"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה.
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר…
וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו.
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי".
(ויקרא כ"ה, א-ד, יד, כג)
עסקנו בעבר במצוות שהקב"ה נתן לנו כדיני קהילה, מצוות שבאות לעשות סדר בחברה, להגן על החלש, ולשמור שלא יהיו פערים גדולים בחברה.
פרשת בהר כולה עוסקת בנושאים אלו. דיני שמיטה ויובל, דיני גאולת קרקעות, דיני ריבית, ודיני השכירים.
התורה מלמדת אותנו כאן כלל חשוב מאוד על עסקאות כלכליות הנעשות בהסכמת שני הצדדים הנוגעים בדבר, ובכל זאת הן אינן אפשריות לפי דין תורה.
אדם רוצה למכור את אדמתו הפרטית מכירה גמורה לעולם, ואינו יכול, אדם רוצה ללוות מחברו כסף בריבית, שניהם מסכימים לכך, אנשים בוגרים שמבינים מה הם רוצים, בדעה צלולה באים לעשות קנין, והתורה אינה מאפשרת להם! ההסכם בטל! גם לאחר שחתמו יכול הלווה ללכת לבית הדין ולבטל את ההסכם.
אלה היסודות שהתורה הניחה לכלכלה חברתית שדואגת לחלש ומצמצמת את הפערים בחברה. העובדה שהאנשים החלשים מקבלים מדי יובל את הסיכוי להתחיל מחדש, ואינם נשארים חסרי תקווה, פותרת בעיות כלכליות וחברתיות קשות.
גם בימינו יש חוקים להגנת החלש. שכר מינימום, חוק פנסיה חובה וכיוצ"ב. חוקים אלו נועדו לשמר פה חברה מתוקנת ובריאה בנפשה.
גם בהמשך הפרשה :
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ".
(ויקרא כ"ה, לה)
לא רק מטעמים כלכליים אלא גם מטעמים מוסריים:
"תני בשם רבי יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה רות לנעמי 'שם האיש אשר עשיתי עמו היום', ולא אמרה אשר עשה עמי אלא 'אשר עשיתי עמו', הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת"
(מדרש רבה, רות, ה, ט).
למעשה, העני הוא המעניק האמיתי, הוא זה שתורם לבעל הבית שנתן לו צדקה. בעוד שבעל הבית העניק לעני פרוטה חומרית ויכולת קיום בעולם הזה, הרי שהעני מאפשר לבעל הבית לדלות מלוא חופניים מידות טובות, לב רחום, הבנה מעמיקה יותר לנפש הזולת, וכמובן, גם שכר נצחי שערכו לא יסולא בפז.
ויהי רצון שבזכות זה יקוים בנו :
"וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם.
אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".