המשוררת, הפזמונאית והסופרת צרויה להב, כלת פרס אקו"ם למפעל חיים, הלכה אתמול (רביעי) לעולמה בגיל 74 לאחר מאבק במחלת הסרטן.
בנה, יונתן אלבלק, כתב בפייסבוק: "אתמול בצהריים אמא שלי האהובה והיפה, צרויה להב, נאספה אל האינסוף אחרי מאבק קצר וקשה עם המחלה הארורה. היא כתבה שירים שנגעו לאנשים בלב. היא היתה אישה מיוחדת, חכמה, טהורת לב ואוהבת חיים. היא היתה האמא הכי טובה שיכולתי לבקש. בהחלטת המשפחה לא תתקיים שבעה, וההלוויה תהיה פרטית גם היא".
יהודה פוליקר ספד ללהב: "כואב ועצוב על לכתה של חברתי הטובה, צרויה להב האהובה. צרויה הייתה מהכותבות המוכשרות והמיוחדות שהיו לנו פה. זכיתי לקבל ממנה טקסטים לשירים גדולים וחשובים שיישארו איתנו לנצח. היא מאוד תחסר לי ולכולנו".
רמי קליינשטיין כתב בפייסבוק: "רויה יקרה שלי. הפרידה ממך היא מהקשות ביותר שיכולתי לתאר שאצטרך לעבור. חברות אמיצה שנמשכת כמעט 40 שנה. מהרגע הראשון שעיניי פגשו את הקסם במלים שרקחת, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. זאת הייתה שירה, צרויה. זה מעולם לא היה פחות משירה צרופה. מה שהיה לא פחות מדהים ,הוא שהלחן כבר היה שם. נשבע לך, שלפני שהתיישבתי על הפסנתר הלחן פרץ מהמלים שכתבת. כבר מהפעם הראשונה שיעקב גלעד ישב עם ריטה ואיתי ונתן לי להביט ב״ימי התום״. מוכה תדהמה, עזבתי אותם ולקחתי אותך דרך מילותייך אל הפסנתר ותוך דקות הלחנתי. וזה תמיד היה כך איתנו. באלבום השני שלי לואי להב הביא לי את ״על הגשר הישן״ ובום. זה קרה. זוכרת שהיינו מדברים ותמיד אמרתי לך שכל שיר שאת מביאה הוא מתנה. הרשימה ארוכה. השיחות שלנו צרויה.
מעולם לא הכרתי איזון כזה בין תבונה ורגישות כמו אצלך. תמיד ריגש אותי שהיית קוראת לי חבר. הייתי ילד, ואת היית בעיניי ענקית. הכי טובה שיש. אולי החיבור שלנו גם נבע משנים שהיית בארה״ב ושעבדת עם ברוס ספרינגסטין , שתמיד היה גיבור שלי, ואולי משהו מדרך הכתיבה שלו עבר גם אלייך. אולי לא היית מודעת לזה, אבל כשהיית מדברת – זו הייתה שירה. וכמה תחסרי לי. ואני לא יודע כמה זמן ייקח, ואם אוכל אי פעם לשיר את השירים שלנו מבלי להרגיש כמה את חסרה לי בכל זמן שנשאר, על כל גשר ישן , ובכל פעם שאשיר למי שעצוב ולמי זוכר את הקוסם שמצחיק ילדים ותולה להם את הירח במרפסת. היי שלום אהובה. בשבילי תמיד היית מלאך. אוהב אותך".
ב-2020 פורסם ראיון עם להב באתר 'דבר', לאחר שחזרה לשיר שכתבה ב-2002 בעקבות דו"ח עוני שקבע שבישראל יש 300 אלף ילדים רעבים. להב ערכה בשיר שינויים שהתאימו אותו למציאות הנוכחית דאז ופרסמה אותו בעמוד הפייסבוק שלה.
להב אמרה בראיון כי החליטה לחדש את השיר, "מתוך הבנה שהממשלה הפקירה אותנו. כבר שנים הממשלה מפקירה את החלשים קודם כל, ואת מי שמטפל בחלשים – עו"סיות, רופאים ואחיות. המצב של מערכת הבריאות לא סתם הוא כזה. הקורונה הציפה את זה. עכשיו אנשים נורמטיביים שלא היו במעגלי העוני נדחקים לשם וזאת תהיה בעיה גדולה ורצינית מאוד".
שרה עם ברוס ספרינגסטין
להב נולדה ב-1951 בקיבוץ איילת השחר. היא שירתה בלהקה הצבאית 'צוות הווי חטיבת הצנחנים'. במהלך שירותה הצבאי פגשה את לואי להב, אחד המפיקים המוזיקליים הבולטים בישראל. לאחר השירות, נישאה לו והשניים נסעו לארצות הברית.
בתחילת שנות השבעים שרה וניגנה בכינור ב-E Street Band, להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין. להב גם למדה משחק במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע בלוס אנג'לס.
בשנת 1975 חזרה לישראל. בשנת 1976 ניגנה באלבום של להקת תמוז, "סוף עונת התפוזים". היא השתתפה בכמה הצגות ובמחזמר "אלוף בצלות ואלוף שום". בתחילת שנות השמונים הייתה חברה בלהקת הברירה הטבעית.
שיריה הולחנו ובוצעו על ידי מיטב המוזיקאים והמבצעים בישראל. רמי קלינשטיין הלחין כמה משיריה עבור עצמו ("הים כבר לא", "על הגשר הישן") ועבור ריטה ("חמצן", "ימי התום"). יהודית רביץ הלחינה אחדים משיריה ("דרך המשי" ו"נעמיד פני יתומים"). עוד ביצעו משיריה מאיר בנאי, דויד ברוזה, גידי גוב, ריקי גל, יהודה פוליקר ואחרים.
ספרה השני, "מלכת הביצות רוקדת טנגו" (2004), זכה בפרס אקו"ם לשנת 2005. ב- 2011 היא זכתה בפרס אקו"ם למפעל חיים בתחום הזמר העברי. ב-2024 קיבלה את פרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים.
משיריה הבולטים:
- פרח – בביצוע גידי גוב ובביצוע יהודה פוליקה (לחן: יהודה פוליקר)
- רומיאו – בביצוע יהודית תמיר ובביצוע יהודה פוליקר (לחן: יהודה פוליקר)
- שרה ברחובות – בביצוע ריטה (לחן: רמי קליינשטיין)
