
"כל תקופת מלחמה, כל תקופה שיש בה מתיחות, משליכה על מקומות העבודה", אומר יו"ר האגף לקידום שוויון בהסתדרות עזיז בסיוני, ומוסיף בעצב, "העובדים חשופים לתקשורת וחשופים גם להסתה".
בריאיון ל'דבר' לרגל אחד במאי, חג העובדים, בסיוני מסביר שהקושי ביחסים בין יהודים לערבים במקומות העבודה נובע מלחץ. "המצב שאנחנו מסתגרים ואין לאן ללכת משפיע על כלל האוכלוסייה. זה משפיע בכל מיני כיוונים, זה יכול לצאת בתוך הבית, ובמקום העבודה, במיוחד במקומות העבודה שיש בהם גיוון בתרבות ובשפה, ותמיד הנטייה היא להוציא את הכעס על החלש. זה לא תמיד חייב להיות מרקע גזעני. עובד לא קם בבוקר ואומר 'אני רוצה לפגוע בערבים'. העובד הערבי נתפס כחלש יותר, ואז אפשר להפנות אליו את התחושות הקשות".
"אם נעניש את מי שפוגע בנהגים, זה ישפיע על כל מקומות העבודה"
החזון שלו הוא אווירה שוויונית ומכילה במקומות העבודה. "אני רוצה שהעובד יגיע למקום העבודה וירגיש שווה, ושיהיה לו ביטחון תעסוקתי בכל ענף תעסוקה". לדבריו, קיימות גם אלימות ואפליה סמויות: "יש תופעה שקטה, שמדאיגה אותי. במרבית מקומות העבודה רואים שהדברים מסתדרים, אבל יש את האווירה. רואים את זה בקשרים בין העובדים. עובדים שמפחדים ליצור קשר, שמפחדים להגיע למקומות העבודה לא מחשש מטילים אלא מהפחד איך יסתכלו עליהם, איך יתייחסו אליהם. זה עלול להתפוצץ לנו בפנים".
בסיוני מבקש למקד את תשומת הלב בנהגי האוטובוסים. בתקופה האחרונה נרשמו מקרי אלימות רבים כלפיהם. "בכל פעם שיש קונפליקט, מלחמה או משבר כלשהו, מי שסובל אלה הנהגים הערבים בתחבורה הציבורית, כי הם במגע ישיר עם הציבור הרחב. זו סוגיה שמצריכה טיפול. אם נטפל בכך, נאכוף ונעניש את מי שפוגע בנהגים, זה ישפיע על כל מקומות העבודה. זה ירתיע".
"כל פגיעה כלכלית דוחקת את הצעירים למעגל הפשיעה והאלימות"
הוא מוטרד ממצב העובדים ושוק העבודה בחברה הערבית, ומודאג ממתווה הפיצויים לעצמאים ובעלי עסקים קטנים. "עם כל המכות שהם קיבלו בתקופה האחרונה, בשש השנים האחרונות, עם הקורונה והמלחמות, הם לא מצליחים להרים את הראש. בכל פעם שהם מנסים, הם מקבלים עוד מכה ועוד מכה".
בסיוני מצביע על הפגיעות הגבוהה של הנשים העובדות. "האתגר המרכזי שלהן הוא חולשת התשתית, החולשה של התחבורה הציבורית". הוא מדגיש כי מקומות העבודה לנשים צריכים להיות קרובים ונגישים לביתן, על מנת לאפשר להן להשתלב בשוק העבודה. "בסופו של דבר עדיין יש את התפיסה, שהאישה צריכה לאזן בין טיפול בבית ובילדים, לבין העבודה. מי שמשלם את המחיר זו האישה".
הנפגעים העיקריים בשוק העבודה הם צעירים ונשים, אך ניתן לדבריו לראות את הפגיעה בקרב כלל העובדים הערבים, והדבר מביא להשלכות חברתיות הרסניות. "זה משליך על יוקר המחיה, על רמת החיים, בנוסף לקיצוצים בתקציב 2026. האוכלוסייה הערבית סובלת שנים ארוכות מפערי תקציבים, מפערי השקעות. כל פגיעה כלכלית, קיצוץ, אם זה בחינוך, בתעסוקה, בתחבורה ציבורית, דוחקת את הצעירים למעגל הפשיעה והאלימות".
"הציבור הערבי הוא מנוע הצמיחה החזק בישראל, חייבים להפנים את זה"
בסיוני מעריך את מרכזי 'ריאן' לקידום תעסוקה, שהקים משרד העבודה והשירותים החברתיים, ומפעילה 'אלפנאר'. "התוכנית מכשירה צעירים ומבוגרים לשוק העבודה. אם אנחנו מדברים על מצב בעייתי, שמצריך טיפול מיידי, אז בלי התוכניות האלו היה מצב קטסטרופלי יותר".
האם המשק ערוך לקלוט את הצעירים? יש להם מקומות עבודה?
"יש מחסור בעובדים, אבל צריך להתאים אותם. צריך הכשרות והתאמות לשוק העבודה המתחדש, זה הפתרון המידי. במקביל צריכים לעבוד על הפרויקט הרחב יותר, על הטווח הארוך. צריך לחזק את תשתיות התחבורה הציבורית בתוך היישובים, לאזורי התעשייה ולמקומות העבודה.
"הציבור הערבי הוא מנוע הצמיחה הכלכלית החזק במדינת ישראל, וחייבים להפנים את זה. מימוש הפוטנציאל הזה – אומר אזורי תעשייה וכניסת החברות הגדולות ליישובים הערביים. לשם כך צריך להכשיר גם את הקרקע מבחינת תשתיות. התשתית ביישובים הערביים לא מתאימה לסף הדרישות של החברות הגדולות".
האגף השיק לאחרונה פרויקט סרטונים על מקומות עבודה משותפים. "זה מעודד את היחסים הטובים, ומבליט אותם מול שיח שמנסה לפלג כל הזמן. במקביל אנו מקדמים מחקר על העלות של הפשיעה. אנו רוצים לברר את תפקידנו, תפקידנו כארגון עובדים, במאבק בתופעה הזו. אני מאמין שיש להסתדרות כוח משמעותי. אני חושב שצריכים שיתוף פעולה רחב בין השלטון המקומי, לאיגודי העובדים, לציבור הרחב, למעסיקים. צריך לבנות ברית חזקה שתנסה להשפיע על מדיניות הממשלה.
"תפקידי לדאוג לעובד שנוסע למקום העבודה, שיגיע בבטחה למקום העבודה ולא יחטוף כדור בראש. זה נושא מאוד מאוד כואב. אני כל הזמן חושב מי המאוים הבא, מי הבא בתור. אני מרגיש שכולנו עומדים בתור, כולנו בתוך החברה הערבית. לכן אנחנו צריכים לפעול לפני שזה מגיע, וכל אחד צריך להבין את זה".


