הרלוונטיות של סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב להווה לכאורה מובנת מאליה. התובנות בספרי הרובוטים שלו על מערכת היחסים בין בני אדם לטכנולוגיה, לא רק שהקדימו את זמנן – הן גם מקדימות את הזמן הנוכחי, שבו שלושת חוקי הרובוטיקה שהגה הופכים משעשוע לוגי לעניין קיומי. אבל בקריאה בסדרת 'המוסד' שלו נחשפת רלוונטיות מסוג אחר. רלוונטיות שאולי הייתה ברורה פחות לפני עשור או שניים.

הסדרה, שפורסמה לראשונה בשנות ה-50 של המאה הקודמת ויצאה השנה לאור במהדורה מחודשת בהוצאת 'כתר', מתרחשת בעתיד רחוק מאוד. העלילה בקצרה (לחוששים מספוילרים, המידע לא עולה על זה שמופיע על גב הספר): המין האנושי מתפרש על פני עשרות אלפי כוכבים, והאימפריה הגלקטית נמצאת בשיא כוחה. אך המדען הארי סלדון מבין, באמצעות חישוב היסטורי מתמטי (מדע שמכונה 'פסיכו היסטוריה'), שהאימפריה בדרכה לקרוס.

על מנת להתמודד עם הכאוס הצפוי, סלדון מקים שני מוסדות. אחד שתפקידו לשמור על הידע המדעי, והשני, נסתר, של מומחים במדע ה'פסיכו היסטוריה'. אף אחד לא מודע לתוכנית הגדולה, אבל הרצף הסיבתי שאותו מניע סלדון אמור להחזיר את האנושות מהר יותר לחוף מבטחים. ספרי המוסד מתארים את הדרך הנפתלת שבה תוכניתו יוצאת לפועל.

1. אימפריות נופלות: התחזית של סלדון מתקבלת בזלזול כי היא ניתנת לאימפריה בשיא כוחה. את שורשי המשבר הוא מוצא לא באירועים חיצוניים, אלא בתנאים התרבותיים והחברתיים השוררים באימפריה. הוא לא מתאר קריסה פתאומית, אלא תהליך מתמשך של ניוון על בסיס סתירות, סכסוכים פנימיים ומתחים גוברים.

בראיונות סיפר אסימוב שאת הרעיון לספרי המוסד ביסס על הספר 'שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית', של ההיסטוריון הבריטי בן המאה ה-18 אדוארד גיבון. ספר זה מגולל את הנפילה האיטית של אחת הציוויליזציות האנושיות החזקות והמפותחות אי פעם.

כמו בסדרת המוסד, האימפריה הרומית לא קרסה ביום אחד, ולא בגלל סיבה אחת כמו טעות של מנהיג או עלייה של כוח חיצוני חזק יותר. הקריסה היא תוצאת השילוב בין חולשה פנימית, כוחות מבחוץ, החלטות של מנהיגים ותנאים כלכליים וחברתיים משתנים. הנפילה היא לא תהליך ליניארי וקצר, אלא רצף של נסיבות, החלטות ומשברים, שגורמים לשינוי להיראות טבעי. יש בתוכה גם ניצחונות, עליות ומפגני עוצמה. אף פריים לא מספר את הסיפור לבדו. הסדר העולמי (הגלקטי במקרה של אסימוב) נשחק, משתנה, מתגמש ומתפרק. 

בתוך עולם תזזיתי, בין מלחמות, ציוצים על מחיקת ציוויליזציות ותנודות עולמיות, אסימוב כמו קורא להסיט מבט מדברי הרהב ותצוגות העוצמה לעבר היבטים עמוקים יותר. כוחה של ציוויליזציה, ארגון או תנועה בהיסטוריה טמון בתהליכים המתנהלים בליבם. מה התנאים הרוחניים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים? האם הפוטנציאל שיצר את העוצמה עדיין בתוקף? האם קיימת תנועה אמיתית, מתחדשת, דומיננטיות אמיתית? או שמא המוזיקה שעוד נשמעת היא רק הד לניצחונות העבר? אימפריות נופלות. לאט. 

2. הנסיגה הגדולה: האופן שבו מתאר אסימוב את תהליך הניוון והקריסה של האימפריה מעורר גם הוא מחשבות על ההווה. לנפש המודרנית, המזהה את העתיד עם קדמה טכנולוגית והתפתחות רוחנית, קשה לדמיין מצב שבו התקדמות הזמן מתבטאת בנסיגה טכנולוגית ורוחנית. אבל בסדרת המוסד, שקיעתה של האימפריה הגלקטית לתוך ניוון וכאוס מתרחשת בצורה איטית ומשכנעת, כמעט כדרך אגב. 

הטכנולוגיה לא מתאיידת, אבל הציוויליזציה שיצרה אותה נעלמת לאיטה. כך, לדוגמא, הכורים האטומים עדיין קיימים למשך תקופת ארוכה, אבל כבר אין כמעט מדעני אטום שיתקנו אותם. רעיונות מתקדמים מוחלפים בתפיסות ברבריות ופרימיטיביות. 

האמת ההיסטורית היא שההתפתחות אינה מובטחת ואיננה טבועה במין האנושי. במשך רוב שנות קיומו המין האנושי כמעט שלא התפתח. תחומים שלמים של מחשבה ויצירה נעלמו בימי הביניים. הרי ידע מדעי ותרבותי אבדו ללא שוב עם שריפת הספרייה באלכסנדריה. תרבויות וחברות הלכו קדימה ואחורה, ולפעמים גם האנושות כולה.

מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה מצביעים על האפשרות כי השימוש הגובר בבינה מלאכותית מנוון יכולות אנושיות. התוצאות של ישראל במבחני פיז"ה בצניחה, חלק קיצוני  מירידה בהישגי התלמידים בכלל המדינות המפותחות. תנועות פונדמנטליסטיות וקנאיות נמצאות בעלייה במקומות רבים בעולם. רשתות חברתיות מעודדות שיח ומחשבה רדודים ומקוטבים. מאבקי שחרור, שלכאורה כבר הסתיימו בניצחון, זוכים לתגובות נגד.

זו אינה האפשרות היחידה, אבל אי אפשר לשלול את האפשרות שהדורות הבאים יהיו מנוונים, חשוכים וטיפשים יותר. הבנת האפשרות הזאת היא הכרחית, על מנת שהחברה האנושית תגייס בתוכה את הבגרות והאחריות להתמודד עם אתגרי השעה. האמונה העיוורת בקידמה, בחוק טבעי, מכילה בתוכה את זרע הפורענות. 

3. לשנות את ההיסטוריה: אחד ההיבטים העמוקים בראייה ההיסטורית של סדרת המוסד משתקפת בכך שהארי סלדון לא מנסה למנוע את הקריסה. מטרת התוכנית הגדולה שלו היא אך ורק לקצר את תקופת הכאוס לאלף שנים, במקום שלושים אלף שנים.

הסיבה לכך, הוא מסביר, היא שבהיסטוריה המספרים משנים. אדם יחיד לא יכול לשנות נסיבות היסטוריות המבוססות על תזוזות כלכליות, חברתיות ותרבותיות עמוקות. כדי להזיז כוח היסטורי שמבוסס על מספר גדול של אנשים, צריך תגובת נגד בעוצמה שווה. מנהיגים יחידים יכולים להזיז קצת את המחוג, אבל לא הם שקובעים את נתיב ההיסטוריה.

ברל כצלנסון הדהד רעיון זה בערוב ימיו. בעודו חוזה במפעל חייו, תנועת העבודה הארץ ישראלית, שוקע במלחמות פנימיות ופילוגים, הוא אימץ ראיה אחרת לגבי היכולת לשלוט ולהבין את ההיסטוריה. ערב לפני מותו (הבלתי צפוי) ביקר ברל בביתו של החוקר גרשום שלום. בשעת לילה מאוחרת, כשהבית התרוקן מאורחים אמר לו ברל: "אני מאמין עכשיו בתהליכים היסטוריים, שאין השותפים בהם יודעים את סיבת מעשיהם. הנה, למשל, אני מתפלג, ואיני רוצה להתפלג, ותאמין לי: איני יודע מדוע אני מתפלג. וגם טבנקין אינו יודע… זה נמשך כבר כמה שנים, והעובדה שכל יום ממציאים סיבה אחרת לפילוגה, הריהי מוכיחה שאת הסיבה האמיתית אין יודעים". 

ברל הבין בחוש שגם בחייהן של תנועות פועלים כוחות היסטוריים שלא תמיד ניתן להבין אותם, ושהנסיבות ההיסטוריות דוחפות אנשים למצבים והחלטות שהם לא בחרו בהם. תנועות, ארגונים ומדינות מגיעות למשברים לא רק (או בעיקר) בגלל התנהלות המנהיגים שלהם, אלא מתוך נסיבות עמוקות יותר, שקשורות לתזוזות חברתיות עמוקות.

4. מה לעשות: אפשר לחשוב שההשקפה הזו מובילה לדטרמיניזם וייאוש, אבל ההפך הוא הנכון: הארי סלדון דווקא כן עושה משהו. במונחי השיח של היום, הגישה שהוא נוקט איננה פרוגרסיבית ואינה שמרנית. במקום לנסות להתעמת ישירות עם התהליך ההיסטורי הבלתי נמנע לשיטתו, הוא בוחר להקים שני מוסדות בקצוות הגלקסיה: אחד לטובת הפיתוח המדעי, והשני, סודי, לשמירה על התוכנית שרקם. לפי החישובים שלו, הזרעים שהוא מפזר יפעילו שרשרת אירועים שיביא כאמור לקיצור תקופת הכאוס, ולצמיחה של שלטון חלופי ויציב לגלקסיה – מהלך שזוכה לכינוי 'תכנית סלדון'.  

למרבה הצער, לבני האדם כיום אין את מדע הפסיכו היסטוריה שידריך אותם. ובכל זאת אפשר לקחת ממנו השראה: 

העולם, כפי שאמר הכתב אורן נהרי במשדר הפרידה שלו, הוא גדול ומורכב. לתהליכים חברתיים והיסטוריים יש סיבות עומק, ואין אף אדם בודד שיכול להזיז אותם לבדו ממסלולם. אבל מלאכת התיקון אפשרית, גם אם היא דורשת שיתוף פעולה של אנשים רבים, ולפעמים כמה דורות.

ידע, רעיונות וערכים יכולים להישמר כל עוד יש מקום בו הם יכולים להמשיך להתקיים, ועם הזמן, לתפוס את מקומם ולהשפיע. אי אפשר לשלוט בהיסטוריה, אבל אפשר לנווט בתוכה. כל מעשה נמדד מתוך מקומו בשרשרת, ביסודות שהוא בונה ובאפשרויות שהוא פותח. נדרשים מוסדות, גופים ותנועות שידעו להתמודד עם עולם משתנה בלי לאבד את דמותם, ולבנות את השפעתם בצורה מעמיקה. שיבינו שגם אם לא עלינו המלאכה לגמור, אין אנו בני חורין ליבטל ממנה.