בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל את תביעתה של ברמנית שנפגעה בתאונת דרכים בדרכה לעבודה, וקבע כי יש לכלול את התשרים (טיפים) שקיבלה כחלק מבסיס השכר לצורך חישוב דמי הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי – אף שהכספים לא הופיעו בתלושי השכר ולא שולמו בגינם דמי ביטוח לאומי.

התובעת עבדה כברמנית באולם אירועים במשך כארבעה חודשים בשנת 2021. בדרכה לעבודה, בנובמבר אותה שנה, נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי חישב את דמי הפגיעה על בסיס השכר שדווח בתלושי השכר בלבד. העובדת טענה כי בפועל השתכרה מאות שקלים נוספים בכל משמרת מטיפים, שהיוו חלק משמעותי מהכנסתה. דמי פגיעה הם תשלום מהמוסד לביטוח לאומי המפצה עובדים (שכירים או עצמאים) על אובדן שכר עקב תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

לטענתה, קיבלה בממוצע כ-300 שקלים בטיפים בכל משמרת, ובלא הכנסה זו שכרה אף היה נמוך משכר המינימום. בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד אביב שדה, הסתמכה על פסק דין הטיפים של בית הדין הארצי לעבודה משנת 2018, שקבע כי בענף המסעדנות יש להביא בחשבון את הכנסתו האמיתית של עובד, לרבות מטיפים, לצורך חישוב גמלאות מחליפות שכר.

המוסד לביטוח לאומי התנגד לתביעה וטען כי לא הוצגו ראיות מספקות להוכחת עצם קבלת הטיפים או גובהם. לטענתו, מאחר שהתשרים שולמו ישירות על ידי הלקוחות ולא תועדו אצל המעסיק, לא ניתן להסתמך על הערכות כלליות לגבי סכומם.

לפצות את העובד לפי הכנסתו בפועל ולא רק לפי השכר שדווח

השופטת אימאן נסראלדין קבעה כי גרסת התובעת הייתה עקבית ומהימנה, ונתמכה הן בעדותו של ברמן נוסף שעבד עמה והן בעדות המעסיק, שאישר כי היה מודע לכך שהברמנים מחלקים ביניהם את הטיפים בסוף כל משמרת. בית הדין הדגיש כי היעדר תיעוד מסודר אינו יכול, כשלעצמו, לשלול את זכאות העובד, שכן מדובר במאפיין מובנה של תשרים המשולמים ישירות על ידי הלקוחות. עם זאת, בית הדין לא קיבל את מלוא סכום הטיפים הנטען. בעוד שהתובעת טענה להכנסה ממוצעת של כ-300 שקלים למשמרת, נקבע כי הוכח במידה מספקת סכום ממוצע של 250 שקלים למשמרת, בהתאם לעדות שנמסרה בתצהירו של אחד העדים.

על בסיס מספר המשמרות שעבדה בשלושת החודשים שקדמו לתאונה – 22 משמרות בסך הכול – קבע בית הדין כי יש להוסיף לבסיס שכרה הכנסה של 5,500 שקלים מתשרים לצורך חישוב דמי הפגיעה. בהתאם לכך הורה לביטוח הלאומי לחשב מחדש את זכאותה. בנוסף חויב המוסד לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,000 שקלים.

בפסק הדין הדגיש בית הדין כי גם העובדה שלא שולמו דמי ביטוח לאומי בגין התשרים אינה שוללת את זכאות העובדת לכך שהגמלה תחושב לפי שכרה האמיתי. בכך חיזק בית הדין את ההלכה שנקבעה בפסיקת בית הדין הארצי, שלפיה מטרת גמלאות מחליפות שכר היא לפצות את העובד לפי הכנסתו בפועל ולא רק לפי השכר שדווח בתלושים. מביטוח לאומי לא נמסרה תגובה.