יש שירים שמלווים את תנועת הפועלים מראשיתה, או כאלה שנולדו ברגע מסוים בתולדותיה והפכו להמנונים. אותם שירים יצרו שפה משותפת, חוצת גבולות, לעובדים ברחבי העולם.

לקראת האחד במאי, שמונה שירים – בעברית, אנגלית, יידיש, ספרדית, איטלקית ואפילו אספרנטו – שמספרים את סיפורו של המאבק על עבודה, צדק וכבוד. קטעים מהשירים מובאים כאן בתרגום לעברית: בתרגום מקצועי אם קיים כזה, או בהעדרו בתרגום חופשי שלי.

באיזה צד אתה? | Which Side Are You On?

השאלה הפשוטה הזו – 'באיזה צד אתה?' – נכתבה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בזמן שביתות כורי הפחם בקנטקי. הכותבת היא פלורנס ריס, משוררת שירי עם אמריקאים וזוגתו של פעיל איגוד מקצועי. היא כתבה את השיר לאחר שביריונים שנשכרו בידי חברות הכרייה פרצו לביתם בחיפוש אחר בעלה.

השיר מתריס נגד שוברי שביתה, וקורא לאחדות השורות במאבק לשיפור תנאי העבודה. בביצועם של פיט סיגר וה-Almanac Singers, הוא הפך לפופולארי בתנועת העבודה האמריקאית, והושר בגרסאות שונות במאבקי עובדים. פלורנס ריס עצמה הקליטה ביצוע נדיר לשיר, בתמיכה בשביתת הכורים 1973, יותר מ-40 שנים לאחר שנכתב.

בואו נא עובדים,
שמעו מה אספר
שהאיגוד שלנו
הוא כאן להישאר

אז באיזה צד את?
באיזה צד אתה?

אבי היה כורה
וגם אני כאן במכרה
עם האיגוד נלחם
עד שהקרב יושלם

אז באיזה צד את?
באיזה צד אתה?

השבועה | די שבועה

'הבונד' הייתה ערב מלחמת העולם השנייה התנועה הגדולה ביותר ברחוב היהודי במזרח אירופה, וככל הנראה, התנועה היהודית הגדולה ביותר בכלל. היא דגלה במאבק סוציאליסטי לשיפור תנאי העבודה, לצד דרישה לאוטונומיה תרבותית ולפיתוח תרבות היידיש היהודית.

הגרסה הראשונה של 'השבועה', נכתבה ב-1892 במסגרת שביתת אורגים יהודים בקרפטים, שנשבעו שלא להתייאש ולא לשבור את השביתה עד שדרישותיהם יענו. הגרסה שהפכה המנון הבונד נכתבה על ידי המשורר, הסופר והמחזאי ש. אנ-סקי (שם העט של שלמה זיינביל רפופורט) מחברו של המחזה 'הדיבוק'.

אנ-סקי עצמו היה דווקא ממקימי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, תנועה מתחרה לבונד. אולם קשריו ברחוב היהודי דובר היידיש, ובחוגים השמאליים שלו בפרט, הביאו אותו לכתוב את השיר לרגל יום הולדתו ה-5 של הבונד בשנת 1902.

אַחִים וַאֲחָיוֹת לֶעָמל וְלָעֹנִי,
עַם מְפוּזָר וּמְפוֹרָד
יַד אַחַת, יַד אַחַת – הַדֶּגֶל מוּכָן,
מְפַרְפֵּר הוּא בְּזַעַם, אָדוֹם מִדָּם,
שְׁבוּעָה הִיא, שְׁבוּעָה לַחַיִּים וְלַמָּוֶת!

שָׁמַיִם וָאָרֶץ יִשְמְעוּ קוֹלֵנוּ,
עֵדִים כּוֹכְבֵי הַמָּרוֹם.
שְׁבוּעָה הִיא, שׁבוּעָה שֶׁל דָּם וּדְמָעוֹת
נִשְׁבַּעְנוּ, נִשְׁבַּעְנוּ, נִשְׁבַּעְנוּ
נִשְׁבַּעְנוּ לִלְחוֹם לְחֹפֶשׁ וָצֶדֶק
בֶּעָרִיצִים וּבְעַבְדֵיהֶם;
נִשְׁבַּעְנוּ מַגֵּר אֶת חֶשְׁכַת הַלַּיִל,
אוֹ כִּנְפֹל גִבּוֹרִים נִפֹּל בַּקְּרָב!

נִשְׁבַּעְנוּ עָמוֹד בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָהּ
עַד אִם יָקוּם וִיחֻדַּש הָעוֹלָם.
לֹא קַבְּצָן עוֹד, לֹא גְבִיר, לֹא אָדוֹן וְלֹא עֶבֶד;

וְחַלָּשׁ וְגִבּוֹר יִשְׁווּ גַם יָחַד!

(מתוך תרגום נתן א. ודניאל לייבל, מובא בחיבורו של א.ש. שטיין 'האפופיאה של הבונד')

האינטרנציונל

השיר המזוהה ביותר עם תנועת הפועלים העולמית. נכתב בצרפת בידי אז'ן פוטייה בעקבות הקומונה הפריזאית, ארגון הפועלים ששלט בפריז לכחודשיים ב-1871, והפך להמנון של תנועות סוציאליסטיות וקומוניסטיות ברחבי העולם. התרגום היפהפה של אברהם שלונסקי, "קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה, עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב" נכתב עבור אירועי האחד במאי 1924.

בפברואר 1984 נתקבלה בוועדה המרכזת של ההסתדרות המלצתו של מזכ"ל ההסתדרות יצחק בן אהרון לרענן ולתרגם את השיר מחדש. את המלאכה נטל על עצמו על עצמו חיים חפר. גם באנגלית זכה השיר לריענון בביצוע הג'אז של טוני בבינו.

מתרגום חיים חפר:

קוּם עַם עוֹבֵד, הָרֵם דְּגָלֶיךָ
מִן הַשָֹדֶה, מִן הַסַּדְנָה,
כָּל הָרָעֵב שָלוֹם וְלֶחֶם,
הוּא אָח אִתְּךָ לָאֱמוּנָה.

עוֹלָם יָשָן עֲדֵי הַיְסוֹד נַחְרִימָה,
מִגַב כָּפוּף נִפרֹק הָעֹל,
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה,
לֹא כלוּם אֶתְמוֹל – מָחָר הַכֹּל.

אַחְוָה הִיא דִגְלֵנוּ
וְחֵרוּת לְכָל עַם,
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל,
יֵעוֹר, יִשְגַב אָדָם!

תפילה לעובד | Plegaria a un Labrador

השיר 'תפילה לעובד' של הזמר הצ'יליאני ויקטור חרה נחשב לאחד הטקסטים המזוהים ביותר עם תנועת Nueva Canción, ששילבה בין פולקלור עממי למסר פוליטי חד. הוא נכתב בסוף שנות ה-60 כתפילה חילונית לאיכר, דימוי למעמדות העובדים כולם, הקוראת לו "לקום" ולפעול מתוך סולידריות כדי להביא צדק ושוויון כאן, על פני האדמה. זאת בשפה השואבת מן המסורת הנוצרית, אך מתעלת אותה לקריאה לפעולה קולקטיבית.

ביומה השני של המהפכה הצבאית בצ'ילה, בהובלת החונטה של הגנרל פינושה, נעצר חרה והובל עם אלפים נוספים לאיצטדיון העירוני. שם הכו אותו, שברו את ידיו ורגליו ולבסוף הוציאו אותו להורג בירייה. גם נוכח האלימות והמוות הוסיף חרה לשיר שירי מאבק וחופש. שיריו הפכו לסמל המאבק בדיכוי, גם בתקופות האפלות ביותר.

קום והבט אל ההר,
שממנו באים הרוח, השמש והמים.
אתה, המנהיג את מהלך הנהרות,
אתה, שזרעת את מעוף נשמתך.

קום והבט בידיך,
כדי לגדול, שלב אותן בידי אחיך.
יחד נלך, מאוחדים בדם,
היום הוא הזמן שיכול לבוא המחר.

שחרר אותנו מזה השולט בנו
בייסורים.
הבא לנו את מלכות הצדק שלך
והשוויון.
הרוח על הפרח בוואדי
נקה כמו האש
את קנה הרובה שלי.

ייעשה סוף-סוף רצונך
כאן על פני האדמה.
תן לנו את כוחך ואת אומץ לבך
בקרב.
נשוב כמו הרוח על הפרח בוואדי
נקה כמו האש
את קנה הרובה שלי.

אל הבריקדות | A las Baricadas

'אל הבריקדות!' נכתב בידי המנהיג האנרכיסט הספרדי ולריאנו אורובון דה פרננדז, שמת בכלא זמן קצר לפני פרוץ מלחמת האזרחים בספרד. הוא נחשב לאחד הגורמים המשמעותיים שקרא לאיחוד הכוחות האנטי-פשיסטיים למאבק משותף.

השיר, בלחן שהושאל משיר סוציאליסטי פולני, צבר פופולאריות בתקופת מלחמת האזרחים, והפך להמנון 'הקונפדרציה הלאומית של העובדים': ארגון עובדים שהיה לגורם מרכזי במלחמה נגד כוחותיו של גנרל פרנקו ואנשיו. הארגון לחם תחת הדגל האנרכו-סינדיקליסטי השחור-אדום.

הכוחות הרפובליקנים שלחמו נגד הפאשיזם היו מגוונים וכללו כוחות ליברליים, אנרכיסטים, סוציאל-דמוקרטים וקומוניסטיים. שוחרי חירות מכל העולם הגיעו לספרד והתגייסו למאבק – בהם דמויות מוכרות דוגמת הסופרים ג'ורג' אורוול וארנסט המינגווי. גם כ-150-200 מתנדבים ארץ ישראלים היו בין הלוחמים בצד הנכון של ההיסטוריה. בהתאם לאופי הבינלאומי של המאבק בפאשיזם, גם החידוש הבועט של הזמר הצרפתי ג'אן-מארק לקלרק (JoMo) מושר בשלוש שפות: ספרדית, צרפתית והשפה הבינלאומית אספרנטו.

סערות שחורות מרעידות את האוויר,
עננים אפלים מונעים מאיתנו לראות;
אף על פי שהכאב והמוות מחכים לנו,
החובה קוראת לנו להתייצב מול האויב.

הנכס היקר ביותר הוא החירות,
ויש להגן עליה באמונה ובאומץ.

הניפו את דגל המהפכה,
הנושא אותנו אל עבר הניצחון.
קומו, פועלים, אל הקרב!
עלינו להפיל את כוחות הריאקציה.

אל הבריקדות, אל הבריקדות!
למען ניצחון הקונפדרציה!

שיר הדיגרים | The Diggers song

למאבקי העובדים היסטוריה ארוכה, כפי שניתן להיווכח מ'שיר הדיגרים', שנכתב באמצע המאה ה-17 באנגליה.

הדיגרים היו תנועה של פשוטי עם, שהאמינו בשוויון ובשיתוף וביקשו לשנות את הסדר החברתי בבריטניה. הם החלו לעבד באופן קהילתי את 'הקרקע המשותפת', אדמות הבור שלא השתייכו לאיש. זו הייתה תנועת נגד למהפכת הגידור במסגרתה הפכה האצולה יותר ויותר שטחים חקלאיים לשטחי מרעה פרטיים, תוך נישולם של האיכרים מאדמתם. הדיגרים נרדפו בידי האצולה, הכמורה, בעלי האדמות והרכוש. מושבותיהם סבלו מהתנכלויות, השחתה ואלימות, ובסופו של דבר דוכאו בכוח צבאי בידי אנשיו של אוליבר קרמוול.

את שיר הדיגרים כתב אחד ממנהיגי התנועה, ג'רארד וינסטנלי, והוא זכה לחידוש מודרני של להקת הפאנק הבריטית צ'מבוומבה. בהשראתם נכתב גם השיר The World Turned Upside Down ('העולם התהפך') מאת ליאון רוסלסון, שזכה לביצועים גם של דיק גואן ובילי ברג.

דיגרים בני חיל, קומו נא, קומו נא!
דיגרים בני חיל, קומו נא!
את אדמת הבור גואלים, בעוד האצילים מעמלכם חיים,
ואת שמכם הם מחללים. קומו נא, קומו נא!

את בתיכם הורסים, קומו נא, קומו נא!
את בתיכם הורסים, קומו נא!
את בתיכם הורסים, להפחיד את העניים. האבדון לאצילים!
ימלכו הדלפונים. דיגרים, קומו נא!

באת ומעדר, קומו נא, קומו נא!
באת ומעדר קומו נא!
על חירותכם עומדים, מול ביריונים עזים
להורגכם רוצים, ואת זכויותיכם גוזלים
קומו נא, דיגרים!

בלה צ'או | Bella Ciao

מקור הלחן בשיר מחאה ששרו בסוף המאה ה-19 ה'מונדינות', עובדות עונתיות בשדות האורז שבצפון איטליה, במחאה על תנאי העבודה הקשים. הן עבדו יחפות וכפופות במי הביצות, בקיץ החם, בשכר נמוך, חשופות להתנכלות מצד בעלי האדמות.

בימי המשטר הפאשיסטי הפך השיר למזוהה עם התנועות האנטי-פאשיסטיות. מילותיו שונו והוא הפך להמנון הפרטיזנים האיטלקים. בהמשך הפך השיר למזוהה עם תנועות מאבק חברתי בכל רחבי אירופה, וזכה לפופולריות מחודשת כשהופיע בסדרה 'בית הנייר'. הוא מובא כאן, בביצוע הבלקני המיוחד שלגוראן ברגוביץ', עם תזמורת החתונות והלוויות שלו.

הו פרטיזנים, איתכם קחוני
יפה שלי, בלה צ'או בלה צ'או צ'או צ'או
איתכם קחוני, אל תעזבוני
המוות בעורפי נשף

ואם אמותה מות פרטיזנים
יפה שלי, בלה צ'או, בלה צ'או צ'או צ'או
זיכרי, ביקשתי שתקבריני
שתקבריני על ההר

זיכרי, ביקשתי שתקבריני
יפה שלי, בלה צ'או בלה צ'או צ'או צ'או
על הר גבוה קבור קיבריני
בצל עליו של פרח בר

(מתוך תרגום רבקה משולח)

זה הזמן להתעורר

כמו גל ההתאגדויות הגדול של העשור הקודם, גם שיר המחאה של הדג נחש צמח ברקע גלי המחאה החברתית של שנת 2011, ומזכיר שביחד – זה כוח.

"תרימו את היד, תפתחו את הפה, מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה". כמעט בכל מאבק עובדים בעשור האחרון, מושמע השיר הזה. מול הנהלות שמקשות את עורפן, ומול בתיהם של מנכ"לים שמתעקשים לסתום את האוזניים ולהכביד את העול.

_____________________________

בין אם מדובר בכורי פחם בקנטקי, מהפכנים בפריז, או פועלות בשדות האורז באיטליה – השירים האלה מזכירים שהמאבק על עבודה הוגנת מעולם לא היה עניין כלכלי צר. הוא היה, ונשאר, גם ביטוי תרבותי, פוליטי ואנושי לשאיפת האדם לחירות.

לקראת חג הפועלים, מצורפת כאן גם רשימת השמעה בספוטיפיי, עם שירים רבים נוספים המבטאים מאבק והכרה בחשיבות האדם העובד, בשפות שונות וממקומות שונים בעולם. חג שמח לקוראי 'דבר' – יחי האחד במאי!