מיתוס 'קללת אוגוסט' מלווה את רוסיה המודרנית כמעט ארבעה עשורים: מניסיון ההפיכה של 1991 נגד גורבצ'וב, דרך הונאת הפירמידה של 1994 ועד הקריסה הכלכלית של 1998; ממלחמת צ'צ'ניה שפרצה באוגוסט 1999, דרך אסון צוללת הצי שטבעה בשנת 2000 ועליה 118 אנשי צוות, עד מלחמת גאורגיה שפרצה באוגוסט 2008. כעת נדמה שהקללה מתפוצצת, מבעירה ומביאה את המדינה למשבר גם באוגוסט הנוכחי. אחרי ארבע וחצי שנות מלחמה, שבמהלכן הצליח הקרמלין במידה רבה להרחיק את המחיר הישיר מחיי השגרה של רוב האזרחים, באוגוסט 2026 אין אירוע הפיכה, קריסה פיננסית או אסון לאומי יחיד שמרכז סביבו את תשומת הלב. עם זאת, הצטברות של כמה אירועים משנה את היום יום הרוסי באופן שלא נראה כמותו מתחילת המלחמה.

המחסן נשרף בתקיפה, בעלי העסקים לא יפוצו: "פגיעה באמון"

"היום עלה באש המחסן בקרסנודר, עם שאריות המוצרים שלי. מובטלת באופן רשמי, ענייה באופן מעשי. מה אעשה? אחזור הביתה ובכספי האחרון אשלם מיסים. וזהו". את הסרטון הקצר, שבו היא בוכה מול המצלמה, פרסמה ז'אנה פטרובה יום לאחר תקיפה אוקראינית על מחסן של Wildberries בדרום רוסיה באמצע יולי. Wildberries, או WB, היא זירת המסחר המקוון הגדולה ברוסיה. מאחוריה עשרות אלפי יצרנים וסוחרים קטנים ובינוניים, ותוצרתם המיועדת לכחמישה מיליון צרכנים מאוחסנת במחסני ענק המפוזרים ברחבי המדינה.

"אני מגדלת ילד לבד והכול נשרף. אני פשוט לא יכולה להירגע", אמרה בסרטון אחר ויקטוריה טול, מוכרת בגדים מעיר שדה בדרום רוסיה. "כמה כוחות ורגשות הכנסתי לעסק, כמה כסף והשקעה – ועכשיו אומרים שלא נקבל שום החזר".

מאות סרטונים כמו אלה של פטרובה וטול הציפו את הרשת במהלך החודש האחרון, לאחר שרחפנים אוקראינים פגעו בכ-20 ממחסני החברה וגרמו לנזק בתכולתם בשווי חצי טריליון רובל (כ-6 מיליארד דולר). הציניות והמרירות של הסרטונים לא קוראות למרד, וזאת למרות שהנזק שנגרם ליצרנים לא נופל תחת חוקי פיצויי המלחמה של רוסיה ו-WB מתייחסת לפגיעות במחסניה כאל "כוח עליון" ואינה רואה עצמה מחויבת לפצות באופן מלא את המוכרים.

"WB לא תוכל לעמוד בהוצאות על פיצויים בסדר גודל כזה, ואף חברה פרטית לא תסתכן ותבטח אותה", מסר לאתר התחקירים הרוסי The Insider איש עסקים שעובד מול החברה. לדבריו, גם האפשרות שהחברה, הנשענת על אשראי של הבנק הממשלתי, תיקלע למשבר פיננסי – אינה עניין פרטי שלה, ולכן, להערכתו, השלטון יתמוך בצעדים שיבטיחו את יציבותה – גם אם אלה יהיו בלתי פופולריים בקרב המוכרים. "80% מהמוכרים בחברה מחזיקים מחזור מכירות צנוע של כמה מיליוני רובל בשנה ומוגדרים כקטנים או בינוניים", אמר. "עבור כל אחד מהם זה אסון. מבחינת המדינה אין לזה משמעות".

בכיר לשעבר שעבד בחברה ושוחח עם The Insider רואה את הפגיעה במקום אחר: "אי הפיצוי על הנזק הוא קודם כול פגיעה באמון. זה כבר לא משנה איזו חברת מסחר זו או כמה כסף אבד. הגענו למצב שבו כל יצרן ברוסיה ישאל את עצמו פעמיים אם הוא מוכן למשכן את הבית עבור עסק אישי שיכול ברגע אחד להיעלם בלי דין וחשבון".

פעילותן הכלכלית של זירות המסחר המקוונות נאמדת בכ-5% מהתוצר הרוסי (כ-162 מיליארד דולר), ו-WB, הגדולה שבהן, מחזיקה בחצי מהשוק. לאחר שהופעל לחץ ברשתות, נאותה החברה להחזיר לחלק מהמוכרים פיצוי בגובה כ-5% מהנזק כמחווה של רצון טוב – לא בכסף מזומן, אלא בשוברים. יצרנים שביקשו להוציא את הסחורה שלהם מהמחסנים מחשש לפגיעה, פרסמו שהחברה מקשה ואף אוסרת, בחלק מהמקומות, להגיע למחסנים.

"המדינה הפסיקה למלא את תפקידה כמגינת השוק הפרטי"

לדברי העיתונאית הכלכלית אלכסנדרה פרוקופנקו, עמיתה בכירה במרכז קרנגי ללימודי רוסיה, לראשונה מתחילת המלחמה, הכלכלה הרוסית בתהליך איטי אך עקבי בכיוון של סטגפלציה: מצב מתמשך של צמיחה אפסית או מזערית לצד אינפלציה גבוהה.

בריאיון לפורטל החדשות הרוסי No.Media  הדגישה פרוקופנקו כי הנתונים שהיא מציגה נשענים על פרסומי הבנק המרכזי. עם זאת, לדבריה, ההתייקרות שחווה בפועל משק הבית הרוסי בקניית מצרכים יכולה להיות מורגשת הרבה יותר מן המדדים הרשמיים. משבר הדלק הוא אחת הדוגמאות הבולטות לכך.

הבעיה החלה עוד ב־2025, אך בקיץ הנוכחי היא מורגשת בעוצמה רבה יותר בחלקים נרחבים במדינה. על פי הפייננשל טיימס, במחצית הראשונה של השנה בוצעו לפחות 194 תקיפות על מתקני אנרגיה ותשתיות – פי 11 מן התקופה המקבילה בשנה הקודמת. הכלכלן סרגיי אלכסשנקו טוען שבשיא המשבר באמצע יולי הגבילו 85 מחוזות את רכישת הדלק. מחוזות אחדים הגבילו את כמות הבנזין שניתן לרכוש בכל תדלוק ל-20 או 30 ליטר; במקומות אחרים הופעלה שיטת תדלוק לפי מספר הרישוי. חלק מהתחנות הפרטיות נסגרו ואחרות העלו מחירים עד 300 רובל לליטר – בערך פי שלושה מן המחיר הממוצע שנה קודם לכן.

במוסקבה נרגעה הבעיה במידה רבה בתחילת אוגוסט, ואילו בפריפריה גם השבוע דווח על מחסור בדלקים בתחנות תדלוק בין עירוניות. "אי אפשר להגיד שהמחסור בדלק למכוניות ברוסיה הסתיים", אמרה פרוקופנקו, "המחירים יעלו כל הזמן, וכמו עם Wildberries, המדינה לא מתכוונת לתמוך גם בתעשיית הדלקים, מה שיגרום למחירים לעלות עוד יותר בעתיד".

נזקי המלחמה לרכוש, בהיעדר פיצוי, מגבירים את הלחץ: ברוסיה אין מנגנון ממשלתי המקביל למס רכוש הישראלי, ושוק הביטוח הפרטי אינו ערוך, לדברי פרוקופנקו, להתמודד עם היקף הנזקים שנוצר במלחמה. היא מכנה את המצב בתחום בחודשים האחרונים "כאוס מוחלט".

"שוק הביטוח הרוסי הפך למקומי. הוא לא משקיע בחוץ ולא משקיעים בו", היא אומרת. "הביטחונות והרזרבות נשחקו, ועכשיו הוא נדרש לבטח סיכונים שהוא לא מכיר ולא מוכן להם". לדבריה, חברות זיקוק גדולות זיהו את הבעיה כבר בשנה שעברה ופנו למשרד האוצר בדרישה ליצור עבורן ביטוח ממשלתי ונענו בשלילה. כעת הבעיה חמורה יותר ונרחבת יותר, אך המדינה לא מאותתת לשוק שבכוונתה לשנות את המדיניות.

בעוד שבמשברים הכלכליים של 2008 (משבר הסאב פריים) ו-2014 (הסנקציות שהוחלו על רוסיה בעקבות סיפוח קרים) רכשה המדינה מהבנקים הגדולים חובות בסיכון גבוה והזרימה כספי סיוע –  היום המצב שונה. נגידת הבנק המרכזי, אלווירה נביאולינה, שהצליחה לשמור על יציבות יחסית של השוק והמטבע לאורך כל המלחמה, אמורה לפרוש בשנה הבאה ועדיין אין לה מחליף. פוטין כבר קרא פעמיים לבנק להוריד את הריבית כדי להקל על שוק האשראי. הבנק, עם זאת, בתיאום עם פוטין עצמו, הסתפק בהורדה סמלית של רבע אחוז.

"המדינה הפסיקה למלא את תפקידה כמגינת השוק הפרטי – ההבטחה הכי חשובה שלה למבנה הפוליטי שיצר פוטין לפני 25 שנה", קבעה פרוקופנקו. "התקציב לא ברור. לא ברור אם תהיה תמיכה לעסקים, איפה המדינה תשקיע כספים ולמי יופנו המכרזים".

כלכלנים מזהירים: היחס בין השוק למדינה נשבר

עבור הכלכלן הפוליטי אנדריי יקובלב מאוניברסיטת הרווארד, תיעדוף המלחמה על פני כל שאר צרכי הכלכלה מתקרב למצב של פרדוקס. "נכון, בסופו של יום, יש אוכל במקרר, החשמל עובד, המשכורת משולמת; אם להשוות את המצב לשנות התשעים, כשאנשים קיבלו משכורות בחפצים – המצב די סביר. אבל המערכת, כמערכת שוק, מגיעה לקצוות של יכולתה", כך טען יקובלב בשיחה עם אתר החדשות No.Media. "הגירעון הלאומי הכפיל את עצמו. במחוזות יש קריסה בהכנסות ממיסוי תעשיות, וחלקן קרובות לסף חדלות פירעון". לדבריו, יש סקטורים שצומחים – תעשיות התחבורה והתעופה, למשל. אך לעומת זאת, תעשיות הבנייה בצניחה של עשרות אחוזים. מספר מקומות העבודה שאינם קשורים לצבא בפיחות משמעותי לאורכו ולרוחבו של השוק.

סמן נוסף מבחינתו הוא הירידה בכמות המכרזים הממשלתיים ודיווחים על דחיית תשלומי חוזים. לדבריו, כבר לפני כשנה הורה משרד האוצר למשרדים ולמחוזות לקצץ בהוצאות השוטפות, והלחץ עבר ישירות לנותני שירותים ולבעלי עסקים. "זה מצב שמתחיל להזכיר את שנות ה-90", הוא אומר, "אף שרשמית המדינה עדיין לא במצב שבו היא אינה משלמת משכורות או אינה עומדת בחוזים שלה".

לדבריו, גם בממשל מתחזקת ההבנה שהפער בין צורכי המלחמה לצורכי המשק נעשה מסוכן: "כלכלנים בקרמלין רומזים כבר חודשים שצריך לקצץ בהוצאות. אסור להם להגיד את זה אבל ברור לכולם שהם מתכוונים לסוג מסוים מאוד של ההוצאות: הוצאות המלחמה. בפרסומים רשמיים הם מזהירים שהיחס בין השוק למדינה נשבר, והוא עלול להוביל לפגיעה משמעותית ביציבות הכלכלית".

גם באליטה מבינים: "אם פוטין יצטרך משהו – הוא ייקח מכולם"

בחודש שעבר הופיע על שער האקונומיסט איש העסקים ואיל הדשנים אנדריי מלניצ'נקו, שנחשב במשך שנים מקורב לשלטון הרוסי. בריאיון הוא הזהיר מפני המחיר שהמלחמה גובה מתפקודה התקין של הכלכלה, ותיאר את ניסיונותיו הכושלים לשכנע את הנשיא פוטין בדברים. ההופעה הלא שגרתית על דפי העיתון הכלכלי החשוב במערב העלתה בקרב הפרשנים שמדובר דווקא באיתות פנימה – תחושה של מבוי סתום, שחודרת גם אל חלק מן האליטות שתמכו בשלטון ובמלחמה.

מעמדם של האוליגרכים, טוען יקובלב, השתנה בעצמו בשנות המלחמה. רבים מהם תלויים יותר במדינה, וכוחם להשפיע על פוטין נחלש לעומת זה של אליטות הביטחון. אם המצב יחמיר, אחת התוצאות האפשריות תהיה גל נוסף של הלאמות והרחבת השליטה הישירה של המדינה במשק.

"עם עלייתו של טראמפ נרשמה אופטימיות בעולם העסקים, מתוך חשיבה רציונלית שהולכים לאיזושהי פשרה והמצב ישתפר", אמר. "אבל עכשיו מבינים שהקרמלין לא מתכוון לסיים את המלחמה. סטגנציה, עלייה במיסים, ייקור האשראי. באליטה עוד לא הגיעו לשלב הפאניקה של 'הכול בדרך להיהרס', אבל יש הבנה שאם פוטין יצטרך משהו – הוא ייקח מכולם. אף אחד לא מוגן".

פרשנים פוליטיים: המשבר רק מחזק את התמיכה בשלטון

"יש אי-הבנה עמוקה של המשטר הרוסי, במחשבה שמשבר בסדר גודל כזה יכול לשנות את דעת הקהל או בכלל להוביל לשינוי משטרי", אמר החוקר הפוליטי ניקולאי פטרוב לנובאיה גזטה בריאיון לפני כשבועיים. לדבריו, שנות שלטונו של פוטין יצרו בחברה הרוסית תהליך עמוק של אטומיזציה. אדם יכול לכעוס על מחיר הדלק, לאבד עסק או לרצות שהמלחמה תסתיים – ועדיין לא לראות כל דרך להפוך את הכעס לפעולה משותפת בעלת משמעות פוליטית.

חרף התעמולה האוקראינית שרואה בהצלחותיה הצבאיות פעולות שמקדמות את שבירת העורף הרוסי, לדברי פטרוב התוצאה היא הפוכה באופן חד משמעי: פגיעה באזרחים רוסים מעוררת תגובת "התכנסות סביב הדגל" ומחזקת, לפחות בטווח הקצר, את התמיכה בשלטון ובמלחמה.

המבחן הפוליטי הקרוב של השלטון יהיו הבחירות לדומה, הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, שצפויות להיערך בספטמבר. לדברי פטרוב, בניגוד לאינטואיציה של מתבונן ליברלי מבחוץ, הבחירות חשובות לפוטין מאוד. "זו הכשרה תודעתית ללגיטימיות של השלטון", הוא אומר. "נשיא רוסיה לא צריך יותר את האליטות, ולכן הוא פונה ישירות לציבור".

לדבריו, אפילו במשטר הרוסי אין די בזיופים או במניפולציות כדי לייצר את כל הלגיטימציה שהקרמלין מחפש. המושלים המקומיים יודעים מהי תמונת ההצבעה האמיתית, ולכן לשלטון, שחפץ באמונם וצייתנותם של המושלים, יש עניין שאזרחים אכן יבואו לקלפי. באותו הקשר רואה פטרוב את הימנעות הקרמלין מגיוס המוני נוסף, והוא לא צופה לאחד בקרוב "כשנדרש מכל כך הרבה אנשים משהו, הם ידרשו חזרה".

"כל כך הרבה אנשים נהרגים. כל כך הרבה בעלי עסקים נפגעים. הלוואי שכל זה כבר יסתיים", אמר בסרטון אינסטגרם ויקטור אדפט, שתכולת העסק שלו נפגעה במחסן Wildberries בקרסנודר. הפרשן הפוליטי ולדימיר פסטוחוב מסכים שהמצב ברוסיה הולך ומקצין, אך מסתייג מן המסקנה שאוגוסט הנוכחי מבשר את סוף המלחמה.

בראיון לאתר החדשות של 'אקו', הוא הסכים שאם חל שינוי מהותי אחד בקיץ הזה, הוא נוגע למקומו של האזרח הרוסי במלחמה. "המצב שבו אנחנו עומדים מהצד הסתיים. מעתה העורף של שני הצדדים הוא מטרה צבאית אפקטיבית. טנקים, בתי זיקוק, חנויות – זה היום-יום העתידי שלנו. אנחנו בתקופת מעבר שבסופה לא יהיה מפנה, אבל יהיה הרגל".

"רוסיה היא המדינה הגדולה בעולם. גם אם מתרחש משהו באזור מסוים, אין פירוש הדבר שמדובר במגמה שתתפשט מיד ברחבי רוסיה", כתבה בתחילת החודש במאמר במגזין VoTak אירינה בוסיגינה, סוציולוגית מהרווארד המתמחה ביחסי ציבור ושלטון ברוסיה. "במקומות מסוימים הדבר אפשרי. אבל כאן נכנסת לתמונה העובדה הפשוטה שככל הנראה תידרש הצטברות גדולה של הלכי רוח מחאתיים בכל רחבי המדינה".

לדבריה, גם אם הקיץ מציג מומנטום חיובי מבחינת אוקראינה, תוצאות המלחמה אינן מובטחות. זו עדיין יכולה להסתיים בתבוסה אוקראינית, או לחילופין, בשינוי מבני בתוך רוסיה שלא יגיע מתבוסה צבאית ישירה אלא משרשרת לחצים כלכליים ופוליטיים – אולי כפי שראינו בקיץ הזה – שתחייב את ההנהגה לחשב מסלול מחדש.

"אם הדבר הזה יקרה", כתבה בוסיגינה, "הוא יקרה אחרי פוטין. ייתכן שהוא עוד יהיה בחיים, אבל הוא לא יוכל להיות בשלטון. מפנה לא יבוא בלי שיגיע מנהיג אחר".

השתתף בהכנת הכתבה: ניקולס טימור