עו"ד תומר נאור מהתנועה לאיכות השלטון משוכנע אמנם שבג"ץ צריך להכריח את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר, אבל אינו נלהב מהצורך להביא נושאים מרכזיים בסדר היום הלאומי לפתחו של בג"ץ. בעוד העתירה שהוא מוביל על הגבלת חקירות מבקר המדינה בנושאי הליבה של האסון הצליחה להקפיא חלק מהחקירות, הפעם הוא אומר "אני יודע שהפסיקה הקודמת היא נגדי, אבל לטעמנו הגענו לרגע בו ההחלטות שמתקבלות הן סופר בלתי סבירות". בינתיים נתן בג"צ למדינה הארכה נוספת של חודשיים להתחיל בחקירה, אך לא דחה את העתירה.

למה מראש לפנות לבג"צ כשידוע שהסיכויים שהוא יכפה ועדת חקירה או יאסור על המבקר לחקור נמוכים?
"בית משפט לא התערב מעולם בהחלטות ממשלה בנוגע לאפשרות הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. אבל, מכיוון שהמשפט המקובל נסמך על פסיקות עבר, אנחנו רואים בכל פעם שבית המשפט נדרש לעניין, כמו בעתירה להקמת ועדה ממלכתית אחרי מלחמת לבנון השנייה, אסון מירון והצוללות – שבכולן נכשלנו – הוא אמר בסוף: כרגע לא, אבל, יש אפשרות שאולי יבוא יום ומשהו חריג יקרה, שתתקבל החלטה סופר בלתי סבירה, וששם – תידרש התערבות. היום אנחנו שם".

מה שונה הפעם?
"שונה הפעם זה שקרה פה האסון הביטחוני הכבד ביותר בתולדות המדינה שהממשלה באמת לא רוצה לחקור כי היא יודעת שיש לה אחריות בו. בית משפט זה לא מתמטיקה. אני לא יכול להגיד שהאירוע הזה הוא תשע בחומרתו אל מול האחר שהוא ארבע. זה אירוע כל כך מורכב, שכולל בתוכו כל כך הרבה היבטים, בעלי תפקידים ורשויות שרק הכלים של ועדת החקירה הממלכתית יכולים לו. הצד השני מבקר אותי שאני רוצה למלט את מערכת המשפט מחקירה. אני אומר – אין בעיה. אדרבא, תחקרו שופטים, תחקרו את התקשורת. מי שקובע מה הוועדה תחקור זו הממשלה. אז ממה אתם מפחדים?"

אבל הצד השני אומר שהנה שוב האנשים שמזוהים עם האופוזיציה מנסים לחבל בהחלטה חוקית ולגיטימית של ממשלה.
"מבחינה ערכית, לא הייתי רוצה שבית המשפט יידרש לסיפור הזה. אבל מה עושים מול ממשלה שנמנעת, מסכלת ולא מביאה אלטרנטיבות אחרות על אמת?"

ועדת החקירה הלאומית, זו שמובילים חברי הכנסת אריאל קלנר ושמחה רוטמן בחודשים האחרונים, היא לא אלטרנטיבה אמיתית?
"לא, כי היא לא באמת מקודמת. זה שקר מוחלט. הם מורחים זמן ובמקביל מקבעים נרטיבים – ומשם מגיעה הביקורת שלנו על מבקר המדינה. יש פה זיהום חקירה, עדויות וראיות שקורות ברקע של ההצגה הזו."

מה הסיכויים שלכם בבית המשפט?
"מעולם שום עתירה הקשורה בוועדת חקירה ממלכתית לא קיבלה צו על תנאי אבל אני חושב שהפעם יש הבנה שקורה פה משהו חמור מאוד. כללי המשפט המנהלי מאפשרים לבית המשפט לדון רק אחרי שמתקבלת החלטה מנהלית. במשך שנה וחצי הממשלה סירבה בכלל לדון בעניין. הם אומרים: אף פעם לא אמרנו שלא תוקם ועדה. בית המשפט זרם איתם עם הטענה שכל עוד יש מלחמה – לא חוקרים. אבל נגמרה המלחמה."

מבקר המדינה: "במקרה הטוב, רשלנות חמורה" 

בסוף השנה החולפת קיבל בג"ץ חלקית עתירה שהגיש נאור המבקשת להגביל את מבקר המדינה מחקירת 7 באוקטובר, והורה להקפיא את בדיקת המבקר בנושאי ליבה שקשורים באסון. הצלחה זו של התנועה לאיכות השלטון זכתה גם לביקורת, בטענה שהיא פוגעת במוסד מבקר המדינה.

מבקר המדינה הוא חלק מטיוח האמת?
"מבקר המדינה עושה פה 'חקירה נכה'. אין לו את הכלים בחוק שיש לוועדת חקירה ממלכתית. הוא לא יכול לדבר עם מי שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לדבר. לא חייבים לו כלום."

אבל הוא טוען שהוא כן יכול, לא מפריע ואף יותר מזה – יכול לעזור לחקירה של הוועדה
"הוא יכול לזמן עדים אבל אין לו את הסמכויות של וועדת החקירה הממלכתית – הוא לא שקוף ולא פומבי. מעולם לא התנהלה חקירה של מבקר המדינה תוך כדי הלחימה. לא במלחמת המפרץ או לבנון השנייה. המלחמה לא הסתיימה ואנחנו כבר שנה בחקירות. בצבא ובשב"כ אומרים לו: אתה מפריע לנו להילחם, בעוד שהמדינה אומרת שזה לא הזמן המתאים להתחיל לחקור אותה. אני לא חושב שהוא עושה את זה בזדון – אבל הוא כותב דוחות חמורים מאוד בלי לזמן את מושאי הביקורת. כמו עם הרמטכ"ל הלוי. הוא מקבע כאן גרסאות בלי לשמוע את הצד השני, זה, אגב, גם הטיעון של הסנגוריה הצבאית. החשש שלנו הוא שהחקירות, בשילוב היעדרה של ועדת חקריה ממלכתית, יקבעו גרסה מאוד ספציפית ורזה, שפוטרת את הדרגים המדיניים מהאחריות ומאשימה את הצבאיים בעיקר. וביום סיום החקירות יגידו: אין עוד צורך בוועדות חקירה ממלכתית. הנה, יש לך כבר דוח מבקר ווועדה פוליטית שנתנה לו הכשר".

אבל מבקר המדינה אומר בצורה ברורה – החקירה היא ספציפית ומוגבלת וכשתקום הוועדה הכל יוגש לשולחנה.
"הוא מציג את זה כאיזו פעולה ניטרלית אבל זו לא המציאות – יש פה זיהום חקירה.עדויות מתקבעות בנרטיב מסוים וזה רע מאוד. אי אפשר לקחת בנאדם ולגבות ממנו עדות בצורה לא מקצועית כשאין לך את הכלים לאמת אותו ולהסתכל על הראיות בצורה מלאה. השופט אלכס שטיין, שופט שמרן, אמר את זה ישירות – אין לך סמכות בחוק לחקור מדיניות – מה היה נכון או לא נכון. וזה בדיוק מה שהמבקר עושה וגרוע מזה – עושה ולא מודה שהוא עושה. זה מעלה חשדות."

אתה אומר שהפעולה של המבקר נגועה בפוליטיקה?
"או רשלנות חמורה מאוד, במקרה הטוב. ובמקרה הפחות טוב, ואני נזהר במילים שלי, במעשים עם כוונות מסוימות."

כלומר שהוא מיישר קו עם הממשלה?
"את זה אתה אמרת.

יורם רבין, מי ששימש כעשור יועמ"ש של המבקר, טוען שהעתירה שלכם עלולה להסב נזק חמור למוסד המבקר.
"ברור שיכולה. לכן אני שואל – למה המבקר מלכתחילה נכנס לפינות האלו. בתיק הראשון טענתי שאין בעיה בסמכות שלו לחקור. אני לא חושב שיש מגבלה בסמכויות שלו מה לחקור ומה לא. בית המשפט חולק עלי. אני ארגון שתומך במבקר שנים. במטרות שלי להגן ולחזק את המוסד הזה".

אם כך, יש פה סתירה.
"מבקר מדינה חכם מראש לא מגיע למצב שהוא בבית משפט. הוא בוחן את שאלת הסמכות שלו מול עצמו, ולא נכנס לשאלות של איפה הסמכות נגמרת. והוא גם לא מתעסק במדיניות ובטח לא באירוע כל כך בוער, ייחודי וכואב לאומית. בזמן שהוא בעצמו מבין שדרך המלך לחקירה הזו היא וועדת החקירה הממלכתית.

"מהדעה סביבו מתחלקת לשניים – אלו שמבינים שיש בעיה רצינית בעבודתו בכלל ולבין אלו שמבקשים להגן על המוסד כי בסופו של דבר – המבקר יתחלף. רבין לא טועה – זה שבית משפט יתכנס ויגיד מה למבקר מדינה מותר או אסור לעשות זו תקלה. זה רע מאוד. אני אמרתי את זה בעצמי בדיון, אבל המצב הנוכחי כה חמור שהשופטים עצמם הרימו פה סימן שאלה – והוציאו את הצווים."

תומך בהצעת הפשרה: "רק בואו נקדם את האירוע"

בסופו של דבר יכולה להצטייר פה שוב אותה תמונה של "הנה המחנה הליברלי שוב בהיסטריה מהשלטון ורץ לבית המשפט"
"אני מגיע לכל מקום שמוכן לשמוע אותי שיש בו התנגדות לוועדת החקירה. להגיד שיש חלק משמעותי בציבור שמתנגד לוועדת החקירה הממלכתית – רחוק מהמציאות. תמיד יש מתנגדים אבל זה בין היתר כי עשו פה עבודה מאומצת מאוד לשכנע אנשים שיצחק עמית מושחת. הוועדות הממלכתיות נהנות לאורך ההיסטוריה מקונצנזוס כי יש להם מוניטין של ענייניות. אני לא מזלזל בחששות של הצד השני – אבל בעיניי הוא תוצר של תעמולה מדהימה. מה זה קשור המחנה הליברלי רוצה וועדה, מה זה שלי? אני היחיד שרוצה שדברים פה באמת ייחקרו? זה הצד השני שכל הזמן צועק: תחקרו את אוסלו תחקרו את ההתנתקות. אין בעיה. שימו הכל על השולחן. שתשב הממשלה ותקבע את המנדט הכי רחב. שיהיה הרכב תקדימי של שבעה חברים – שמעולם לא היה. אבל תקבעו."

מה דעתך על הצעות, כמו של המשפטן גיל ברינגר, למנות את המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, להיות ממנה הוועדה?
"אני אישית תמכתי בהצעה הזו. מבחינת התנועה, וזו עמדה שאני יכול להבין ולהתחבר אליה, זה עוד חלק במשחק הממשלתי של למלא את המרחב הציבורי בזבל ובסוף אף אחד לא מתעסק במה שחשוב. אני אומר – קחו את הפתרון הזה, רק בואו נקדם את האירוע. אני סומך על המשנה סולברג, הנשיא הבא שלנו עוד שנתיים, שהוא יכול למנות באופן מקצועי ורציני. הבעיה היא שאין לזה שום קשר לזהות השופט – לא רוצים לחקור את האירוע."

אם הוועדה תקום עוד שנתיים-שלוש מהיום, מה תהיה ההשפעה של איכות החקירה?
"קשה מאוד. יש חשיבות קריטית בהצמדת הוועדה הכי קרוב לאירוע שאפשר. עוד שלוש שנים יהיו פה אלף גרסאות. האנשים הרלוונטיים יעזבו את התפקידים שלהם. אנשים שוכחים, הולכים לעולמם, ראיות נפגמות, אובדות.  והכי גרוע – יישפך מספיק רעל שידע להטיל דופי בכל תוצאה של וועדת חקירה עתידית."