"ההגדרה שלנו לחינוך ממלכתי-עברי לא יכולה להיות מה אנחנו 'לא', אלא מה אנחנו כן, או מה אנחנו רוצים להיות", כך אומר ל'דבר' ד"ר אריאל לוי (58), מנכ"ל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, בעברו מנהל בית הספר מקיף גילה בירושלים וסמנכ"ל פדגוגיה במשרד החינוך.

הבעיה היא שנכון להיום, הדרך היחידה להגדיר בפשטות את זרם החינוך ה'ממלכתי-עברי', היא על דרך השלילה: כל המוסדות החינוכיים שאינם חרדים, ממלכתיים-דתיים או ערביים.  לדברי לוי, זו תוצאה של מדיניות שפספסה את השינויים בחברה הישראלית: "המרכיב הזהותי והערכי נזנח במשך שנים בזרם הממלכתי-עברי", הוא אומר, "אחת הסיבות לכך היא שבעבר היינו 'כולם'. כתוצאה מכך אין לזרם הזה גבולות גזרה."

יותר משבעים שנה לחקיקת חוק חינוך ממלכתי, הציבור היהודי שאינו דתי הפך מהקבוצה ההגמונית במערכת החינוך לקבוצה שזוכה למעט התייחסות ותשומת לב פוליטית ומקצועית. זאת למרות שלפי נתוני משרד החינוך, זוהי הקבוצה הגדולה ביותר במערכת החינוך: לפי נתוני משרד החינוך לשנת תשפ"ו, כ-39.4% מתלמידי ישראל למדו בחינוך הממלכתי-עברי.

את חוסר תשומת הלב, לוי ממחיש דרך החוויה האישית שלו כבכיר במשרד החינוך. "כסמנכ"ל המשרד, היה לי מאוד חשוב שכל הקבוצות הייחודיות במערכת החינוך יקבלו שוויון ומענה לצרכים הייחודיים להן", הוא מספר, "עסקתי הרבה מאוד בחברה הערבית, הדרוזית, בחינוך הממלכתי-דתי ובחינוך הממלכתי-חרדי. בפועל, כמעט שלא עסקתי בחשיבה על החינוך הממלכתי-עברי – מה צריכים להיות התכנים הערכיים הייחודיים בו?".

זרם חינוכי ללא מעמד ייחודי

החינוך הממלכתי-עברי אינו מעוגן בחוק. הוא קיים מכוח חוק חינוך ממלכתי מ-1953, שהגדיר מטרות לכלל מערכת החינוך בישראל, וקבע שבתוכו יתקיים החינוך הממלכתי-דתי, כזרם עם מוסדות עצמאיים ומערך פיקוח נפרד. חקיקה מאוחרת יותר הגדירה גם את המסגרת בה פועל החינוך החרדי. אך לכל מוסדות החינוך שאינם משתייכים לזרמים אלו אין מעמד ייחודי או מסגרת ארגונית בתוך משרד החינוך – הם פשוט חלק ממערכת החינוך ה'כללית'. את המצב הזה לוי ושותפיו למועצה רוצים לשנות.

המועצה פועלת כעמותה שהוקמה ב-2024 על ידי מרכז מנור של עמותת 'יוזמת המאה', במטרה לקדם את זרם החינוך בהיבטים המדיניים והפדגוגיים. זה כולל עיגון של מעמדו בחוק, הבטחת תקציבים, ויצירת תוכן ייחודי לו ולמטרותיו החינוכיות. בין 29 חבריה כוללים בכירים מתחום החינוך חינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי,  ראשי רשויות מקומיות, נציגי מועצת התלמידים הארצית והנהגת ההורים הארצית, ואנשי רוח כמו אבי נשר וקובי אוז. הם עורכים כנסי חשיפה להורים, מורים ומנהלים, נפגשים עם גורמים במשרד החינוך וברשויות המקומיות, וגם מפיקים תכנים כמו מדריך להתמודדות קונפליקטים זהותיים בבתי ספר.

פתאום מדברים על חינוך ממלכתי

עם עלייתה של ממשלת נתניהו הנוכחית המושג 'חינוך ממלכתי', כשהכוונה בפועל לחינוך הממלכתי-עברי, הפך להיות שגור יותר בשיח הציבורי. הוא עלה בהפגנות נגד מהלכי הפיקוח על תוכניות במערכת החינוך שקידם יו"ר מפלגת נעם אבי מעוז, ובמחאות על התערבויות פוליטיות מצד שר החינוך יואב קיש. מועמדים רבים בבחירות הקרובות, בעיקר ממפלגות המרכז-שמאל, מתייחסים אליו בהבטחות הבחירות שלהם ומתחייבים לחזק אותו. הוא גם עמד במרכזו של כנס 'להציל את החינוך הממלכתי' שנערך בשני השבוע על ידי עיתון דה-מרקר, קרן ברל כצנלסון ופורום הערים החילוניות.

לוי מברך על ההתעוררות הזו, אך מדגיש שהדרך עוד ארוכה. "זו התחלה, אך זה לא מספיק", הוא אומר, "נדרשת עוד חקיקה בשביל לכונן את הזרם כזרם רשמי, והקמת מועצה, בדומה לחינוך הממלכתי דתי. בנוסף נדרשת השקעת משאבים להקמת מנהל, תקנים ועוד".

אי-שוויון תקציבי

דוברים רבים בכנס, בהם ראשי ערים ומועמדים לכנסת, ציינו את האפליה התקציבית של החינוך הממלכתי דתי מול שאר זרמי החינוך הממלכתי, כפי שנחשף בבג"ץ ביוני האחרון: 45,582 שקלים לתלמיד בחטיבה העליונה בממלכתי דתי, לעומת 35,967 שקלים בממלכתי עברי ו-32,848 שקלים בממלכתי ערבי.

יחד עם זאת, הדוברים בכנס הדגישו כי התיקון יהיה בהגדלת התקציב של שאר הזרמים של החינוך הממלכתי, ולא בקיצוץ התקציב של החינוך הממלכתי-דתי. "התעקשות על קיצוץ רק תפגע בחינוך הממלכתי-דתי". אמרה ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים) בכנס. "התיקון האמיתי יהיה להעניק לילדים שלנו חינוך הומניסטי ודמוקרטי".

הדרישה להגדלת התקצוב מתבססת על כך שהפער בין החינוך הממלכתי-דתי לשאר הזרמים בחינוך הממלכתי נובע בעיקר מהמרכיבים התוספתיים כמו שעות תפילה, שיעורים דתיים או הפרדה מגדרית בכיתות, ולכן התשובה לכך היא יצירת מרכיבים ייחודיים גם לזרמי החינוך האחרים. "לכל זרם יש זכאות למרכיבים הייחודים לו, כמו ללמוד על התרבות המוסלמית בחינוך הממלכתי-ערבי", אמר בכנס ראש עיריית אום אל-פחם, ד"ר סמיר מחאמיד. לדבריו, התוכנית הפדגוגית של החינוך הממלכתי-ערבי היום היא "תרגום ותו לא של התוכנית הפדגוגית של החינוך העברי".

ללא ייצוג פוליטי

מלבד המשבר הזהותי-ערכי, לוי מצביע גם על בעיה נוספת – היעדר ייצוג פוליטי. למרות שקהל המצביעים של מפלגות רבות שולח את ילדיו לחינוך הממלכתי-עברי, המפלגות לא תופסות את עצמן כמחויבות אליו. או במילותיו של לוי – "לזרם הממלכתי-עברי אין ספונסר פוליטי".

מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, רמי הוד, המחיש את הדברים בנתונים שהציג בכנס: "ההסכמים הקואליציוניים, כלומר הדרישות התקציביות של המפלגות השונות, משקפים יותר מכל ציוץ או נאום מה חשוב להן. בעשרים וחמש השנים האחרונות מפלגות דתיות הצליחו לשלב פי חמש דרישות הנוגעות לחינוך, מאשר מפלגות ליברליות. וכל הכבוד להן על כך. הגיע הזמן שהמפלגות שמייצגות אותנו ידאגו לחינוך שלנו באותו אופן".

על מנת להבטיח את הייצוג לחינוך הממלכתי העברי ומטרות נוספות בתחום החינוך, הוקמה בתחילת החודש 'קואליציה להצלת החינוך הממלכתי' בה חברים פעילים חברתיים וארגונים הפועלים בשדה.

לוי, חבר גם הוא בקואליציה, אומר כי "ההקמה של הקואליציה לוותה בהבנה העמוקה של פרטים וארגונים בצורך בשינוי במערכת. לדוגמא, המערכת סובלת מחוסר חשיבה לטווח הארוך, כי השר העומד בראשה מתחלף לעיתים תכופות. לכן ישנה הצעה להקמת מועצה לאומית לחינוך". הצעה זו, וכן הצעה להקמת מועצה לחינוך ממלכתי-עברי, חזרה בדבריהם של הפוליטיקאים שהשתתפו בכנס. לדברי לוי, "העובדה שפוליטיקאים מצהירים את ההצהרות האלו, זו הוכחה לעבודתן של הקואליציה והמועצה".

בין ביזור לריכוז

אחת המחלוקות בכנס השבוע הייתה על חלוקת האחריות מחודשת בין המדינה לשלטון המקומי על מערכת החינוך, בדגש על גני הילדים ובתי הספר היסודיים, מתח המכונה 'ביזור' וריכוז'. את הדעות השונות ניתן היה לראות בפאנל של פורום הערים הליברליות.

ליזי דלריצ'ה ראש עיריית גני תקווה, אמרה כי "משרד החינוך צריך להיות הרגולטור, והשלטון המקומי 'אופרטור' (מבצע)". מנגד, ראש המועצה גליל עליון אסף לנגלבן אמר כי "הביזור מטריד אותי. בשבת הייתי בהפגנות של חרדים בצפת ובמירון נגד גיוס חרדים, והמשתתפים העיקריים היו ילדים. האמירות שלהם כלפיי היו כאלו קשות, שאני חושש שאם נמשיך עם הביזור תאבד הממלכתיות".

לוי רואה חשיבות בהמשך העסקת מורי הגנים והיסודי על ידי משרד החינוך, לצד הרחבת העצמאות הפדגוגית של הרשויות המקומיות. "בשיח על ביזור לא ברור אם הכוונה היא בתחום הבעלות, הפדגוגיה או המעסיק. באופן עקרוני אני לא חושב שצריך להעביר את כל האחריות לרשויות המקומיות, אבל יש מקום להרחיב אותן בתחום הפדגוגי. בכל אופן העסקת המורים צריכה להיות ארצית, בהסכם שכר מול ארגון עובדים חזק".

"חסר אתוס מקצועי שייתן משמעות"

גם המחסור במורים קשור, לדעתו של לוי, למשבר הזהות של החינוך הממלכתי-עברי, ולא רק לתנאי העבודה והשכר. "בהסתכלות על זרמים אחרים, ניתן לראות שהמחסור הגדול היותר הוא בזרם הממלכתי-עברי. לדעתי הסיבה לכך היא שחסר אתוס מקצועי, שייתן משמעות למורים ולמורות שלו וימשוך אליו אנשים חדשים".