האקונומיסט פרסם לפני כשבועיים כתבה ביקורתית החתומה על ידי מערכת האתר, על חתן פרס נובל לכלכלה דרון אג'מולו, שהפכה למוקד דיון בעולם הכלכלי. הדיון התעורר מעצם ההתנגשות בין מי שנחשב בעיני רבים לכלכלן המשפיע בעולם לבין מגזין החדשות הכלכלי הוותיק והחשוב. הפרשה הציפה ביקורות על מחקריו של אג'מולו, ואף שביקורות אלו הוצגו באופן לא משכנע בכתבה עצמה, כלכלנים רבים חושבים שיש בהן מידה לא מבוטלת של אמת.
המאמר טוען שמחקריו של אג'מולו, והמסקנות הנגזרות מהם, "אינם משכנעים". בשנים האחרונות עוסק אג'מולו ברבים ממחקריו ובפעילותו הציבורית בהתפתחות הבינה המלאכותית והשפעתה על חלוקת העושר בחברה, ומהמאמר ברור שלאקונומיסט חשוב לערער את סמכותו של הכלכלן בכל הנוגע לכך. אך המאמר אינו מתמודד ישירות עם טענותיו של אג'מולו ומסביר מדוע הן שגויות, אלא שוזר ביקורות שונות, חלקן ענייניות ואחרות לא, כדי לקעקע את אמינותו באופן כללי.
בינה מלאכותית לטובת העובדים
הגישה של אג'מולו גורסת שבדומה להתפתחויות טכנולוגיות מן העבר, קיימת סכנה שחלק גדול מפירות הבינה המלאכותית ירוכז בידי שכבה צרה של בעלי הון, בעוד שעובדים רבים ייפגעו מאוטומציה ומהיחלשות כוח המיקוח שלהם. בשורה של מאמרים הוא טוען שיש להשתמש במדיניות ציבורית כדי לכוון את פיתוח הטכנולוגיה והשימוש בה כך שייטיבו גם עם העובדים. ללא שינוי כזה, הוא מזהיר, ה-AI עלול לגרום נזק חברתי ואף לפגוע בדמוקרטיה.
ריכוז ההון יוביל, לשיטתו, לריכוז כוח פוליטי באותן ידיים מעטות. יכולת ההשפעה של האוכלוסייה שמתפרנסת בעיקר מעבודה ולא מבעלות על הון תפחת. נוסף לכך, טוען אג'מולו, הבינה המלאכותית עלולה להעצים את יכולתם של ממשלות ותאגידים להשפיע על המרחב הציבורי. זאת באמצעות יצירה והפצה זולה של מסרים מטעים ובניית מערכי מעקב אחר אזרחים, שיפגעו בשיח פוליטי ציבורי בריא והוגן.
הפתרון של אג'מולו הוא לעצב את התפתחות הבינה המלאכותית באופן שירחיב את היכולות האנושיות וייצור עבור העובדים משימות חדשות ומועילות. למשל, מערכת שתאפשר לאחות, חשמלאי או טכנאי לבצע עבודה מורכבת יותר משהם מבצעים כיום. לשיטת אג'מולו ושותפיו לכתיבה, הכיוון שבו הטכנולוגיה מתפתחת אינו נתון מראש: מדיניות ציבורית יכולה להשפיע עליו באמצעות מימון מחקר, תמריצי מס, רגולציה והגנה על כוחם של עובדים.
עיצוב התפתחות הטכנולוגיה הוא בדיוק המדיניות שהאקונומיסט מתנגד אליה. המתקפה פורסמה במקביל לביקורת על ספרו החדש, שאותו בחר האקונומיסט למסגר סביב שאלת הבינה המלאכותית, אף שלדברי אג'מולו רק כחצי פרק בו עוסק בנושא.
מתקפה אישית ללא נימוקים, וביקורת עניינית בעניינים אחרים
באקונומיסט תקפו קשות את אג'מולו, אך עמדתו בנוגע ל-AI לא הוצגה בכתבה בפירוט, אפילו מינימלי, ולא זכתה לדיון ישיר. הטיעונים מגיעים מהר לכך שלאחר "כמה משקאות" חלק מהכלכלנים יחשפו את דעתם האמיתית על אג'מולו. לאחר מכן מובאת ביקורת של כלכלן אנונימי על עבודתו ועל המדיניות שהוא מקדם. קטע זה ספג ביקורות מכיוון שאותו כלכלן לא הזדהה, ובגלל הסגנון שנתפס כבלתי רציני.
לכך הצטרפו ביקורות ידועות וענייניות יותר, אך אלה אינן קשורות לטענות אג'מולו בנושא בינה מלאכותית, שאותן האקונומיסט רצה לסדוק. כך למשל מצוינת ביקורת אקדמית מוכרת של הכלכלן דייוויד אלבוי בנוגע למחקרו של א'גמולו מ-2001, שהיה לו תפקיד מכריע בזכייה בנובל. המחקר טוען שאיכות המוסדות הכלכליים באירופה מסבירה חלק ניכר מהפערים בין מדינות. אלבוי טען כי הנתונים ששימשו את החוקרים נבנו באופן בעייתי, וכי תיקונם מחליש מאוד את התוצאה. הביקורת חשובה, אך כאמור, אין לה קשר לטענותיו בנושא בינה מלאכותית.
אג’מולו טען בתגובתו למאמר, שפורסמה במלואה במגזין, כי ביקורת האקונומיסט ממחישה דווקא את חולשת המתקפה. מתוך גוף עבודה שנפרש על פני 33 שנים ומאות מאמרים, לדבריו, המגזין מציג כמה מחלוקות רעיוניות מוכרות על תיאוריית המוסדות וציטוט כללי של בלוגר שמבקר את אג'מולו זה שנים, ובמקרה נוסף מציג כחולשה הסתייגות שאג'מולו ושותפיו עצמם כתבו במפורש בסיכום המחקר. מחלוקות כאלה, טוען אג'מולו, הן חלק טבעי מעבודה אקדמית ואינן מבססות את הרמיזה הרחבה למחקר בלתי אמין. לדבריו, אם זה המיטב שניתן למצוא בגוף עבודה כזה, דווקא ביקורת האקונומיסט היא ש"אינה משכנעת".
אג’מולו הוסיף שביקורת אקדמית היא חיונית והוא מברך עליה. באופן מעניין, בתגובתו לא ציין את הביקורות של אלבוי, על אף שהיא הובאה בכתבת האקונומיסט. אלבוי אף טוען שאג'מולו מעולם לא הביע נכונות להכיר בפגמים שנמצאו בעבודתו.
במקום להתמקד בטענותיו של אג'מולו בתחום ולהסביר את ההתנגדות להצעותיו, מקדיש האקונומיסט חלק גדול מהמאמר לניסיון לערער את מעמדו. התוצאה מגושמת באופן הבולט במיוחד לאור המוניטין של המגזין הוותיק. המאמר נראה כהתנגדות יסודית, כמעט אינסטינקטיבית, אך כמעט לא מנומקת, לרעיון של מעורבות ציבורית שתכוון את פיתוח הטכנולוגיה כך שייטיב עם העובדים.