להיות כאן יום שלם", אומרת פסטרנק. נוסף על כך, בגלל ההנחיה להיות בחדר אחד, הקבוצה רב-גילאית. "זה הופך את המענה לאישי יותר ומותאם צרכים. זו ממילא התפיסה החינוכית של ויצו, שבה הילד במרכז".

אלישבע פסטרנק (מימין), מיטל כרמלי וליסה אובליגנהרץ עם הפעוטות. פסטרנק: "הייתה לנו אזעקה בזמן השינה שלהם, הם לא התעוררו ופשוט נתנו להם להמשיך לישון" (צילום: מיכל מרנץ)

ההורים מרוצים ופסטרנק מדגימה: "יש לנו משפחה שב'עם כלביא' הביאה לכאן את הבכור שעכשיו הוא בגן עירייה, ועכשיו הם הביאו לכאן את השני".

המעון פועל כמו בשגרה: הצוות מקבל את פני הילדים ב-07:30, ובין 08:00 ל-09:00 הם אוכלים ארוחת בוקר. "ביצה קשה או מקושקשת, גבינה, טחינה וסלט. התפריט הקבוע של ויצו". בין 09:00 ל-11:30 יש פעילות מרכזית, כמו מוזיקה, קריאת סיפור, יצירה, וביום הביקור הפעילות הייתה עם בצק. "מובן שיש זמן למשחק חופשי. הם בסופו של דבר ילדים בגיל הרך".

אחרי שעת הפעילות המרכזית מוגשת ארוחת הצוהריים ואחריה שנת צוהריים. "המזרנים בממ"ד נמצאים שם גם בימי שגרה". היתרון של שינה בממ"ד ניכר. "הייתה לנו אזעקה בזמן השינה שלהם, הם לא התעוררו ופשוט נתנו להם להמשיך לישון".