לשכת עורכי הדין קיימה היום (רביעי) בתל אביב כנס מיוחד בנושא האלימות והאיומים כלפי עובדים ונותני שירות, בעקבות רצח עו"ד ארבל פלדמן ז"ל. בכנס השתתפו ראשי איגודי המורים, הסתדרות האחיות, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ההסתדרות הרפואית ונציגים מתחום התחבורה הציבורית. במוקד הכנס עמד הצורך להפוך את המאבק באלימות, שמתנהל כיום בנפרד בכל ארגון מקצועי, למהלך משותף של ארגונים המייצגים מאות אלפי עובדים ונותני שירות בישראל.

הכנס נערך במעמד נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, ובהשתתפות ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, הסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענת מיסד-כנען, ובכירים נוספים ממערכת המשפט וממשטרת ישראל.

בסיום הכנס חתמו ראשי הארגונים על אמנת "עובדים בלי פחד – אמנה משותפת למאבק באלימות כלפי משרתי ציבור ובעלי מקצוע". במסגרת האמנה התחייבו הארגונים לפעול יחד מול הממשלה, הכנסת, המשטרה ורשויות האכיפה; לקדם תיקוני חקיקה ומנגנוני דיווח, סיוע וליווי לעובדים מאוימים; ולפעול להגברת המודעות הציבורית לתופעה.

עוד הוחלט על הקמת פורום קבוע ומשותף של האיגודים והארגונים המקצועיים למאבק באלימות כלפי עובדים. הפורום יתכנס באופן שוטף, יעקוב אחר מגמות האלימות ויגבש מהלכים משותפים מול רשויות המדינה. הארגונים התחייבו גם לערבות הדדית, כך שאירוע אלימות חמור כלפי עובד המשתייך לאחד מהם לא יישאר עניינו של אותו ארגון בלבד, אלא ייענה, ככל שיידרש, בפעולה משותפת של כלל הארגונים.

ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, אמר: "אנחנו לא יכולים להתמקד רק באלימות נגד עורכי דין. אסור להחריש, אסור לעבור לסדר היום – זה דבר שאי אפשר לקבל אותו. אנחנו צריכים לדרוש את האחריות מהמנהיגות הנבחרת. זה דבר מאוד קל לארגונים לברוח, כי אתה לא רוצה להיות בעימות מול השלטון ואתה מפחד להיתפס פוליטי. כשאומרים ששופטים הם בוגדים – זה שיח אלים, וזאת התוצאה. לא כל הבעיות התחילו בממשלה האחרונה, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לדרוש את התיקון. המסר הוא שההתלכדות חייבת להיות, לפחות מעכשיו ואילך, של כולנו יחד".

יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, עו"ס ענבל חרמוני, אמרה: "מדינת ישראל לאורך הרבה שנים לא חשבה שצריך שיהיה פה שירות ציבורי נורמלי לציבור, ועכשיו זה מגיע לפתחנו של כולנו ביום יום. האלימות לא מתפרצת, היא משתוללת. כשאדם כואב לו, כשעומדים לזרוק אותו מהבית או כשהילד שלו ללא מסגרת, הוא מגיע ודופק על השער האחרון, ומולו עומדות העובדות הסוציאליות, שרובן נשים, שאין להן מספיק זמן לתת מענה לכולם. אין לאלימות שום הצדקה, אבל צריך להבין שהמערכות מביאות אנשים לקצה. בסוף יש לנו אחריות משותפת לזה".

יו"ר הסתדרות האחיות והאחים, שאול סקיף, אמר: "ההתפרצויות הן פשוט הזנחה של שנים. אין מספיק כוח אדם, אין מספיק התייחסות לאנשים שנמצאים במצוקה. זה לא מצדיק את האלימות, אבל מה שקורה הוא שבאמת הכול מתפורר ואדם לאדם זאב. ב-2017 אחות בקהילה אצלנו בחולון נשרפה בחיים על ידי מטופל. הזדעזענו, אבל הכתובת נמצאת על הקיר ואף אחד לא עושה שום דבר. הייתה את ועדת מור יוסף, שהוציאה עשרות המלצות כיצד להתמודד עם האלימות, אבל בסוף הכול מתבטא בשאלה כמה המדינה מוכנה להשקיע משאבים כדי שהאלימות הזאת תיעלם. המדינה הזאת חייבת להכריז שאנחנו לא מוכנים לקבל פה אלימות, ולשים על זה כסף. בסוף זה כסף".

יו"ר ארגון המורים, רן ארז, אמר: "אנחנו עושים כל שנה סקר אלימות ורואים כל שנה עלייה. אי אפשר לטפל באלימות של בני נוער בכיתות של 35-40 תלמידים. בשיעור של 45 דקות יש לך דקה לכל תלמיד. אנחנו עושים צעדים אקטיביים כל הזמן נגד אלימות, אבל הטיפול הספורדי לא פותר את הבעיה והיא רק מתגברת".

יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, פרופ' חגי לוין, אמר: "האלימות היא איום קיומי על ישראל, איום על בריאות הציבור, ובוודאי איום על שלטון החוק. אנחנו יודעים מהמחקרים שכשאנשים נמצאים בחברה אלימה נמצאים בסטרס מתמיד, לא ישנים טוב בלילה, מפחדים להסתובב במרחב הציבורי, ובסוף יש לכך גם תוצאות בריאותיות קשות. אני מאוד חושש שלקראת הבחירות נראה עלייה באלימות. אנחנו יכולים עכשיו לפנות ביחד למפלגות ולבקש מהן את התוכניות שלהן למיגור האלימות, ואז אולי נראה בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הבאה התייחסות מסודרת, מערכתית ושיטתית. במקומות בעולם שהחליטו למגר את האלימות עשו זאת באפס סובלנות".

ראשי הארגונים קראו למדינת ישראל להגדיר את המאבק באלימות כלפי עובדים ובעלי מקצוע כמשימה לאומית ולגבש מדיניות סדורה המשלבת מניעה, הגנה, אכיפה וענישה.

באמנה שעליה חתמו הדגישו: "מחלוקות הן חלק בלתי נפרד מחברה חופשית. ביקורת היא לגיטימית. מחאה היא זכות. אך אלימות ואיומים אינם כאלה", והתחייבו לפעול יחד כדי שכל אדם בישראל יוכל לבצע את עבודתו "בביטחון, בכבוד וללא פחד".