המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציעה לבטל את חובת ההפרשה של העובד לפנסיה עד גיל 40, תוך שמירה על הפרשות המעסיק במלואן.  על פי ההצעה, רק החל מגיל 40 תחול על העובד חובת הפרשה כפי שנהוג היום.

ההצעה מתבססת על מחקר שנערך על ידי פרופ' אבי שמחון ואברהם זופניק מהמועצה הלאומית לכלכלה, שבחן את התפתחות ההכנסה הממוצעת של אדם לאורך מחזור החיים, משנות העבודה הראשונות ועד הקצבה בגיל הפרישה. המחקר מתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל סימולציות אקטואריות של החיסכון הפנסיוני ושל הקצבה הצפויה, בפילוח לפי מגדר ולפי חמישוני שכר.

שיפור רמת החיים

ממצאי המחקר מלמדים שהקיצבה הצפויה בגיל הפרישה גבוהה מההכנסה החודשית נטו של העובד לאורך מרבית שנות עבודתו – מצב שמכונה 'גירעון אקטורי'. בנוסף, מרבית העובדים צפויים להגיע לפרישה עם הכנסה פנסיונית שדומה לשכרם ערב הפרישה, ואף גבוהה ממנו. הדבר בולט במיוחד בחמישוני השכר הנמוכים, שבהם משקלה של קצבת אזרח ותיק בהכנסה הפנסיונית גדול יותר. זאת בעוד ההוצאות הגדולות של הקמת משפחה, גידול ילדים ותשלומי משכנתא מתרכזות דווקא בשנות העבודה הראשונות, שבהן ההכנסה עדיין רחוקה משיאה.

לדברי שמחון וזופניק, הממצאים מצביעים על כך שמבנה ההפרשות הקיים אמנם יוצר ביטחון גבוה בגיל הפרישה, אך במחיר של פגיעה ברווחת העובד בשנות העבודה הראשונות שבהן הצרכים גדולים יותר.

לטענתם, ביטול הפרשת העובד עד גיל 40 ישפר את רמת החיים באותן שנים ויותיר את יחס התחלופה (היחס בין השכר לקצבה לאחר פרישה) ברמה נאותה.

על פי ההצעה, העובדים יהיו פטורים מחובת ההפרשה הפנסיונית עד גיל 40 כברירת מחדל – אך יוכלו להמשיך ולהפריש לעצמם גם לפני כן. לאחר גיל 40 תחול עליהם חובת הפרשה כפי שנהוג היום.

הערכותיהם של שמחון וזופניק, מתבססות בין היתר על הכיסוי הביטוחי שמציע הביטוח הלאומי לעת זיקנה. עם זאת דו"ח מבקר המדינה, שפורסם רק לפני שלושה חודשים, התריע כי הביטוח הלאומי עצמו אינו ערוך דיו לתהליך הזדקנות האוכלוסייה בישראל. יתרה מכך, משנת 2022 עולה בהדרגה גיל היציאה לפנסיה של נשים, שצפוי להגיע בסופו של דבר ל-65, בין היתר על מנת להתמודד עם החששות מפני גירעון אקטוארי. הוועדה לבחינת העלאת גיל הפרישה במשרד האוצר אף המליצה להצמיד את גיל הפרישה לגברים לעלייה בתוחלת החיים.

"פגיעה ברשתות הביטחון"

פנסיה חובה הונהגה בישראל רק משנת 2008, בעקבות הסכם קיבוצי שנחתם בין ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים ושהורחב על ידי המדינה. צו ההרחבה קבע לראשונה כי ישנה חובת הפרשה פנסיונית עבור כל עובד בשיעור של 12.5% מהשכר על חשבון המעסיק (מתוכם 6% כנגד פיצויי פיטורין) ו-6% מהשכר על חשבון העובד.

סמנכ"ל אסטרטגיה ומדיניות בהסתדרות ומנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי, אדם בלומנברג: "במציאות שבה 20% מהגמלאים מקבלים השלמת הכנסה ו-21% מהגמלאים נמצאים מתחת לקו העוני, זאת במקביל לעלייה מתמשכת בתוחלת החיים – מדובר בהצעה מופרכת שמנסה לייצר מצג שווא של הגדלת הנטו לעובדים בטווח הקצר, תוך פגיעה אקטוארית משמעותית ברשתות הביטחון שלהם לעת זקנה. בכל מקרה, שינוי מנגנון ההפרשה לפנסיה חובה מחייב תיקון של ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה. לפיכך, מצופה היה שייפנו לצדדים ליחסי העבודה טרם הפרחת בלוני ניסוי באופן חד צדדי".

"הממשלה מסירה אחריות"

עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב: "במקום להקל על משפחות צעירות ועל משפחות בעשירוני ההכנסה הנמוכים באמצעות השקעה בחינוך, בדיור ובשירותים ציבוריים, מציעים להן לממן את יוקר המחיה מהפנסיה של עצמן. גם לפי חישובי הנייר, ההצעה מפחיתה בכ-11% את הקצבה הממוצעת נטו הצפויה בפרישה, כולל קצבת אזרח ותיק, וההבטחה שהקצבה תספיק נשענת על תחזית שבתרחיש המרכזי שלה העובדים ממשיכים לעבוד עד גיל 70.

"צמצום ההפרשות דווקא בגיל צעיר פוגע בכסף שיש לו הכי הרבה שנים לצבור תשואה, ועלול להעמיק את אי השוויון: מי שיכולים להרשות לעצמם ימשיכו לחסוך, ומי שמתקשים לגמור את החודש ייאלצו לוותר על החיסכון ולשלם על כך בזקנתם.

"פנסיית החובה היא אחד ההישגים החברתיים החשובים של ההסכמות בין ההסתדרות למעסיקים, שהעניקו לראשונה הגנה פנסיונית לכלל העובדים במשק. במקום להעמיק את אחריות המדינה ולהפחית את ההוצאות הכבדות המוטלות על משפחות צעירות, ההצעה מסירה אחריות מהמדינה ומעבירה עוד סיכון אל העובד, היום ובעתיד".