מחדרה לראש העין, מטייבה לתל אביב: משרד התחבורה הודיע השבוע כי חלקו הצפוני של פרויקט מסילת הרכבת המזרחית יחל לפעול ביום ראשון הקרוב, 28 ביוני. במסגרת המקטע החדש ייפתחו התחנות חדרה מערב, שומרון-טייבה וטירה-כוכב יאיר. עם פתיחתן, יפעלו לראשונה תחנות רכבת שהוקמו בשטחן של ערים ערביות, בהן תחנת שומרון-טייבה, שתשרת בעיקר את תושבי החברה הערבית באזור.

אלא שלצד הרגע ההיסטורי, ביקור בשטח מעלה כי לרבים מהתושבים תחושות מעורבות. בחודש שעבר, החרים ראש עיריית טייבה, יחיא חאג' יחיא, את טקס חנוכת המסילה והתחנה שנערך בעירו, וזאת במחאה על בחירת השם. "עשו כאן סיבוב פוליטי על הגב שלנו", אמר אז יחיא. "השומרון זה כאן? התחנה נבנתה על אדמות העיר שלנו, ואנחנו בכלל תושבי השרון".

מבנה תחנת הרכבת החדשה "שומרון-טייבה". התחנה הראשונה שמשרתת בעיקר את המגזר הערבי, אך שמה ומיקומה מעוררים מחלוקת ותחושות מעורבות בקרב התושבים (צילום: אמיתי פרץ)

את התחושות האלו, מסתבר, חולקים רבים מתושבי האזור. "למה לקרוא לרכבת 'שומרון-טייבה'?" שואל ריאד עבד קאדם (50), תושב טייבה, ומציף שאלה שרבים מהתושבים העלו. "תקראו לילד בשמו – רכבת טייבה, או טייבה-קלנסווה-שער אפרים".

בין שתי ערים

ואכן, התחנה אינה קרובה לשומרון, הנמצא בכלל מצידה המזרחי של טייבה. במקום זאת, התחנה – מבנה מהודר שלצידו אזור חניה גדול – ממוקמת בצידה המערבי של טייבה, בירידה מהגשר המחבר בינה לבין קלנסווה הסמוכה. מצפון לתחנה, בהמשך הוואדי הקטן שנוצר בין שתי הערים הערביות, מצויה גם הכניסה למושב היהודי שער אפרים, על אלפיים תושביו.

הדרך המובילה לטייבה ולקלנסווה. למרות פתיחת קו הרכבת ההיסטורי, מעריכים באזור כי רוב התושבים עדיין יזדקקו לרכב הפרטי כדי להתנייד ולהגיע לתחנה עצמה (צילום: אמיתי פרץ)

במובן זה, נראה שהשם "טייבה", או "טייבה-קלנסווה", היה הולם הרבה יותר את מיקומה של התחנה בין שתי ערים ערביות, מהגדולות באזור המשולש. למעשה, בקרב גופי התכנון השונים זה היה שמה הרשמי של התחנה ממועד אישור תכנונה ב-2018 ועד עמוק לתוך שנת 2025. אגב, גם תחנת טירה-כוכב יאיר, שתיחנך כחלק מהמסילה המזרחית, נקראה במקור על שם העיר הערבית הגדולה הסמוכה לה בלבד.

בטייבה מברכים על הרכבת, אבל לא סולחים על השם

טייבה, שפירוש שמה הוא "הטובה", היא העיר השנייה בגודלה במשולש ומונה כמעט 50 אלף תושבים. העיר בנויה בדיוק בנקודה שבה מתחיל הטיפוס התלול אל הרי השומרון, וכשמביטים עליה מתחנת הרכבת, היא מייצרת נוף נעים למראה בעודה נמתחת במעלה ההר. במסורת הערבית נחשבה טייבה לאחת הערים היפות בארץ. למלך ירדן עבדאללה הראשון אף מיוחסת האמירה כי "כל הטייבות (הטובות) בעולם מגיעות מאלוהים, חוץ מטייבה של בני סעב", על שם אחד השבטים המקוריים של העיר.

רחוב מרכזי בטייבה, ללא סימוני מעברי חצייה ומדרכות מוסדרות. התושבים זועמים על הפער שבין תחנת הרכבת החדשה להזנחת התשתיות: "מצפים שנמחא כפיים על זה שנתנו לנו כוס מים" (צילום: אמיתי פרץ)

אולם כיום, בעיני קאדם, הרכבת רחוקה מלהספיק כדי לטפל בבעיותיה של העיר. "יופי שיש רכבת, אבל באים לדבר איתי על תחבורה? תסתכל מסביב. הילד שלי יוצא מהבית. אתה רואה פה מדרכות שאפשר ללכת עליהן? אתה רואה מעברי חצייה? וזו עוד הבעיה הכי קטנה שלנו. העיר שלנו הייתה יפה, אבל היום אין פה חינוך, אין כבוד למורים, אין פינוי של זבל ואנשים חונים על אדום-לבן. תגיד לי, אם דבר כזה היה קורה בכפר סבא, יש סיכוי שלא הייתה מגיעה משטרה?". ואכן, בטייבה בולטים בהיעדרם סימוני מעברי חצייה, והמדרכות אינן סדירות כלל.

לדברי קאדם, עבור הצעירים הרכבת צפויה בהחלט לעזור: "הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שאוכל לקחת את הילד שלי לסיבוב ברכבת, לראות את המדינה היפה שלנו. אני גם מבין שיש אבות שזה יקצר להם את הדרך לתל אביב, והם יוכלו לראות את הילדים שלהם עוד שעתיים ביום – בשבילם זה עולם ומלואו. אבל זו רק ההתחלה של התייחסות לבעיות שלנו. מצפים שנמחא כפיים על זה שנתנו לנו כוס מים. אנחנו צריכים שיעשו פה מקום נעים בשביל הילדים שלנו".

סאלם נור וסעד אג'חייה מחוץ ל"מספרה הכי טובה בעיר" בטייבה. "לנו זה פחות עוזר, אבל לצעירים זה יעשה הרבה טוב" (צילום: אמיתי פרץ)

לצידו של קאדם, במה שהוא מגדיר כ"מספרה הכי טובה בעיר", יושבים סאלם נור, בעל המספרה, וסעד אג'חייה, בעל עסק בתחום הבנייה. "זה טוב שיש רכבת. לנו זה פחות עוזר", צוחק סעד, שמרבית עסקיו מרוכזים באזור השרון, "אבל לצעירים זה חשוב מאוד. הם נוסעים ללמוד ולעבוד בתל אביב ובחיפה. יש בטייבה אוטובוסים, אבל זה לא מספיק. אני לא דמיינתי שתהיה רכבת, אבל זה יעשה הרבה טוב".

בקלנסווה לא כולם שמעו – אבל מי ששמע מברך

במרחק דקות נסיעה בודדות, מצידה השני של התחנה, שוכנת קלנסווה. בשונה מטייבה, שמתנשאת על שוליו של ההר, קלנסווה קטנה ושטוחה יותר, וסגנון הבנייה בה כאוטי מעט יותר. בצפון העיר, בדרך אל התחנה, עובר כביש צר ועמוס תמיד, גם בשבתות ובחגים. הוא חוצה את אזור התעשייה, שבין מוסכים, בתי קפה ומסעדות עובדים בו רבים מתושבי קלנסווה, או נפגשים אחרי העבודה לקפה ולנרגילה.

"הרכבת תעשה טוב לאזור, בעיקר למי שבאים לבקר. זה חשוב. אבל אין מה לעשות, רוב האנשים עדיין יצטרכו רכב", מספר פאריס יחיא (46), תושב טייבה שעובד בקלנסווה, בעודו עובד בסדנה שלו לבניית חלונות ושמשות. "התחנה רחוקה. יש בטייבה עכשיו מיניבוסים קטנים שיוכלו להביא את האנשים, אבל תסתכל על הכביש הקטן הזה: כבר עכשיו יש פה ים פקקים, מה יהיה כשתהיה רכבת וכולם יגיעו עם רכב?".

פאריס יחיא בסדנה שלו בקלנסווה. מברך על הרכבת, אך חושש שהכביש העוקף החדש יחנוק את אזור התעשייה: "מה יהיה כשתהיה רכבת וכולם יגיעו עם רכב?" (צילום: אמיתי פרץ)

לדברי פאריס, בטייבה ובקלנסווה הרכב הפרטי אינו עניין של בחירה. "אם אני צריך להגיע למשרד הפנים ברכבת, אני יכול לנסוע לחיפה, שם זה ליד הרכבת", הוא מספר בקול נעים, תוך כדי שאצבעותיו מחליקות במיומנות גומיות לציריהם של חלונות ותריסים. "אבל אמא שלי, אם היא צריכה להגיע למשרד הפנים, עדיף לה שאסיע אותה ברכב לנתניה, ואין לשם הרבה תחבורה".

אז התחנה לא באמת פותרת את הבעיה.
"מה נעשה? כולם באזור עדיין צריכים רכב. לדוגמה, אני מכיר הרבה אנשים שעובדים באזור התעשייה של כפר סבא. זה קרוב, זה ממש פה. אז עכשיו יש רכבת לכפר סבא, אבל כשהנוסע יגיע לשם הוא יצטרך לקחת עוד אוטובוס, וגם כאן צריך אוטובוס כדי להגיע לתחנה. אז הוא כבר ייקח את הרכב".

מימין: מבנה תחנת הרכבת החדשה "שומרון-טייבה". משמאל: מפת תוואי פרויקט המסילה המזרחית (צילום: אמיתי פרץ | מפה: מתוך תת"ל 22, מסילה מזרחית, עדכון 2018)

ויש דבר נוסף שמדאיג את פאריס: "כחלק מהתחנה עשו כביש עוקף קלנסווה, שיוביל ישר אל הכביש הראשי ואל הרכבת, ויעקוף את אזור התעשייה. מצד אחד זה יוריד את הפקקים של רכבים זרים כאן, אבל מצד שני זה גם יחנוק את אזור התעשייה. גם יהיה פה פקוק מרכבים מקומיים, וגם לא יהיו פה לקוחות מזדמנים שיבואו מבחוץ לאכול או לשתות קפה".

לצד החששות, יש גם מי שאופטימיים הרבה יותר. בדוכן המזון שלו בלב קלנסווה, עואיימה זמירו צוחק בחום. "בטח שאני שמח על הרכבת!", הוא מכריז בקול גדול. "זה יעזור לילדים שלי, אינשאללה, ולכל הילדים פה שלומדים, וזה יעשה פה יותר טוב", הוא אומר תוך שהוא שואל את אחד האורחים איזה בשר ירצה בלחמנייה שלו, "יש לי שלושה ילדים באוניברסיטה, תודה לאל. הם לומדים באריאל, בתל אביב ובהרצליה. הרכבת תעזור לנו מאוד. היא תעזור לנו שיהיה פה עוד יותר טוב בקלנסווה".

עואיימה, שחגג השנה 51, מודה שמעולם לא דמיין שתהיה רכבת בימי חייו. "בתור ילד בחיים לא דמיינתי שיעשו את זה כאן", הוא אומר, "אבל מהרגע שאמרו שהפרויקט נגמר – זה משמח מאוד". גם כיפא, רעייתו של עואיימה, שבדיוק חונה ברחוב, מברכת על הקמת התחנה החדשה. "חשבתי ללכת לעבוד שם בתחנה, שמעתי שזו עבודה טובה", היא מחייכת.