"לא קמנו מאש המשרפות כדי להישרף באש המריבה" – כך אמר הערב (שני) נשיא המדינה, יצחק בוז'י הרצוג, בעצרת הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. בשל המלחמה, העצרת נערכה ללא קהל והוקלטה מראש, ושודרה בערוצי הטלוויזיה וברשתות החברתיות.

לדברי הנשיא הרצוג, "עמנו, שעבר את השואה – הפרק האפל והמתועב ביותר בהיסטוריה האנושית – בחר לא רק לשרוד, אלא לצמוח, ליצור, להיבנות – ולבנות כאן, במקום הזה, בית לאומי על יסודות של תקווה, אמונה וערבות הדדית. בית שהוא נס, פלא פלאים. בית שנבנה בעמל ובדמעות ונקנה במחיר כבד מנשוא, בית הנשען, גם היום, על אותה רוח של משפחה ועל הידיעה הפשוטה – עבור כל מי שחי כאן מכל העדות, האמונות ותפיסות העולם: שאין לנו בית אחר ושאנחנו פה להישאר לנצח.

"את הבית הזה אותו בנינו, יש מי שמבקשים להשמיד גם היום. כבר שנתיים וחצי שמדינת ישראל מצויה במלחמה, מאז אותו יום נורא, טבח השבעה באוקטובר. בכל מקום ובכל אתר אליהם אני מגיע, אני רואה את החברה הישראלית, ואת הרוח המפעמת בה. לאורכה ולרוחבה של הארץ, במקלטים, בזירות ההרס, בבתי החולים, בחמ"לים ובמוקדי ההתנדבות – אני רואה את האחריות, הגבורה, המסירות והערבות ההדדית. זוהי הרוח שמופיעה בנו כשאנחנו נלחמים ביחד על ביתנו הלאומי היחיד, על מדינתנו האהובה, זו רוחו של עם שבוחר בחיים – וקם. שואג – ומתגבר כארי".

נתניהו: "אירופה שכחה להבחין בין טוב לרע"

ראש הממשלה נתניהו התייחס למלחמת חרבות ברזל ומבצע שאגת הארי, והציג אותם כחלק מהמחויבות של ישראל למנוע שואה נוספת: "שנה אחר שנה התחייבתי בעצרת יום השואה – ׳לא נאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני׳. וכראש ממשלת ישראל הבטחתי: 'לא תהיה שואה נוספת'. השנה מימשנו הבטחה זו הלכה למעשה. הנחתנו על משטר האימים באיראן את המכה הקשה בתולדותיו. המשטר הזה חלש מאי-פעם. מרבית הנכסים הצבאיים שלו אבדו.

לדברי נתניהו, "במבט לאחור על השואה, מתעוררת במלוא חריפותה השאלה: ׳מה היה קורה אילו?׳. מה היה קורה אילו הייתה לנו מדינה בטרם פורענות? מה היה קורה אילו מדינות אירופה היו בולמות בזמן את הנאציזם המפלצתי, במקום לפייס אותו? מה היו קורה אילו בעלות הברית היו מפציצות את מחנות ההשמדה? אלא יקיריי, בהיסטוריה אין "אילו". האסון הנורא קרה. תרחיש הבלהות התגשם. העולם נקלע למלחמת חורבן שגבתה את חייהם של עשרות מיליוני בני-אדם – וכמובן של ששת המיליונים בני עמנו.

"אותו עולם שהיה אדיש לרדיפת היהודים, נוכח לדעת שהשנאה ליהודים – האנטישמיות הרעילה – מערערת את יסודות הקיום של החברה האנושית כולה. בהינתן כל זאת, אנחנו פועלים כדי שהדורות הבאים לא ישאלו גם הם בתחושת החמצה: "מה היה קורה אילו". התשובות ניתנות כבר עכשיו. מזה שנתיים וחצי שאנחנו מרסקים בשיטתיות את 'ציר הרשע' האיראני: ברפיח, בפילדלפי, בעיר עזה, במבצע הביפרים, בסיכול רבי-המרצחים; דף, סינוואר, נסראללה ואחרים, בלבנון, בסוריה, באיו"ש, בתימן, וכמובן ב'עם כלביא' ו'שאגת הארי'.

נתניהו ביקר את מדינות אירופה ואמר כי "אנחנו מגינים על אירופה. אירופה ששכחה כל כך הרבה דברים מאז השואה. היא יכולה ללמוד מאיתנו הרבה דברים, ובעיקר את הדבר העיקרי: את ההבחנה החדה בין טוב ורע, שמחייבת ברגע האמת לצאת למלחמה למען החיים.
אירופה, שנשבעה לאחר מלחמת העולם להגן על הטוב, נגועה היום בחולשה מוסרית עמוקה. אירופה מאבדת שליטה על הזהות שלה, על הערכים שלה, על המחויבות שלה לשמור על הציוויליזציה מפני הברבריות.

"אבל את המחויבות הנצחית הזאת – ישראל אינה שוכחת. יחד עם ארה"ב, ויחד עם מדינות נוספות שאיתן אנו רוקמים בריתות שעוד ידובר בהן – אנחנו מגינים על עצמנו, בעצם אנחנו מגינים על העולם כולו".

נציגת הניצולים: "המשפחה היא היכולת להכות שורשים ולצמוח באדמת ארצנו, גם אחרי החורבן"

במהלך הטקס השיאו שישה ניצולי שואה את משואות הזיכרון, לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. אביגדור נוימן נידון למוות פעמיים בבירקנאו והצליח להינצל, והיום הוא נפגש עם שורדי טבח 7 באוקטובר; מרים (דייזי) בר לב גורשה עם משפחתה מהולנד לברגן-בלזן, שם איבדה את אביה; סעדיה בהט עבד בפרך כרתך צוללות ולאחר שעלה לארץ לחם בפלמ"ח ועבר ברפא"ל לאורך רוב חייו; אילנה-לינה פלח ומשפחתה נשלחו למחנה הריכוז ג'אדו בלוב, ולאחר ששוחררו מהמחנה, סבלו מפרעות בידי שכניהם המוסלמים בבנגזי; משה הררי ומשפחתו נאלצו גם הם להימלט מפורעים שרצחו יהודים, בפולין לאחר המלחמה; ומיכאל סידקו ראה את אמו ואחיו נרצחים בבאבי יאר וניצל על ידי חסידות אומות עולם. השופט בדימוס מנחם נאמן, ניצול השואה מרומניה, קרא את תפילת 'אל מלא רחמים'.

את דבר הניצולים נשאה חביבה בורסט, שסיפרה איך נאלצה להיפרד מהוריה שניספו בשואה, ובמשך שלוש שנים נדדה והוסתרה על ידי פולנים. לאחר השחרור עלתה לארץ והיתה ממקימי קיבוץ טללים. "מהוריי ואחיי לא נותר לי דבר", אמרה בורסט, "הייתי מוכנה לעשות הכול כדי לראות שוב את פניהם בבהירות. שנים רבות חיכיתי למכתב או סימן חיים, שלא הגיע.

בורסט אמרה כי "מתוך האובדן הגדול למדתי עד כמה משפחה היא יסוד החיים. היכולת להכות שורשים ולצמוח באדמת ארצנו, גם אחרי החורבן. עלינו לעשות הכול כדי לשמור על המדינה שהקמנו במו ידינו, למען ילדינו, למען נכדינו ולמען הדורות הבאים. כי זו ארצנו ואין לנו מקום אחר".

הערב נערכת גם עצרת הזיכרון לשואה ביד מרדכי, בהשתתפות קהל, וכן טקסי זיכרון ומפגשי עדות ברחבי הארץ. מחר (שלישי) ישודר טקס 'לכל איש יש שם' בכנסת, שגם הוא הוקלט מראש, ותיערך הנחת זרים ביד ושם. בערב תשודר עצרת הנעילה בלוחמי הגטאות – שגם היא הוקלטה מראש ללא קהל בשל המלחמה.