האנתרופולוג עידן ירון (72) הסתובב בגבעות של יהודה ושומרון במשך יותר מעשור, והוא משוכנע: תוכניות הרווחה והכלים החינוכיים שאותם מקדמת הממשלה לטיפול באלימות נערי החוות והגבעות ייכשלו. לדבריו, "הם רואים בעצמם אליטה חלוצית, הם לא צריכים סיוע או חינוך. הפתרון הוא אחד: להגדיר את הגרעין הקשה שלהם כארגון טרור".

ירון, חוקר ותיק של הימין הקיצוני בארץ, מכיר את הנערים, מנהיגיהם והרעיונות שמובילים אותם מתוך מפגש אישי. לדבריו, ההשוואה בין עבריינות נוער כללית לזו האידיאולוגית ביו"ש – שאותה עשה בשבוע שעבר שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמפלגתו מובילה את התוכנית הלאומית להתמודדות עם אותו הנוער – היא מניפולציה מכוונת שמנסה לגמד את התופעה על ידי התעלמות מהיבטיה הייחודיים והמכריעים.

"יש כאן הבדל גדול ומהותי", מסביר ירון בשיחה עם 'דבר', "שתי קבוצות הנוער האלו אלימות, אבל בניגוד לראשונה שמעשנת, שותה ומתקוטטת כי אין לה כיוון ומשמעות – הנערים בגבעות חווים משמעות עמוקה ביותר. צריך להבין – החיים בגבעות קשים. זהו יום-יום של מציאות אפורה מלאה בחיכוכים; עוד עיבוד של חלקת אדמה, עוד הקמה של סוכה או בית שלמחרת הורסים לך ואז צריך לבנות מחדש. רק נוער חדור מטרה ופנאטי יכול לחיים כאלו".

מגבלות החינוך: "לא יסכימו לסיוע מהמדינה"

התוכנית הלאומית להקטנת התופעות השליליות בקרב בני נוער באזור יהודה ושומרון, שאושרה בממשלה במאי האחרון בעלות של כ-120 מיליון שקלים, מבקשת לטפל באלימות על ידי שימוש בכלים חינוכיים, טיפוליים ותעסוקתיים. בין היתר, היא כוללת שליחת אנשי חינוך בלתי פורמלי ועובדים סוציאליים, והקמת מרכזי נוער שישבו בתוך המועצות וינסו למשוך את הנערים פנימה. ירון, שעקב אחר יישום הפיילוטים השונים שקדמו לתוכנית הזו, טוען שכל הכספים שהוקצו עד כה לטיפול באלימות נחלו כישלון; רובם נתקעו במועצות האזוריות ובסופו של דבר שימשו אותן לצורכי החינוך שלהן ולא לשם המטרה שאליה יועדו.

יש פה ניסיון להציע מענה מתחום הרווחה, למי שהם בסופו של דבר בני נוער. אתה לא רואה בזה שום דבר חיובי?
"לא, ואני אסביר למה. נוער הגבעות הוא אנטי ציוני ונגד המדינה. עד לאחרונה הם אפילו לא הצביעו בבחירות. כאשר בן גביר בא אליהם ב-2022 וביקש את סיועו הפוליטי של מאיר אטינגר, ממנהיגי נוער הגבעות, הוא אמר לו ישירות: אנחנו לא מצביעים. מבחינתם, כל הפוליטיקאים אותו דבר. לכן הם לא יסכימו לקבל כל סיוע מהמדינה. זו ברכה לבטלה".

זה הגרעין הקשה, מה לגבי השוליים?
"בקצה שלהם אולי יש מיעוט שאכן נמצא בסיכון ואפשר להגיע אליו. אבל זו קבוצה קטנה והאפקט יהיה שולי". לדברי ירון, ובניגוד למצטייר לעתים בשיח הציבורי, אין הבדל משמעותי במטרות ובאופי הנוער בין החוות לבין הגבעות.

אם קריאתו להגדיר את נוער הגבעות והחוות כארגון טרור מצטיירת כקיצונית, הוא מבקש להזכיר שבשנות ה-80 תנועת 'כהנא חי' וכל נגזרותיה הוכרזו כארגוני טרור. ב-2013 פעולות 'תג מחיר' הוכרו כהתאגדות בלתי מותרת וב-2016 עבר חוק המאבק בטרור, שהותאם במיוחד להתארגנויות מהסוג הזה. לדבריו, "אין פה שום דבר תקדימי".

זה אומר להכניס אלפי צעירים לכלא?
"סדר הגודל המקובל של הגרעין הקשה של נוער הגבעות והחוות הוא 300-500 נערים, לפי גופי הביטחון. אלו מי שעוסקים בפועל בפוגרומים. יש אנשים במעגלים יותר רחבים, שחלקם התיישבו באופן קבוע בגבעות, חלקם מגיעים בסופי שבוע או בחופשות 'בין הזמנים' מהישיבות, בני נוער וגם בגירים, שמגיעים גם מחוץ להתנחלויות. התופעה הזו על כל מעגליה מקיפה אולי 5,000 בני אדם. עכשיו, הגרעין הקשה מוכר לרשויות – בשם ובפעילות. זה לא הרבה אנשים, למה אי אפשר לטפל בזה?"

מה זה אומר לטפל?
"שינוי במדיניות. כרגע סמוטריץ' חולש על המנהל האזרחי, וגם כשר אוצר מפנה לשם משאבים. בן גביר שולט באופן מוחלט על המשטרה במחוז ש"י, שבקושי עוצרת או חוקרת. שב"כ הוא גוף מודיעיני עתיר כוח, אבל הוא נזקק למשטרה כדי לעצור ולחקור, ואם זה לא מוגדר טרור – אז אין לו סמכות. כרגע אין שום שליטה מדינתית במרחב, ואין גם כנראה אינטרס לאף אחד לשלוט במצב".

ירון מספר שהוא עדיין מגיע לשטח ופוגש את נוער הגבעות והחוות, ורואה את הפעולות שהם מבצעים, כמעט ללא הפרעה. "ביום שישי הייתי בחוות גלעד בלוויה של בניהו מלט, עם כל הגרעין הקשה של נערי הגבעות, כל המובילים והגוורדיה הוותיקה. אחרי הלוויה הם יצאו לפרוע בכפר תל, ובאותו היום הם הקימו שמונה מאחזים מסביב לכפר. זה המצב".

מי מגיע לגבעות: "ראיתי גם בני 11"

ירון, נשוי עם 5 ילדים ו-9 נכדים שמתגורר בצור הדסה, הוא רב סרן במיל' ששירת 52 שנה בסדיר ובמילואים בצה"ל, עד גיל 70. היה פסיכולוג ארגוני במילואים באיו"ש, פיקוד המרכז והמטכ"ל, ומנהל ידע בתחום הצליפה בבית הספר ללוט"ר של צה"ל במשך כעשור. לאורך הקריירה האקדמית הארוכה שלו מחקריו התמקדו בקבוצות ותופעות שוליים. מתוך כך בחר להתחקות במשך כעשור אחרי חוגי הימין הקיצוני ונוער הגבעות, רקם קשרים אישיים עם מנהיגים ופעילים, ואף נכח במקרי אלימות ופרעות כלפי פלסטינים. הוא "יצא לאור" עם ממצאיו ב-2023, יומיים לפני טבח 7 באוקטובר.

ירון מסביר שבשלהי שנות ה-90 החלו להתיישב בחוות מאות בני נוער, רובם המוחלט מגיעים מיהודה ושומרון ופליטי מסגרות דתיות. לאחר ההתנתקות התופעה התרחבה והקצינה. לגבעות החלו לזרום אלפי צעירים שמבחינתם כל ההנהגה שלהם, הפוליטית והדתית, בגדה בהם.

"הנוער הזה יוצא לסוג של מרד נגד כל דור ההורים והמנהיגים, התנועות המיישבות והמדינה", אומר ירון, "זו תנועה חברתית שמבוססת על ניתוק ומהפכה: קבוצות אחווה קטנות. קו פרשת המים השני, אחרי ההתנתקות, הוא טכנולוגי: ברגע שהם אימצו את הסמארטפונים לפני כמה שנים, זה אפשר להם תיאום רשתי בין מקומות שונים, הקמת חמ"לים וכו'. זה הפך את הפעילות למאורגנת ויעילה".

איפה הנוער הזה גדל?
"רובם מגיעים מבתים ביהודה ושומרון. חלק קטן מתוך הקו הירוק – מירושלים, צפת ועוד. כחמישית חרדים, בעיקר מחב"ד וברסלב, ויש גם קבוצה קטנה מאוד של חילונים. נער הגבעות הממוצע הוא בן 14 עד 17, למרות שלי אישית יצא לפגוש בשטח גם בני 10 ו-11 שיוצאים בעצמם עם הצאן ומתחככים בכוונה כדי לעורר עימות. בעיקר בנים, מעט בנות".

ראית שם נערות? איך מתייחסים אליהן?
"פעילה סיפרה לי שאחד הדיונים המורכבים בגבעות הוא לגבי תפקידן של נשים במאבק. היא קיבלה את דרכו של הרב יצחק גינזבורג, שקבע שהגברים צריכים לנהל את המאבק, אבל הנערות יכולות לעזור, בעיקר בלוגיסטיקה ובדוברות, בהשראת הפסוק 'כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת' (במדבר, כ"ז: ז'). במשך השנים הוקמו גם לפחות שני מאחזים שחיות בהם נשים בלבד".

אתה מתאר נוער שמתנגד למרות של המדינה והממסד. לדמויות כמו גינזבורג יש סמכות מבחינתם?
"הרב גינזבורג הוא מנהיג רוחני עבורם, כך גם הרב מאיר כהנא. הם מושפעים מההגות הגינזבורגית שיש בה הרבה מיסטיקה, רומנטיקה וחלוציות, עם לא מעט נוסטלגיה לחלוצים המקוריים וערכיהם. אני באמת רואה בהם תכונות חלוציות, כמו הסתפקות במועט, מאבק על רעיון, קשר לאדמה. אבל מבחינת השכלה תורנית הם לא פעם בורים, ולא בקיאים במשנה אידיאולוגית מסוימת. הם אידיאולוגים במובן של מחויבות למאבק על הארץ המובטחת, ומהבחינה הזו, יהודה ושומרון חשובים עבורם בדיוק כמו עזה, דרום לבנון וסוריה".

תפישת העולם: "לגרש ולהכחיד"

ירון מסביר שהדבקות ברעיון אחד מאפשרת לנערי הגבעות להקל במצוות אחרות, ואפילו לקבל חילונים. "תסתכלו בסרטוני הפוגרומים; רואים אותם יוצאים בשבת מהמתחמים שלהם על הג'יפים. יוצאים מתחום שבת, מטלטלים חפצים, נוהגים ברכב, מציתים אש, מיידים אבנים – חילול שבת במלוא מובן המילה. ולמה? כי מבחינתם ארץ ישראל קודמת לכל מצווה או איסור אחר. וכל מי שמקבל על עצמו את ארץ ישראל ואת המאבק עליה, יכול להצטרף".

איך הם מבינים 'מאבק על ארץ ישראל'?
"התיישבות ומלחמה בערבים – כשאין להם אבחנה בין קבוצות של ערבים. במקרה הטוב לגרש וברע – להכחיד. לפי שב"כ ובתי המשפט, אטינגר ביסס את התפיסה הזו בשורה ארוכה של מסמכים, הבולטים הם מסמכי 'תשתית המרד', שקוראים למרד נגד כלל רשויות המדינה. הרבה מהדברים שלו מסתמכים על הרב גינזבורג, אבל אם תשאל אותו, הוא יגיד שאלו תפיסות יהודיות כלליות ובסיסיות.

"מסמך נוסף המיוחס למשה יהודה אורבך, חרדי מבני ברק, 'מלכות הזדון', מסמך מזעזע, מסביר באופן מפורט איך לבצע את המרד הזה על ידי פעילות בגדה המערבית. זה ממש מסמך מבצעי. אבל אם תשאל את החבר'ה בגבעות מה מוביל אותם ביום-יום, רובם יגידו שהם לא מכירים את הכתיבה של אטינגר, לא את הספרים של כהנא ומעולם לא שמעו שיעור של גינזבורג".

היחס מהסביבה: "כיום רבים מההורים גאים"

עידן מבקש להימנע מהביטוי 'אלימות מתנחלים', ולדעתו יש צדק בביקורת של הימין המתנחלי נגד השימוש התכוף בו בתקשורת. "רוב המתנחלים לא עוסקים באלימות בפועל ולא מצדדים באלימות. לתופעה הזו יש לקרוא 'אלימות נוער הגבעות והחוות'". עם זאת, הוא טוען, "נוער הגבעות נתפס כחלוץ לפני המחנה של כל תנועת ההתיישבות, גם אם הרוב לא יגידו את זה בצורה גלויה. הם אלו שמאפשרים את המצב שבו יש התיישבות יהודית בכל השטח וכתוצאה מכך – פחות נוכחות ערבית".

לאיזה יחס הנוער הזה זוכה בסביבה שלו? מה ההורים שלהם אומרים, למשל?
"בעבר העמדה של הורים לנערים שפרשו לגבעות הייתה מסויגת, ולא פעם מודאגת. כיום, רבים מהם גאים במעשי בניהם, גם הצעירים שבהם".

אתה מזהה קול בציונות הדתית שמוכן להתמודד עם הבעיה?
"רוב הציונים הדתיים רוצים לראות את ארץ ישראל השלמה, אבל יש רבים שלא מקבלים את התפיסה של נוער הגבעות שהמטרה מקדשת את כל האמצעים, בכלל זה אלימות וטרור. יש מי ששואלים האם ראוי שנהיה כך, מה המשמעות של להיות אור לגויים, וחלק מהציבור הזה עושה גם שיקול פרגמטי, מבחינת הדימוי הבינלאומי. אז זה קיים. אבל אם יש מישהו בציבור שם שבאמת מתנגד לתופעה, שיעזור לנו לשנות את הממשלה בישראל".

מה ניתן לעשות: "דבר ראשון, שהמשטרה תאכוף"

בשבועות הקרובים עתיד לצאת ספרון קצר של ירון, 'סיפורם של פוגרומים', כחלק מסדרת הספרים 'ימין קיצוני בישראל' בהוצאת ספרי פנק. בספר הוא סוקר שלוש מתקפות אלימות קיצוניות במיוחד שיהודים ביצעו בגדה המערבית בשנה האחרונה – בהן הפרעות בכפר ח'ירבת חומסה, שכללו לפי עדויות גם אלימות מינית – ומנסה להתחקות אחר הגורמים שמאפשרים אותן.

ירון כותב באחרית הדבר לספר כי "נוער הגבעות והחוות משתמש בתפיסה כי 'בְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ' (משנה אבות, ב, ה)". בכך הוא מותח באירוניה ביקורת כלפי החברה הישראלית, שמאפשרת לאלימות שנעשית בשמה להתפשט, וכולל גם אותו עצמו בלשון רבים. "האם כולנו – המסוגלים למלא את הוואקום, המביא את נוער הגבעות והחוות לפעול כאילו אין דין ואין דיין – איננו אלא חדלי אישים? האמנם כל אלו שמתקוממים נגד המצב של 'קריסת מערכות בגדה המערבית' איננו אלא בני אדם חלשי אופי, שאינם יכולים להביא לשינוי המצב הקיים, הבלתי נסבל בעליל?"

"אין לי כרגע חלומות גדולים על שינוי המציאות הגאופוליטית", אומר ירון בראיון. הוא מודה שקידום פתרון מדיני שיכול לסיים את העוינות באופן שורשי הוא חזון רחוק מאוד, אם אפשרי בכלל. "מהממשלה הבאה אני רוצה שני דברים קטנים: דבר ראשון, שהמשטרה תאכוף את החוק נגד אלימות יהודית. עכשיו זה אולי נשמע קלוש, אבל המשטרה היא ארגון שבדנ"א שלו מבוסס על משמעת, ואני מאמין שברגע שיהיה שר חדש ומדיניות חדשה –  היא תתיישר. כך גם צריך לפעול אלוף הפיקוד, כחליף הריבון ביהודה ושומרון, שייקח על עצמו את האחריות המלאה לדאוג לשלומם ורווחתם של הפלסטינים והבדואים ולמנוע פגיעה בהם. הדבר השני שצריך לעשות הוא למנוע הקמת מאחזים, ודאי בשטחי A ו-B, ולהוריד את אלו שהוקמו בניגוד לחוק בשטחי C. זה הכול".