בכניסה לבית המייסדים בעיר שדרות ניצב בחגיגיות אמש (ראשון) שולחן הנורוז המקושט. "משמעות המילה נורוז בפרסית היא 'יום חדש', וזה חג של התחדשות", מספרת דנה שמח, מי שיזמה את פסטיבל הקולנוע האיראני הראשון בישראל וחוקרת את המחאה העממית באיראן. "יש הרבה דמיון לפסח. גם בחג הזה מנקים, משפצים ומסדרים את הבית, קונים בגדים חדשים. כמו בליל הסדר, גם במרכז חגיגות הנורוז שולחן עמוס סמלים, שאפשר למצוא בכל בית באיראן ובמדינות השכנות".

את חג הנורוז, ראש השנה הפרסי, חוגגים ביום השוויון האביבי (21 במרץ). בסניף השדרותי של 'כולנא', ארגון לתרבות יהודית מסורתית, התכוונו להקדים מעט ולחגוג לפני שבועיים – אבל החליטו לדחות מעט, בתקווה שתסתיים המלחמה והגבלותיה. "התחלנו לתכנן את האירוע כבר לפני כמה חודשים", אמרה מור אביסרור, ממובילות קהילת כולנא בעיר. היא מתרגשת שלמרות המלחמה אנשים יצאו מהבית כדי לחגוג, לשמוע מוזיקה ולקיים תרבות.

האזעקה שנשמעה רבע שעה לפני שהתחיל האירוע, שמבקש לחבר בין ישראל לאיראן, הדגישה את המתח בקיום אירוע מסוג זה כעת. ובכל זאת, כחמישים איש התכנסו באיחור קל בעולם המעוטר בכלי נגינה, בהם רבים האופייניים למוסיקה הפרסית. על שניים מהם, הסנטור והטאר (שניהם כלי מיתר), ניגן המוסיקאי גבריאל שם לחוגגים.

"עליתי לארץ מאספהאן ממש כמה ימים אחרי 7 באוקטובר", מספר שם. הוא ואחותו תכננו מראש את העלייה, ורכשו כרטיסים לטורקיה – אך כשהתחילה מתקפת חמאס, הסוכנות אמרה להם שייתכן שיצטרכו להמשיך לחכות. "אחרי כמה שעות אמרו לנו – יש טיסה עכשיו, כדאי שתעלו עליה אחרת ייקח הרבה זמן עד שתוכלו לעלות. חצי שעה אחרי שנחתנו בישראל כבר חוויתי אזעקה ראשונה. לא ידעתי מה עושים, ופשוט רצתי אחרי כולם".

הוא מספר על ילדות לא פשוטה, כילד יהודי יחיד בבית ספר מוסלמי. "תמיד הייתי חריג, וזה חלק ממה שהביא אותי לעלות בהמשך חיי לישראל, למדינה שלי. אבל אני מרגיש גם שייכות עמוקה לאיראן. לאיראן האמיתית".

הוא מספר על הכאב שחש כשבמהלך המלחמה נפגע אתר מורשת בעיר הולדתו, שמייצג את ההיסטוריה העשירה של איראן, וגם היה מקום לבילוי ונגינה עבורו ועבור חבריו. הוא מנגן את השיר חודה האפז, שיר פרידה שהפך המנון ויראלי של מחאת ינואר. "יש לי חבר ששלח לי לפני כחודש הקלטה של השיר הזה ואמר לי 'אני אוהב אותך. אני יוצא להפגין'. מאז אני לא יודע מה איתו. אומרים שנתפס ונמצא בכלא, ואני דואג לו מאוד. אני שר את השיר הזה לכבודו ולכבוד כל הצעירים של איראן, שנאבקים למחר אחר".

"שורש האמונה של הנורוז חי במחאה באיראן"

שמח מסבירה שגם לחג העתיק, הנחוג זה יותר מ-3,000 שנה, הקשר אקטואלי. "למרות המהפכה האיסלאמית וכל הניסיונות לדכא אותו – הנורוז, שהוא סמל פרסי טרום איסלאמי, ממשיך להיות חג לאומי. שורש האמונה של הנורוז היא מלחמת האור בחושך, והאתוס הזה חי מאוד גם במחאה באיראן".

המיתוס סביב הנורוז בדת הזורואסטרית, דת פרסית שקדמה לאסלאם, עוסק בג'משיד המלך הגדול. מסופר שתקופתו הייתה תקופה של אור ושל שגשוג, אבל בשל היוהרה הוא איבד את השלטון. אחריו עלה לשלטון זאהכ, שעשה עסקה עם השטן – קיבל ממנו נשיקה וזכה בשלטון. אבל על מנת לאחוז בשלטון, משני כתפיו צמחו שני נחשים, שאכלו מוחות של צעירים. "זאהכ הפך לסמל על זמני לעריצות, שמקריבה את דור העתיד כדי להישאר בשלטון. ציורים של חמינאי בדמות זהאכ הופיעו שוב ושוב במחאות באיראן. הכמיהה שם היא לחזרה לתקופה הטרום איסלמית, לימי האור של ג'משיד".

خامنه‌ای در ایران به «ضحاک» معروف است که روزانه جنایت میکند!!..
خامنئي معروف في إيران باسم "الضحاك (بمعني السفاح)"، ويرتكب الجرائم يوميًا!!..
Khamenei is known in Iran as "Zahhak," committing crimes daily!!..۰#خامنئي_عدو_مشترك #انتفاضة_حتى_إسقاط_النظام #saeersabil #سائرسبیل pic.twitter.com/Ie04BrURhm

— سائرسبيل (@saeersabil) March 26, 2025

שמח, שעומדת בקשר עם אופוזיציונרים איראנים בכל רחבי העולם וגם בתוך איראן עצמה, מספרת שהחג הזה נחוג באיראן בימי המלחמה, ברגשות מעורבים. "אין שם משפחה שלא נהרג לה מישהו קרוב בטבח שביצע המשטר, שרצח יותר מ-30 אלף איש בהפגנות בינואר. נסיך הכתר רזא פהלווי קרא מלוס אנג'לס לאיראנים ללכת לבקר השנה בנורוז את מתיהם בבתי הקברות. ובאמת, מעט התמונות שהצליחו לצאת מאיראן מראות משפחות שהניחו את סימני החג וערכו את השולחנות החגיגיים על הקבר".

"זוכרת את שולחן החג מהילדות"

על שולחן הנורוז שבעה סמלים המתחילים כולם באות הפרסית סין: סַבְּזֶהּ (צרור נבטים) המסמל את ההתחדשות; סַמַנוּ (פודינג מנבט חיטה) המסמך שפע וכוח; סֶנְגֶ'ד – פרי היצהרון המכסיף שמסמל אהבה (בישראל ניתן לרכוש אותו בשוק לוינסקי); סִיר (שום) המסמל בריאות ורפואה; סִיבּ (תפוח) המסמל יופי; סֹמָאק (סומאק), המסמל זריחה ואור; וסֶרְכֶהּ (חומץ) המסמל סבלנות וחכמה.

מלבדם "שבעת הסינים" מעטרים את השולחן גם נרות דולקים, מראה, מטבעות כסף במי ורדים, וספר השאה-נאמה – דברי ימי מלכי פרס מאת המשורר בן המאה ה-10 פירדוסי. "בעיקרון נהוג לשים על שולחן החג גם דג זהב", אומרת שמח, "אבל החלטנו לוותר על זה בגלל צער בעלי חיים".

סופי ניסימי מסתכלת על השולחן בנוסטלגיה. "אני זוכרת את שולחן הנורוז מהילדות, מההורים שלי שהיו מציינים את החג", היא מספרת. "ההורים שלי עלו לישראל מאיראן ב-1948, והיו ממש בין הראשונים שהגיעו לכאן למעברה. הייתה אז קבוצה גדולה של פרסים וכורדים בין מקימי שדרות. הרבה מהם עברו אחר כך לרמת גן ולבת ים, אבל אמא שלי הייתה מורה לעברית באולפן, והייתה ציונית מאוד, החליטה להישאר כאן.

"בבית לא שמרנו על הרבה סממנים פרסיים, רק בשבתות ובחגים היינו מכינים אוכל פרסי. אבל עכשיו בבגרות, אנחנו מאוד חוזרים לשורשים – ועם כל מה שקורה באיראן, מתעוררים החלומות שיהיה שם שינוי ונוכל לחזור לשם לביקור".

"כמובן שבאיראן לא יעשו פסטיבל קולנוע ישראלי. אצלנו זה טבעי"

"אני בא מבית חצי מרוקאי וחצי פרסי", מספר אלעד מרדכי (37), ראש בית כולנא שדרות, חוקר יהדות מרוקו, מוזיקאי ויזם תרבות. "תמיד הכרתי את הנורוז במעומעם, אבל עדיין אין לו את המעמד למשל של המימונה בישראל. כשהסתכלנו על לוח השנה החלטנו לעשות מזה אירוע תרבותי ומשמעותי לקהילה בעיר, שיש בה גם יוצאי פרס רבים, ולתת מקום של כבוד לעושר שיש להם להביא לכלל החברה הישראלית". הוא מבקש להודות  לעיריית שדרות ולראש העיר אלון דוידי, "שתמך בקיום האירוע".

לדבריו, לקיים את חג הנורוז דווקא עכשיו, ודווקא בשדרות, זה ביטוי של עוצמה תרבותית. "כמובן שבאיראן לא יעשו פסטיבל קולנוע ישראלי, אבל אצלנו זה טבעי – זה חלק מהזהות שלנו, חלק מהתרבות והשורשים שלנו. וזה יתרון משמעותי גם בתוך המלחמה מול איראן, אנחנו מרגישים בנוח בתוך התרבות שהיא כביכול 'של האויב', אבל היא גם שלנו. למרות שזה לא הדדי. הבנה תרבותית היא גם הבנה אסטרטגית, אפילו מודיעינית.

"המטרה של כולנא זה להביא לקדמת הבמה את המסורת היהודית, בדגש על מסורת יהדות המזרח. ישראל לא השכילה בעבר להשתמש ביהודים יוצאי ארצות המזרח ובמטען התרבותי שלהם כדי להתמודד עם השכונה שאנחנו חיים בה. אנחנו באים ואומרים שיש כאן אוצרות תרבותיים שחייבים להכיר, ולתת להם מקום בישראליות ובהבנת המרחב שלנו".