"יש חלקים בדו"ח שחשוב לטפל בהם – וטוב שהם גם ידעו לטפל בהם, ויש חלקים בדו"ח שלא רלוונטיים לתקופה ולאתגרים שאנחנו מתמודדים איתם", כך אומר סלימאן אל-עאמור ל'דבר' על דו"ח המעקב בנוגע להיבטי המשילות בנגב שפרסם שלשום (שלישי) מבקר המדינה מתניהו אנגלמן.

לדברי אל-עאמור, מנכ"ל שותף ב'אג'יק-מכון הנגב', ארגון ערבי-יהודי לשינוי חברתי, "אין התייחסות מספיקה לנושא של צעירים, לחינוך, לתעסוקה. אי אפשר להתייחס למשילות רק מהפריזמה של תפקוד משטרה".

"אנשים פחות טובים באים למשטרה"

דו"ח המבקר עוקב אחר תהליך תיקון הליקויים שעלו בדו"ח קודם בנושא מ-2021. הדו"ח הנוכחי מציין כי רק 18 גופים שהוזכרו בדו"ח הקודם ענו לביקורת, כלומר 41% בלבד מהגופים המבוקרים. מתוך 346 ליקויים שצוינו בדו"ח, התקבל מענה רק על 91. בין הגופים שלא ענו מצוינים הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, משטרת ישראל, משרד החינוך, משרד התחבורה והרשויות המקומיות הבדואיות.

מהדו"ח עולה גם כי מאז 2020 גדל הפער בין התקינה למספר השוטרים בפועל בתחנות המשטרה בנגב – אף שעלה מספר תקני השוטרים בתחנות בנגב ומספר התקנים המאוישים. על פי הדו"ח, מצוקת כוח האדם גורמת להיעדר אכיפה: בשנים 2020-2024 נפתחו 1743 תיקים בגין גביית דמי חסות, מתוכם 319 בלבד עברו לפרקליטות ו-94 נמצאים בהליכי סגירה.

בפתח הדו"ח מגדיר המבקר את המשילות כ-"יכולתה של המדינה, באמצעות הרשויות הממלכתיות שלה, לפעול בגדר ‏סמכויותיה ‏ולהוציא אל הפועל את מדיניותה באופן אפקטיבי ויעיל". הוא מוסיף כי היעדר משילות משתקף "בהיעדר ‏אכיפה והרתעה מצד המדינה, בכשלים במימוש החלטות שהתקבלו כדין, באי-מתן שירותים ‏ציבוריים שהמדינה מחויבת לספקם ‏ובהתרופפות הסדר החברתי".

אל-עאמור מסכים עם הדברים: "המשטרה לא מתפקדת, אנחנו יודעים את זה, אבל אני לא בטוח שיש לה רצון לתפקד. המחסור בכוח אדם הוא כל כך חמור שאנשים פחות טובים באים למשטרה.

"היום להיות שוטר צריכה להיות משימה מאוד רצינית, במיוחד בנגב, גם הסוגיות הבוערות של הפרוטקשן, האלימות והתשתיות. לכל אלה דרושים אנשים שבאים ומחליטים שזו משימה. זה לא סידור עבודה. אני חושב שיש סדרי עדיפויות, גם במשילות".

אין אבחנה בין עיקר לטפל

אל-עאמור תוהה: "איך מגיעים למצב בו יש פחות ירי בתוך היישובים? איך יש יותר שיטור קהילתי בתוך היישובים? איך יש יותר שיתוף פעולה בין המשטרה לבין הרשויות והמנהיגות הבדואית? איך כולם מבינים שיש תוכנית עבודה אחת?"

בעיה מרכזית, לדבריו, היא שאין אבחנה בין עיקר לטפל. "פוליגמיה, למשל, האם זה הנושא החשוב ביותר שמדינת ישראל צריכה להתעסק בו, לאור האתגרים הרבים הקשורים לחברה הערבית ולחברה הבדואית בתקופה הזאת?", הוא שואל.

"הדברים קצת התערבבו, כי הכי קל ללכת לדבר אחד ולהתמקד בו. אבל אי אפשר לנתק את נושא המשילות משאר הסוגיות, שמביאות, בסופו של דבר, לחוסר משילות. כל עוד אין שיתוף פעולה בין מנגנוני האכיפה לבין הרשויות לבין המנהיגות – זה לא יביא לשום תוצאה אחרת. אסור להם להיות מופתעים. לא מהדו"ח ולא מחומרתו".

"לא מכיר צעיר בעבודה מסודרת שמשתולל"

על פי דו"ח המבקר, 91% מהתלונות על נהיגה פרועה בנגב הן על צעירים בדואים. "הנהיגה הפרועה של הצעירים הבדואים היא דבר מסוכן ברמה בלתי רגילה, שכולנו סובלים ממנו. על זה יש הסכמה רחבה. אין פה סיפור של יהודים וערבים", מבהיר אל-עאמור. "לא מעניין את הצעיר שמשתולל על הכביש אם הנהג מלפנים או מאחור הוא יהודי או ערבי. הוא משתולל כי הוא מרגיש כמו המלך של העולם באותו רגע. יש לו רכב והוא מחפש משמעות. עבורנו המשמעות היא אלפי צעירים על הכביש. וזו התוצאה של הזנחה וחוסר מעש.

"אלה שמתפרעים בכביש הם אותם אלה שיורים בתוך היישובים. יש פה ממשק של חוסר השקעה בתשתיות חינוך ובצעירים שמביא את הצעירים האלה לפרוק את הלחץ שלהם ולחפש את המשמעות – פעם בתוך הכביש, ופעם בירי ובאלימות. זה הסיפור הגדול. אבל צריך לזכור שהם רק פרומיל מהאוכלוסייה הבדואית, שרובה הגדול שומר חוק".

אל-עאמור מדגיש כי "מי שמשתולל זה לא הצעיר שיוצא בשעה שמונה בבוקר לעבודה שלו בבית חולים, או כמורה בבית ספר, כמהנדס, או כעובד סוציאלי. זה הצעיר שמתעורר ב-11, ואין לו שום מסגרת.

"יש לנו חלק באחריות על הבעיה. אבל הסיפור הוא לא תרבותי. הסיפור הוא שצעיר שיש לו את ההזדמנות ויש לו את האופק ויש לו את ההשקעה, כנראה לא ישתולל. זה לא מסיר לרגע אחריות מההורים ולא מהמורים. אבל אני לא מכיר צעיר בעבודה מסודרת שמשתולל".

דו"ח המבקר עוסק לראשונה בתופעת עבודת הילדים בחברה הבדואית. "זה קשור לנשירה הסמויה בבתי-ספר", אומר אל-עאמור וטוען כי אין מספיק דיווח מצד הרשויות על הנשירה.

לדבריו, אין נתונים אמיתיים גם לגבי תופעת הפוליגמיה שבה עוסק המבקר. ועדת פלמור אמנם חקרה את הנושא בימי שרת הפנים איילת שקד, מזכיר אל-עאמור, אך רק חלק מהמלצותיה מומש. הפתרון לבעיית הפוליגמיה, לדעתו, "זו סוגיה שהחברה תדע לטפל בזה בעצמה".

"לא אומרים היעדר משילות בבני ברק"

דו"ח המבקר מצביע גם על כך שאין גוף שמתכלל את הטיפול בחברה הבדואית, ועוסק בבעיית המשילות בפרט. על פיו, שתי ועדות השרים שאמורות לעסוק בהיבטי המשילות בנגב אינן דנות בנושא, זאת למרות הבטחות חוזרות ונשנות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר כי "נחזיר את המשילות לנגב".

על פי הדו"ח, ועדת השרים לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי לא התכנסה מאז הקמתה, ועדת השרים לענייני הסדרת התיישבות הבדואים דנה בעיקר בהסדרת ההתיישבות בנגב, אף שהיא אמורה לדון גם בהיבטים חברתיים וכלכליים של הבדואים בנגב. "סוגיית היעדר המשילות בנגב ותכלול העשייה הממשלתית בנושא לא נידון על ידי ועדת ‏שרים כלשהי‏", כתב המבקר, והצביע בנוסף על היעדר בסיס נתונים ממשלתי על האוכלוסייה הבדואית בנגב.

אל-עאמור סבור כי אין צורך בהקמת גוף נוסף שיעסוק בבדואים. הוא גם משבח את פעילותו של האגף לפיתוח כלכלי חברתי של החברה הבדואית ותומך בחיזוק המשטרה: "צריך לעבוד יחד כי האתגרים הם כל כך גדולים. בוא נחשוב על דברים חדשים שלא עשינו אותם ולא קיימנו אותם בחברה הבדואית", הוא מציע, "דברים שבסוף יכולים להביא תוצאות הרבה יותר טובות, כמו חיזוק הרשויות המקומיות וחיזוק החברה האזרחית".

"האוכלוסייה הבדואית היא האוכלוסייה היחידה בישראל שמדברים עליה במושגים של 'היעדר משילות', הרי לא אומרים היעדר משילות בבני ברק או בשומרון או כשקטינים רוצחים בפתח תקווה.

"צריך למדוד לא את תוצאת היעדר המשילות, אלא את היעדר המשילות עצמה. וצריך לדבר על איך למשול בתוך היישובים ואיך עושים את זה בשיתוף פעולה עם הקהילה".