יוסי כהן, אביו של עמית כהן שנרצח בנובה, היה בין עשרת הפעילים שניסו לפרוץ לאולם בית המשפט העליון בשבוע שעבר, במהלך הדיון בעתירה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, בקריאה "לשפוט את השופטים", זאת לאחר שלטענתם כניסתם סורבה (בית המשפט הודיע מראש לא יאפשר כניסת קהל אך לבסוף אפשר ליחידים להיכנס). בטבח נרצחו גם זוגתו של עמית כהן, נורל מנצורי, ואחותה רויה מנצורי, שהצטרפה לזוג למסיבה. לפני מותו עמית טיפח קריירה בתחום הנדל"ן, והמשפחה התרגשה לקראת אירוסיו, שהיו אמורים להיערך בתחילת 2024.

כהן הוא ממקימי פורום 'דין וצדק', קבוצה המבקשת שהכנסת, ולא בית המשפט העליון, תמנה את חברי ועדת החקירה. שעות לפני ההתפרצות לאולם, כהן עמד מחוץ לבית המשפט, וצעק לעיני המצלמות על משפחות שכולות מ'מועצת אוקטובר', אשר דרשו  מהשופטים לעצור את ניסיונות המדינה להקים את מה שהן מכנות ועדות טיוח. כהן השיב להן באותה לשון: "אתם אלו שמטייחים!"

"אני עובד במשרד עורכי דין כל חיי, יש לי המון אמון במערכת, אבל את בג"ץ אני מפריד ממנה", אומר כהן ל'דבר', "זה גוף פוליטי לחלוטין". השיחה התקיימה בביתו של כהן, מעט לפני תחילת מבצע שאגת הארי, כשוועדת החוקה עוד דנה בהצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד ל'ועדת חקירה לאומית'.

לאחר כשלושה דיונים בלבד החל המבצע, הדיונים קפאו ולא חודשו עד היום. המאבק של המשפחות ממשיך. לדברי כהן, "יצחק עמית הוא שותף של השמאל, של אחים לנשק ומחאות קפלן. הממלכתיות שלהם זו מסכה. מבחינתנו הם אחד, ואין בהם אמון".

כהן מבטא את עלבונן של עשרות משפחות, שפעילות למען ועדת חקירה שפוליטיקאים יבחרו את חבריה. מבחינתם, ההצעה של קלנר הוצגה בתקשורת כמהלך פוליטי של ראש הממשלה נתניהו להתנערות מאחריותו לאירוע, אך בפועל, מדובר במאבק עקרוני על אופי החקירה. מאבק שמתכתב עם הוויכוח היסודי על היחסים בין הרשויות, שבער סביב הרפורמה המשפטית והמחאות נגדה.

מלבד המאבק על אופי החקירה, חברי הפורום מחו נגד הניסיונות לבטל את פיטורי ראש השב"כ, רונן בר. כיום הם נאבקים למען חידוש החקירות הקפואות של מבקר המדינה בנושאי הליבה של 7 באוקטובר. ביום ראשון האחרון בג"ץ נתן למדינה עוד חודשיים להקים ועדה, אבל מבחינת כהן, עצם הגעת הדיון לפתחו של בית המשפט היא שחיתות.

אין לכם אמון בשופטים. בפוליטיקאים שאתם רוצים שימנו את הועדה יש לכם אמון?
"הוועדה הלאומית תמונה בידי הקואליציה והאופוזיציה, עם יו"ר מוסכם שלא יהיו לו סמכויות מיוחדות, כך שכולם יוכלו לזמן נחקרים. אני לא מקבל את הטיעון שבגלל כוחה של הממשלה אז זה הופך אותה לוועדה של הממשלה. זו ועדה של הכנסת. ובכל מקרה – אלו יהיו 3 מול 3, שווה והגון. מבחינתי, שהאופוזיציה תביא את השופט עמית או איזה קצין בכיר שירצה לטייח את כל הסיפור".

לראש הממשלה הייתה אפשרות לקדם כבר מזמן מנגנון שאינו ועדת חקירה ממלכתית. בגלל שהחוק מתעכב, נראה שלא תהיה בסוף שום חקירה.
"אני סומך על יו"ר וועדת החוקה שמחה רוטמן שידע לקדם את זה בזמן. מבחינתי אם האופוזיציה תמשיך להחרים את הדיונים – אז מה טוב, זה ילך עוד יותר מהר. בסופו של דבר, בג"ץ לא יוכל למנוע ועדת חקירה. אין לזה תקדים".

ההתארגנות מ-7 באוקטובר, המאבק והפיצול

ההיסטוריה של פורום 'דין וצדק', שלדברי כהן עומדות מאחוריו כ-300 משפחות שכולות, מתחילה בקבוצות הווטסאפ שנפתחו כבר ב-7 באוקטובר. משפחות נעזרו אחת בשנייה כדי לברר מה עלה בגורל יקיריהן, ובהמשך התגלגלו לשלל המאבקים להכרה וחקירה. מבחינת כהן, צירופו של רונן צור כיועץ לארגון הגג של המשפחות השכולות של הנובה הייתה קו אדום, והוא וקבוצה נוספת של הורים עזבו להתארגנות חדשה.

כהן פגש אז את יגאל וולודרסקי, שאיבד בטבח את ביתו, מרגריטה גוסק. גוסק הייתה אומנית מוכשרת, משוחררת טרייה מחיל האוויר שהייתה אמורה להתחיל בלימודי רפואה. היא יצאה למסיבה עם בן זוגה סיימון ויגדרגאוז, יוצא יחידה קרבית ובן יחיד להוריו. השניים נרצחו במסיבת הנובה.

"אני מסכים שאי אפשר להגיד שהמבנה של הוועדה שלנו הוא בלתי תלוי לחלוטין – אבל אין לך כזה דבר בלתי תלוי לחלוטין", אומר וולודרסקי, "אבל ההצעה שלנו כן שוויונית, ומייצגת את כל הצדדים בקונפליקט. אמרנו שאפשר שיהיה שופט שיעמוד בראשה – אבל שרחוק מהאירועים, שנמצא בגמלאות כמה שיותר זמן".

מוסד ועדת החקירה הממלכתית נוצר לפני כמעט 60 שנה, כדי לנתק את הפוליטיקה מהחקירה. אתם מסרבים לקרוא לוועדה כזו "ממלכתית", ובעצם מבקשים להחזיר את החקירה חזרה לפוליטיקאים.
"הוועדה שאתה קורא לה ממלכתית זו ועדה משפטית, ולמערכת המשפט יש חלק גדול באירוע. בעשור האחרון בג"ץ לא דחה על הסף מאות עתירות של 'ארגוני זכויות אדם' שנועדו לפגוע בפעולות צה"ל. נכון, בסוף הוא לא קיבל את רובן, אך במשך כל הזמן שהוא דן בהם, זה כופף את הממשלה ומערכת הביטחון. השופטים הם אלו שהחמירו את הוראות הפתיחה באש, ודרשו שלא להתייחס למי שמתקרבים לגדר כאל איום".

במועצת אוקטובר מסכימים אתכם שלצבא חלק גדול באשמה. למה אתם חוששים שהם יקדמו ועדה שתאפשר לצבא להסיר אחריות?
"הניסיון של הצבא והמערכת המשפטית למנוע את פיטורי רונן בר מראה את ההפך ממה שאתה אומר. מערכת המשפט יצאה להגנת אחד האנשים שהכי אשמים במחדל".

ולנטינה גוסק, אימה של מרגריטה, מוחה על הדרישה של מועצת אוקטובר, התנועה לאיכות השלטון והסנגוריה הצבאית להפסיק את חקירת מבקר המדינה לגבי הטבח. "כל השיח כאן מעוות לחלוטין. הצבא בא לבית המשפט ואומר שחקירה של אנשי הצבא היא פגיעה בזכויות שלהם. סליחה, אבל מה עם הזכויות שלנו? ומערכת המשפט עוד משתפת עם זה פעולה. אז אחר כך מישהו ינסה לשכנע אותי שמערכת המשפט נייטרלית?"

"ועדה שתמונה בידי נשיא העליון זה מינוי פוליטי במעמד צד אחד", אומר וולודורסקי, "אנחנו רוצים שיבואו מומחים, משני הצדדים, ושיתנו את דעתם – אני אקשיב לכולם".

לממשלה יש סמכויות, היא זו שקיבלה את ההחלטות המשמעותיות לפני הטבח ואחריו. אתם באמת מרגישים שמשקלה של מערכת המשפט באחריות גדול יותר?
"מערכת המשפט היא חלק מהפוליטיקה הישראלית, נקודה", משיב כהן, "ומה שיותר גרוע – זה שהיום היא מגנה על הנהגת הצבא והשב"כ ומתנגדת לממשלה נבחרת בצורה גלויה".

המתווה שאתם תומכים בו באמת נותן לכם אמון?
"חד משמעית כן. ועדה מקצוענית של 'לשעברים', נציגי משפחות ותושבי העוטף שישקיפו על זה היא הדרך היחידה".

"הוויכוח הוא מי במרכז, הפרט או הלאום"

שמעון אור, דודו של פדוי השבי אבינתן אור, תומך בוועדת חקירה במתווה דומה לזה של קלנר, אך ביקורתי כלפי הדרך שבה היא מקודמת. לדבריו מדובר בביטוי לוויכוח מהותי על ערכי החברה הישראלית: "יש פה עימות אמיתי בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, שלקחה לעצמה סמכויות הכרעה תחת אג'נדה ליברלית".

אור היה חבר מרכזי בפורום תקווה, שאיגד שש משפחות חטופים שדרשו מהמדינה לקדם מדיניות של לחץ צבאי ומיטוט חמאס כדרך לשחרור החטופים. במהלך המאבק ערך אור ראיונות עם 22 משפחות חטופים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כדי להבין מה מניע אותם ועל מה הצדדים יכולים, אם בכלל, להסכים.

"אם יש דבר אחד שהבנתי, זה שאנשים פועלים מתוך היסוד הקיומי שלהם", הוא אומר, "זה יותר עמוק מערכים, חינוך או דת. ברגע שבו היקר מכל נמצא בעזה אתם פועל מהמקומות הכי יסודיים שלך. התבלטו מולי שתי תפיסות ברורות – הליברלית והלאומית. זו ששמה את הפרט במרכז מול זו של הלאום. המאבק על הוועדה הוא המשכו של הוויכוח".

ואם הוועדה תמונה בידי שופט שנחשב שמרן, כמו המשנה לנשיא סולברג?
"זה לא עניין אישי. את בית המשפט העליון מוביל היסוד הליברלי, והמחאה היא נגד הערכים שהוא מייצג ומה שהוא מוביל בשמם".

למערכת המשפט יש אחריות כל-כך מרכזית במחדל 7 באוקטובר שהיא מצדיקה כזו התנגדות?
"מבחינתי ומבחינת עוד רבים, מה שהוביל ל-7 באוקטובר זה הדגש על זכויות פרט ואג'נדות שמחלישות את הצבא. מישהי מפורום משפחות החטופים אמרה לי פעם: 'שכנעתי את דובר צה"ל דניאל הגרי להגיד שהניצחון אינו מטרה'. יש פה תפיסה משפטית שמובילה אג'נדה תרבותית, שמבחינתי היא המקור המרכזי לבעיה".

מדובר בסך הכול בוועדת חקירה. היא לא אמורה לשנות את התרבות של המדינה.
"ועדת חקירה בראשות שופט תשמור על האג'נדה הליברלית. היא תפיל הכול על הדרג המדיני, ולא תיגע בתפיסת היסוד של ההתנהלות התרבותית שהליברליות הביאה. למה האופוזיציה מחרימה את ועדת החוקה שדנה בחוק? כי היא מבקשת להציג את עצמה כמגינת הליברליזם. סלח לי, אבל אין פה ממלכתיות".

באופוזיציה טוענים שהחרם נועד להתנגד להשפעה של נתניהו על החקירה.
"יש דרכים להחליש את השפעתו של נתניהו. אני מנסה להיפגש כבר תקופה עם נשיא המדינה ולהציע הצעה מעט אחרת: ועדת חקירה בהסכמת הכנסת ובית המשפט. בשביל זה נשיא העליון יצטרך ללכת צעד אחורה, לוותר במידה, אבל תתאפשר לו ביקורת שיפוטית על מי שייבחר לוועדה. אם ייבחרו מישהו שהוא לא ראוי, בית המשפט העליון יוכל לפסול את המינוי. מצד שני – גם הכנסת תוכל. זה ידרוש משני הכוחות להגיע להסכמות".

"רוצים כתבי אישום וענישה"

כלל הארגונים התומכים בוועדה במינוי הכנסת שותפים לעוד דרישה ברורה: שוועדת החקירה תוכל ואף תידרש למסקנות פליליות. סמכות כזו לא הוענקה לאף ועדת חקירה בישראל עד היום. איציק בונצל, אביו של עמית בונצל שנפל בעזה בתחילת המלחמה וממקימי 'פורום גבורה', אמר בתחילת הדיונים בכנסת על ועדת החקירה: "מי שאחראי – שישב מאחורי סורג ובריח עד סוף ימיו".

וולודרסקי מסכים. "לא מספיק לשנות דפוסי התנהגות ולהקפיא מינויים. אנחנו רוצים ועדה עם שיניים, לראות כתבי אישום וענישה".

קשה להאמין שנבחרי הציבור יסכימו לוועדה שיכולה לשלוח אותם לכלא.
"נוסח החוק עוד לא הושלם, ואנחנו לוחצים שזה ייכנס. אני מקווה שבסופו של דבר זה יהיה שם. כך צריכה להיראות ביקורת אמיתית על השב"כ, המטכ"ל וכל האנשים שקיבלו החלטות במשך השנים שהובילו לאירוע. גם את התפקיד של הממשלה יש לחקור באותה החומרה. הם ידעו שארגון טרור הפך לריבון בעזה, ומטרתו להשמיד את המדינה ואזרחיה, ובחרו לשמור את מקומו. הם שהחליטו בזמן צוק איתן לא למגר את חמאס לחלוטין".

נציגי הממשלה טענו בבית המשפט שעד סוף יולי תוקם ועדת החקירה. יוסי כהן מאמין שהוועדה לא תקום לפני הקמת ממשלה חדשה, אבל הוא אופטימי, כי לדעתו הממשלה הבאה תהיה דומה בהרכבה לנוכחית. הוא מציין את אביגדור קהלני והשופט אשר קולה כחברי ועדה ראויים בעיניו. שמעון אור לא מאמין שוועדה בבחירת הפוליטיקאים תצא לפועל, בגלל שהיא תיעצר בסופו של דבר בבית המשפט, ולכן תומך בפשרה.

וולדרסקי, בניגוד לאור, חושש מהסיכוי שהממשלה הבאה תהיה פחות ידידותית להצעתם. אם הממשלה תנסה למסמס את קידום הוועדה – ילחמו גם בה. "לא הייתה שום הצדקה של הממשלה לדחות את הצעת החוק עד השבת כל החטופים וסיום המלחמה", הוא אומר, "היא הייתה צריכה לקום כבר לפני שנה".

על מועצת אוקטובר: "הם מחרימים, שיבואו להתעמת"

באותו יום חמישי סוער בבית המשפט, איציק בונצל אחז חזק בכתפו של איל אשל, אביה של רוני שנפלה במוצב נחל עוז, ומהדמויות הבולטות במועצת אוקטובר. הוא טען בפני המצלמות שאינו אויב של תומכי ועדת החקירה הממלכתית, אך בית המשפט אינו המקום ללבן את המחלוקות בין הצדדים: "נגזר עלינו להיות באותה משפחה".

למרות הלבביות, היה נראה שהדברים לא הרשימו את אשל. אולי מכיוון שבדיון ועדת החוקה של הכנסת בינואר בנוצל היה לוחמני יותר. הוא טען אז שהקורבנות לא מעניינים את מועצת אוקטובר והכאב הוא לא יותר מכלי עבודה עבורם. האשמות דומות, גם אם בסגנון מרוכך יותר, נשמעו "מהצד השני", כלפי תומכי הוועדה הלאומית.

"המשפחה של כלתי במועצת אוקטובר", אומר כהן ביחס בהתייחסו למשפחת מנצורי, שאיבדה את שני בנותיה בטבח. "אנחנו החברים הכי טובים בעולם. הם אומרים שלהם אין אמון בביבי. אני אומר להם: לי אין אמון בבג"ץ. לדעתי ההצעה הזאת מצוינת להם. אבל מה הם עושים? מחרימים. שיבואו להתעמת עם הדעות".

הצד השני אומר שהפוליטיקאים בימין מנצלים אתכם פוליטית.
"הם אלו שמנוצלים", אומר כהן, "זה אנחנו שבאנו לקלנר ללשכה וישבנו לו על הנשמה. אני כמעט הרבצתי לו כשהרגשתי שהוא מורח את הדברים. אנחנו מחזיקים בדעות ימניות, זה נכון, אבל אם צריך נתקוף את הממשלה – לא נתבייש. אני איש ימין, לא של הימין. אני עושה את מה שאני עושה למען הילד שלי ולמען הצדק, כי זו הייתה רוחו של עמית".

וולדרסקי הודף את הביקורת בבוז. לדבריו, הצד השני הוא זה שמונע מאינטרסים זרים. "מועצת אוקטובר מנסה להשתיק את המבקר, ועוד להשתמש בשכול שלנו כדי לקדם מטרות פוליטיות. כשישבנו באוהל מול בג"ץ בדיונים על פיטורי בר, הגיעו לדבר איתנו נציגים משני המחנות הפוליטיים. נאמר לנו בפנים מהצד שבעד הועדה המשפטית: עד שלא תכריזו שהממשלה וראש הממשלה אשמים יותר מראש השב"כ, אנחנו לא אתכם".

הן רואות במבקר כחלק מהניסיון הפוליטי למנוע חקירה רצינית יותר.
"אני לא מקבל את זה. עובדה, לתחקירי הצבא הם לא התנגדו".

משיחות עם שני הצדדים, יש הרבה משותף ביניכם לבין הצד השני בנוגע לתפיסת חקירת האחראים. למה לדעתכם יש מחלוקת?
"אנשים בעמדות כוח עושים הכול כדי שהצדק לא יצא לאור. שהאשמים יזוכו. התקשורת לקחה צד ברור בוויכוח הזה, אבל אם אנשים יקראו את החוק של קלנר הם יבינו שזו לא הוועדה להגנתו של נתניהו. תקראו את הצעת החוק – רק רוב בכנסת יוכל לקדם את ההצעה הזו".

אתם לא חוששים מניצול פוליטי שלכם?
"ברור שאנחנו חוששים. אחרי 7 באוקטובר אנחנו לא סומכים על אף אחד חוץ מעצמנו. בגלל זה ההתעקשות שלנו לנציגות של משפחות שכולות בוועדה, מה שלא קיים בוועדה הממלכתית".

יש חלופה להתנגשות?

"אני לא חושב שאפשר לגשר בין תפיסות שני הצדדים", טוען שמעון אור, "אבל אני כן חושב שחשוב להבין שאי אפשר בלי הצד השני. אני לא אומר את זה ממקום של אחדות, אלא מהבנה שהחברה והעם שלנו לא יתקיימו בלי שתי התפיסות. זו נקודת המוצא שממנה אני רוצה לגשת לשיקום".

כשהצעת את ההצעה שלך לח"כ קלנר בוועדת החוקה, הוא אמר לך שאין עם מי לדבר בצד השני. וזה לא רק הוא. זה הסנטימנט שעולה בקרב לא מעטים מההורים השכולים שתומכים בוועדת החקירה שאתם מציעים.
"אני אומר לכל המשפחות שפועלות למען הקמת הועדה הלאומית – אי אפשר בלי הצד השני והיסוד הקיומי שלו, כי הוא חלק מאיתנו. לצערי, אנחנו הולכים לעוד התנגשות מול בית המשפט העליון. אני רוצה להפסיק את זה. לייצר משהו שאפשר לבסס עליו אמון, כדי שאפשר יהיה להמשיך הלאה לדברים האחרים שצריך לשנות בישראל".