מחלקת המחקר של בנק ישראל מפרסמת היום (שני) את הדו"ח השנתי ל-2025. הדו"ח כולל גרף שמקבץ יחד נתונים על מצבה של ישראל ביחס למדינות המפותחות (OECD) בפרמטרים מרכזיים. הגרף מראה למשל שבישראל יש שיעור עוני גבוה, הוצאה אזרחית נמוכה, ואוכלוסייה צעירה מאוד לעומת יתר המדינות. הנקודות על הגרף מראות איפה המדינות השונות ממוקמות, ואילו הקו הכחול מייצג את מקומה של ישראל ביחס אליהם.

הדו"ח כולל אזהרה כפולה. המלחמה הגדילה את הוצאות הביטחון ואת החוב. אך לצד מצב זה, הצמיחה ארוכת הטווח של ישראל מאוימת גם בשל בעיות יסוד ותיקות, כמו פריון נמוך; פיגור בתשתיות הציבוריות; חולשות במערכת החינוך; ותעסוקה נמוכה של גברים חרדים ונשים ערביות. לפי הדו"ח, בלי טיפול משולב באתגרים האלה, ישראל תתקשה לשמור על רמת החיים של אזרחיה, ולצמצם את הפער ברמת התשתיות מול המדינות המפותחות.

בבנק ישראל ממליצים לגבש תוכנית רב־שנתית שתשלב בין הפחתת יחס החוב הציבורי לתוצר לבין הגדלת השקעה אזרחית תומכת צמיחה. לשם כך הם מציעים העלאת מיסים, הסטת תקציבים שמעודדים אי עבודה, התניה של מימון מוסדות חינוך בלימודי ליבה, והשקעה ממוקדת יותר בהון ציבורי ובהון אנושי.

חוב נמוך מהממוצע, תשלומי ריבית גבוהים

בתיאור אתגרי הכלכלה הישראלית, הדו"ח מתייחס לגידול בחוב הציבורי הנובע מהוצאה ביטחונית גדולה החל מה-7 באוקטובר. בתקופה הזו החוב הציבורי גדל מכ-60% ל-68.5%. למרות העלייה, מצבה של ישראל אינו רע בהשוואה בינלאומית. היא נמצאת לפי הדו"ח מתחת לממוצע הכלכלות המתקדמות  מתקדמות. לפי חוקרי בנק ישראל, הבחירה לשמור על יחס חוב תוצר נמוך משפיעה הן על עלויות החוב של הממשלה והן על פוטנציאל הצמיחה ארוך הטווח.

על אף שהחוב אינו גבוה במיוחד במונחי תוצר, תשלומי הריבית של הממשלה גבוהים יחסית, 3.1% תוצר לעומת ממוצע של 1.9% בקרב מדינות ההשוואה מה-OECD. הסיבה לכך, לפי הדו"ח, היא שמשקיעים מייחסים לישראל סיכון רב יותר נוכח אי הוודאות הגאו-פוליטית.

הקושי בשמירה על רמת החוב קשור לגידול בהוצאה הביטחונית, וגם לצורך להגדיל את ההוצאה האזרחית כדי להבטיח צמיחה כלכלית ארוכת טווח. ההוצאה הביטחונית תמשיך להיות גבוהה משהייתה לפני 7 באוקטובר, אך לא ברור עד כמה. המלצות ועדת נגל שעסקה בכך לא אומצו, והממשלה לא קיבלה החלטה רשמית בנושא.

השקעה ציבורית נמוכה

ההוצאה האזרחית בישראל לנפש נמוכה ביותר מ-30% מהממוצע בכלכלות ה-OECD המתקדמות. הדבר פוגע בשירות הציבורי ובצמיחה ארוכת הטווח. בבנק ישראל קושרים בין רמת ההוצאה האזרחית הנמוכה לפריון העבודה הנמוך בישראל, בשל השקעות חסרות במערכת החינוך ובתשתיות ציבוריות שיתרמו לפריון.

בדו"ח קושרים בין הפריון הנמוך גם לרמת העוני הגבוהה. שיעור העוני בישראל כפול מממוצע מדינות ה-OECD, נתון שמבטא את רמת ההכנסה נמוכה יחסית של חלק ניכר מהציבור הישראלי. ישראל במקום השני בשיעור העובדים עם שכר נמוך בכלכלות ה-OECD, כשכמעט רבע מהעובדים נמצא מתחת לרף השכר הנמוך, המוגדר כשני שליש מהשכר החציוני.

המחסור בהון אנושי פוגע ברמת החיים. ההשקעה בהון ציבורי כוללת תשתיות תקשורת, אנרגיה ותחבורה, למשל פרוייקט המטרו. הפגיעה ברמת החיים מתבטאת למשל בפקקים בכבישים. תשתיות תקשורת ותחבורה לקויות מובילות לבזבוז זמן, ומעבר לחוויית החיים הדבר פוגע בפריון העבודה.

המחסור בהשקעה בהון ציבורי חמור במיוחד, בשל שיעור הילודה הגבוה בישראל. לכן האוכלוסייה גדלה בקצב מהיר, ולכן יש צורך בהגדלה של היקף ואיכות ההון הציבורי. 

תלמידים חרדים לא מוכשרים לשוק העובדה

לצד ההון הציבורי, חוקרי בנק ישראל הדגישו את ההון האנושי ואת התפקיד המכריע של מערכת החינוך. הישגי תלמידי ישראל נמוכים בהשוואה בינלאומית, וכך גם מיומנויות העובדים. התוצאות הן פריון עבודה נמוך ועוני נרחב. בדו"ח התייחסו במיוחד לזרמי החינוך החרדיים שברבים ממוסדותיהם לא נלמדים לימודי ליבה החשובים לכישורי שוק העבודה.

מכיוון שעובדים בעלי שכר נמוך מרוכזים באוכלוסיות החרדית והערבית, שיפור מערכת החינוך באוכלוסיות אלו מקבל משנה חשיבות. הצלחה בחיזוק החינוך באוכלוסיות האלו תוביל, לפי הדו"ח, לשיפור בפריון, הגדלת התוצר הלאומי, והקטנת שיעור העוני.

אתגר נוסף הוא שיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה בקרב נשים ערביות, העומד על 49%, וגברים חרדים, העומד על 53%. אלא שבקרב נשים ערביות הנתון נמצא במגמת עליה, בעוד השיפור בקרב גברים חרדים נעצר בשנים האחרונות.

פערי שכר בין המגזר הציבורי לפרטי

ההוצאה הציבורית הנמוכה פוגעת גם באיכות השירות הציבורי שמקבלים הישראלים. שכר המגזר הציבורי נמוך בהשוואה לשכר במגזר הפרטי לעובדים עם כישורים ומאפיינים דומים. הפער הזה הלך והתרחב, והוא עומד כעת על יותר מ-10%. השכר הנמוך בשירות עלול לפגוע באיכות השירות, שכן המגזר הציבורי מתקשה למשוך ולשמר עובדים איכותיים.

ההמלצות: העלאת מיסים, תכנון ארוך טווח של תקציב הביטחון

מסקנת בנק ישראל היא שהממשלה לא תוכל להסתפק בטיפול נקודתי. לפי הדו"ח, נדרשת תוכנית אסטרטגית רב־שנתית שתחתור לכמה יעדים במקביל: הפחתת יחס החוב לתוצר, מענה לעלייה הקבועה יחסית בהוצאות הביטחון, והגדלת ההשקעה האזרחית שנחוצה לצמיחה.

בבנק כותבים שכדי לעשות זאת יש לחזור לסדרי עבודה תקציביים סדורים, להגדיר יעדים פיסקליים אמינים, ולבנות תוואי הוצאות והכנסות שיחזיר את החוב למסלול יורד. כותבי הדו"ח סבורים שיהיה צורך כנראה בהגדלת הכנסות המדינה, משום שרמת ההוצאה האזרחית נמוכה יחסית, והצרכים רק גדלים.

הגדלת ההכנסות משמעה הגדלת מיסוי, שלפי בנק ישראל מוצדקת נוכח נטל המס נמוך יחסית בישראל. בבנק ישראל ממליצים להתחיל במיסים "מיטיבים", אגרות גודש, מס פחמן, מס נסועה, מס על חד־פעמי ומס על משקאות ממותקים, משום שהם לא רק מגדילים את הכנסות המדינה, אלא גם מצמצמים נזקים סביבתיים, בריאותיים ותשתיתיים. לצד זה קוראים בבנק לבחינה רחבה של מערכת המס, ומציינים שגם קרן המטבע הבינלאומית וארגון ה-OECD המליצו על כך.

מקור תקציבי נוסף הוא הסטת תקציבים שאינם מקדמים צמיחה, במיוחד כאלו שמתמרצים אי עבודה. דוגמה מובהקת לכך היא תקציבי האברכים, אך היא אינה מצוינת במפורש. כך תוכל הממשלה לפנות משאבים תקציביים, ובמקביל לשפר השתתפות בשוק העבודה.

בתחום הביטחון רוצים בבנק ישראל תוכנית תקצוב ארוכת טווח שתקטין את אי הוודאות בנוגע לתקציב הביטחון, ותאפשר תכנון ארוך טווח של יעדי הגירעון והחוב הציבורי. ביחס לחרדים, בדו"ח נכתב שהגדלת כמות המתגייסים מקרבם היא דרך למיתון גידול תקציב הביטחון, שכן גיוס סדיר נרחב יותר מפחית את הצורך בגיוסי מילואים יקרים.

הדו"ח לא מתייחס לשכר המורים הנמוך

הדו"ח מתייחס לחברה החרדית והערבית בשורת המלצות ייעודיות. בנוגע לחברה הערבית, מומלץ לקיים תוכנית חומש חדשה, שכן התוכנית הנוכחית הוכיחה את עצמה בצמצום פערים בחינוך, תעסוקה, תשתיות, תחבורה ודיור. תוכנית חומש תתרום להון האנושי בחברה הערבית ולכן לפריון העבודה ולצמיחה.

ביחס לזרמי החינוך החרדיים הדו"ח ממליץ על התניית המימון בלימודי ליבה, ועל אכיפה יעילה של הקריטריונים למימון ציבורי. אלא שלמערכת החינוך בעיות החורגות מאוכלוסייה זו או אחרת, כמו צפיפות בכיתות ומחסור במורים.

בבנק ישראל לא ציינו את העלאת שכר המורים, הנמוך בהשוואה בינלאומית, כפתרון אפשרי לבעיות במערכת החינוך. זאת למרות שבאותו פרק בדו"ח מוזכר השכר הנמוך במגזר הציבורי, והאופן שבו הוא פוגע בשירות הציבורי. מקרה החינוך אינו שונה: השכר הנמוך מקשה על גיוס ושימור מורים איכותיים.