קרן הפנסיה של עובדי מדינת פלורידה והמרכז הלאומי למחקר מדיניות ציבורית, מכון מחקר מוושינגטון, הגישו עתירה בדרישה לחשוף מסמכים פנימיים של דירקטוריון ה'ניו יורק טיימס', בטענה כי אינו מפקח על אכיפת כללי האתיקה של העיתון, בייחוד בכל הנוגע לסיקור ישראל והמלחמה בעזה. העתירה נשענת על עדותה של עובדת יהודייה לשעבר בעיתון, שטענה להטיה נגד ישראל, ועל מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת ייל, שממצאיו מצביעים על חוסר איזון בסיקור המלחמה, העלול להשפיע על תפיסת המציאות של הקוראים

הדרישה לחשוף את מסמכי הדירקטוריון

בעתירה, שהוגשה ביום רביעי לבית המשפט המדינתי בניו יורק, מבקשים שני הגופים לחייב את חברת ה'ניו יורק טיימס' לאפשר להם לעיין במסמכי הדירקטוריון, כדי לבחון כיצד הוא מפקח על עמידת העיתון בכללי האתיקה שלו. לטענתם, הפיקוח אינו מתקיים, ובמיוחד בכל הנוגע לסיקור ישראל והמלחמה בעזה. מדובר בהליך לעיון במסמכי החברה, המקביל לבקשה לגילוי מסמכים לפי חוק החברות בישראל, ולא בתביעת פיצויים.

העותרים טוענים לזכות עמידה כבעלי מניות בחברה שבבעלותה העיתון. באמצעות קרן הפנסיה של עובדיה, מדינת פלורידה מחזיקה בכ-161 אלף מניות של החברה. את הקרן מייצג התובע הכללי של פלורידה, ג'יימס אות'מאייר, מהמפלגה הרפובליקנית. את המכון NCPPR מייצג המרכז הלאומי לסנגוריה יהודית (NJAC), ארגון משפטי יהודי הפועל נגד אנטישמיות ומציג את "הגישות המשפטיות החדשניות" שהוא מביא למשימה.

חוק החברות של ניו יורק מתיר לבעל מניות לעיין בספרי החברה לשם "מטרה ראויה". בשלב הראשון העותרים מבקשים מסמכים בסיסיים בלבד: תקנוני ועדות, סדרי יום של הדירקטוריון, קווי דיווח וגרסאות של ספר הכללים האתיים. לדבריהם, אם אין מסמכים כאלה, "היעדר המסמכים הוא כשלעצמו תשובה מלאה". העותרים שומרים לעצמם את הזכות לדרוש בהמשך חומרים רחבים יותר, כגון תיעוד הטיפול בתלונות פנימיות על הפרת הסטנדרטים, חומרי דירקטוריון הנוגעים לחשיפה לתביעות דיבה ומסמכים על שליטת משפחת זולצברגר במינוי הדירקטורים. אם תוגש תביעה נגזרת, עשוי להיפתח הליך גילוי מלא של מיילים ועדויות.

"זאת לא תביעת דיבה", הדגיש אות'מאייר ביום חמישי במסיבת עיתונאים במיאמי. "זאת לא תביעה נגד כתבה. זה לא עניין של שיקול דעת עריכתי. זה עניין של ממשל תאגידי". הוא הציג את העתירה לצד צעדים קודמים שנקטה קרן הפנסיה המדינתית נגד רשתות 'טארגט' ו'סטארבקס', שאותן תבע בשנה האחרונה בקשר למדיניות "DEI", המבקשת לקדם חברי מיעוטים מסוימים ומיוחסת בדרך כלל לפוליטיקה הפרוגרסיבית. אות'מאייר הוסיף כי "הם יכולים לומר, אנחנו רוצים חדשות פרו-חמאס… אבל אם כך, הדבר צריך להיות גלוי להנהלה ובסופו של דבר לבעלי המניות".

ה'טיימס' דחה את דרישות העיון שקדמו לעתירה. במכתבים שצורפו לה כינו עורכי דינו את הדרישות "תירוץ שקוף" ו"הטרדה מתואמת… בידי גורם מדינתי". לעתירה עצמה העיתון טרם הגיב.

העתירה מתבססת בין היתר על דיווח של חברת ה'ניו יורק טיימס' לרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC), שבו הזהירה כי תפיסת העיתון כלא אמין או כמוטה עלולה לפגוע במותג שלו, הנכס המרכזי של החברה. לטענת העותרים, למרות ההכרה בסיכון הזה, אין בדירקטוריון מנגנון לפיקוח על עבודת המערכת: ספר כללי האתיקה של העיתון אינו מזכיר את הדירקטוריון, וועדת הביקורת שלו עוסקת בענייני חשבונאות בלבד. עוד הם מציינים כי מאז שבוטל תפקיד "נציב הקוראים" ב-2017, אין בעיתון גוף עצמאי שבוחן את עבודת המערכת. לטענתם, בהיעדר פיקוח כזה, העיתון מודה בטעויות רק בעקבות לחץ חיצוני.

העתירה מזכירה גם את פסק הדין מאוגוסט, שבו חייב חבר מושבעים באלבמה את העיתון לפצות שחקן כדורסל בשל כתבה שגויה. זה היה ההפסד הראשון של העיתון במשפט דיבה בארה"ב זה יותר מ-50 שנה.

הטור שעורר מחלוקת ושורת תיקוני העריכה

אחד הנושאים המרכזיים בעתירה הוא טורו של ניקולס קריסטוף, "השתיקה שפוגשת את אונס הפלסטינים", שפורסם ב-11 במאי. בטור הועלו טענות לאלימות מינית נגד פלסטינים מצד סוהרים, חיילים ומתנחלים. פרסומו עורר מחלוקת ציבורית רחבה, שכללה הפגנה של ארגונים יהודיים מול מטה העיתון במנהטן. ישראל הודיעה כי תפעל להגשת תביעת דיבה, וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שדבריו צוטטו בטור, טען כי אופן עריכתם "מציג באופן מסולף את עמדותיי".

הפגנה מול מערכת הניו יורק טיימס, במחאה על מאמר שהאשים את ישראל בפשיעה מינית שיטתית כלפי אסירים פלסטיניים (צילום: אדם לואיס קליין)

מדור הדעות של העיתון הגן על פרסום הטור. ביולי אמר העורך הראשי, ג'ו קאהן, כי מחלקת החדשות "לא הייתה עושה בדיוק את הכתבה הזו", אך הביע אמון ביסודיות עבודת העריכה של מדור הדעות. לטענת העותרים, הפער בין עמדותיהם של שני הגורמים, לצד פרסום באתר החדשות 'סמאפור' (Semafor), שלפיו קריסטוף ציטט תורמים לשעבר לקמפיין הבחירות שלו מבלי לחשוף את הקשר ביניהם, מעידים על היעדר פיקוח מספק מצד גורם בכיר מעל שני העורכים.

הטור של קריסטוף הוא אחד מכמה מקרים המוזכרים בעתירה, שבהם נמתחה ביקורת על אופן הסיקור של העיתון. באוקטובר 2023 פרסם ה'ניו יורק טיימס' הערת עורכים חריגה, לאחר שכותרת ראשית בעיתון ייחסה לישראל את הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי, על סמך מידע שמקורו בחמאס. ב-2025 פרסם העיתון הערת עורכים נוספת, הפעם בעקבות תמונה של פעוט מעזה שהוצגה בעמוד הראשון כסמל לרעב. בהמשך התברר כי הפעוט סבל ממחלות רקע, וכי אחיו, שנראה בריא, נחתך מהצילום.

מקרה נוסף אירע בשבוע שעבר, כאשר בעקבות פנייה של ארגון CAMERA הוסר מכתבה של איזבל קרשנר משפט שלפיו ישראלים "עדיין רואים את עצמם במידה רבה כקורבנות השבעה באוקטובר". בהערת עורכים שנוספה לכתבה הוסבר כי בשל טעות בעריכה, הניסוח "רמז ללא כוונה שחוויית ישראלים כקורבנות טרור היא רק עניין של פרשנות".

ה'ניו יורק טיימס' ספג ביקורת על סיקור המלחמה גם מצד גורמים פרו-פלסטיניים. עם זאת, העותרים מצטטים מחקר של פרופ' איתן גלבוע ולילך סיגן מאוניברסיטת בר-אילן, שלפיו 48 מתוך 72 הטעויות שהעיתון הודה בהן בתקופה שבין אוקטובר 2023 ליוני 2024 היו קשורות לישראל.

עדות העובדת לשעבר: תלונות על הטיה והתנהלות המערכת

לב העתירה הוא עדותה של עובדת לשעבר, שעבדה כעשור במחלקת הווידאו ועזבה במרץ. לפי העתירה, מאז 2019 התלוננה לפחות 15 פעמים על הטיה אנטי-ישראלית בצוות שלה – במערכת הדיווח החסויה, בפני מחלקת הסטנדרטים ובפני משאבי אנוש. היא תיעדה את השיחות בהקלטות, בהתכתבויות ובמצגת שהציגה לסגן עורך מחלקת הסטנדרטים.

בעדותה תיארה העובדת את ההחלטה להעסיק מחדש את סולימאן חיג'י, צלם וידאו עצמאי מעזה, ימים ספורים לאחר מתקפת שבעה באוקטובר. העיתון הפסיק להעסיק את חיג'י ב-2022, בעקבות פוסטים שפרסם בשבח היטלר. לפי עדות העובדת, הממונה עליה, סולנה פיין, אמרה בשיחה שהוקלטה כי אף שפרסומיו של חיג'י על היטלר "בשום פנים ואופן לא עומדים בתקנים שלנו", הוחלט להעסיק אותו מחדש, בין היתר בהתחשב בכך ש"בעזה אין חינוך לשואה".

חיג'י השתתף ב-13 כתבות על המלחמה, בהן הדיווח הראשון על הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי. לאחר שארגון מעקב חיצוני חשף כי העיתון חזר להעסיק אותו, מסר ה'ניו יורק טיימס' כי חיג'י "שמר על סטנדרטים עיתונאיים גבוהים". בהמשך הוסר שמו מהכתבות, אך לטענת העובדת, הוא המשיך לדווח עבור העיתון ללא קרדיט.

לפי העתירה, ב-18 באוקטובר 2023 פרסמה מחלקת הסטנדרטים של העיתון הנחיות בנוגע לאופן שבו יש לייחס דיווחים על נפגעים בעזה. על פי ההנחיות, יש להשתמש במונחים "משרד הבריאות של עזה" או "משרד הבריאות המנוהל על ידי חמאס", במקום "משרד הבריאות הפלסטיני". אלא שכאשר אחד הכתבים בצוות של העובדת התבקש לעדכן כתבה בהתאם להנחיות, התעוררה התנגדות לכך בהתכתבות פנימית בין חברי הצוות. בהמשך תיאר סגן עורך מחלקת הסטנדרטים את ההתכתבות כ"גילוי של חשיבת עדר" בצוות.

העובדת טענה בעדותה כי במסגרת שחזור הטבח באופקים הוחלפה פעמיים המילה "מחבלים" במילה "גברים". לדבריה, צוות הדסק חיפש במשך שבועות ראיות לכך שהמנהרות שמתחת לבית החולים שיפא שימשו למטרות אזרחיות בלבד. עוד סיפרה כי ראש מחלקת הווידאו המשיך לכנות אותן "מנהרות לכאורה", גם לאחר שצה"ל פרסם תיעוד שלהן.

"אני מרגישה שאני בדסק שמוטה במיוחד נגד ישראל", כתבה העובדת למחלקת הסטנדרטים ב-2 בנובמבר 2023, לפי העתירה. "אני לא מצליחה להבין אם הנהלת המערכת לא רואה שהדסק שלנו מוטה, לא רואה בזה בעיה שצריך לפתור, או פשוט עוד לא הבינה איך להשתלט על זה".

לדברי העובדת, לאחר שהתלוננה על התנהלות המערכת, היחס כלפיה השתנה. הממונה עליה, פיין, אמרה לה כי "זה לא תפקידך להיות נציב הקוראים של ניו יורק טיימס". לפי העתירה, נציגת משאבי אנוש אמרה לה: "אם את לא אוהבת את הערכים שלנו כאן, אולי כדאי שתלכי למצוא מקום שהערכים שלו תואמים לשלך".

לטענת העותרים, התלונות הגיעו גם לידיעתם של שני דירקטורים: מנכ"לית החברה, מרדית' קופיט לוויין, ויו"ר הדירקטוריון ומו"ל העיתון, א"ג זולצברגר. האחרון התחייב ב-2019 לקיים הדרכה בנושא אנטישמיות, אך לדברי העובדת, ההדרכה לא התקיימה. הטענות טרם נבחנו בבית המשפט, והחומרים שעליהם הן מבוססות לא פורסמו.

המחקר מאוניברסיטת ייל: פערים בסיקור המלחמה בעזה

העתירה מצטטת גם מחקר של פרופ' אדיאל פינקר מבית הספר לניהול באוניברסיטת ייל, שפורסם בשבעה בספטמבר בכתב העת המדעי השפיט "Studies in Conflict & Terrorism". במסגרת המחקר בחן פינקר את כל 1,559 הכתבות החדשותיות שפרסם ה'ניו יורק טיימס' בשמונת החודשים הראשונים למלחמה, שבהן הוזכרו גם ישראל וגם עזה.

לפי ממצאי המחקר, 70% מהכתבות שתיארו את המלחמה הציגו דפוס סיפורי דומה: מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, ובעקבותיה פעילות צבאית ישראלית ועלייה במספר ההרוגים הפלסטינים. בכתבות אלה לא הוזכרו ישראלים שנהרגו לאחר שבעה באוקטובר, וגם לא לוחמי חמאס שנהרגו במהלך המלחמה. עוד מצא פינקר כי רק 11% מהכתבות שעסקו במתרחש בשטח הזכירו חיילים ישראלים שנהרגו.

"מנקודת המבט של ה'ניו יורק טיימס', החיילים הישראלים נלחמים בעיקר באזרחים או בצללים", כתב פינקר. לפי המחקר, סיפורים אישיים על סבלם של פלסטינים פורסמו בממוצע בשניים מכל שלושה ימים, בעוד שסבלם של ישראלים לאחר שבעה באוקטובר תואר בפחות מ-4% מהכתבות.

פינקר מדגיש כי אינו טוען שהעיתון מוטה, ומציין כי הקושי להשיג מידע מעזה עשוי ליצור חוסר איזון בסיקור גם ללא כוונה מכוונת. עם זאת, לדבריו, הפערים שמצא "עשויים באופן סביר להשפיע על דעותיו של קורא בכיוון שאינו תואם את המציאות", ואף עלולים להפוך את העיתון "ממדווח של חדשות ליצרן שלהן". בתגובה למחקר אמר דובר ה'ניו יורק טיימס' לאתר 'Jewish News' כי מחברי מחקרים מסוג זה "בוחרים נתונים שתומכים באמונותיהם".

ב-18 בספטמבר, חמישה ימים לפני הגשת העתירה, הגיב פינקר ברשת X לטענת ה'ניו יורק טיימס' שלפיה מחקרים מסוג זה בוחרים נתונים התומכים בעמדותיהם של החוקרים. "לכנות זאת 'בוחרים נתונים' זה חוסר היגיון הזוי", כתב. "הם לא מפריכים באופן ישיר אף נתון או ניתוח של הנתונים הללו".

פינקר התייחס גם להיקף הסיקור של העיתון מאז פרוץ המלחמה. "הם מתפארים ב'גוף עבודה של יותר מ-23,000 מאמרים, תמונות וסרטונים על הסכסוך מאז שבעה באוקטובר 2023'. לדעתי, זה דווקא משקף אובססיה למשבר הספציפי הזה", כתב.

לטענתו, לנוכח הקושי לסקר באופן מדויק וביקורתי את פעילות חמאס מתוך רצועת עזה, הקצאת משאבים נרחבת כל כך לסיקור המלחמה מובילה לסיקור יתר של הצד הישראלי. "אם מכירים בקושי לסקר את חמאס באופן מדויק וביקורתי מהשטח בעזה, הקצאת משאבים בהיקף כזה תוביל בהכרח לסיקור-יתר של הצד הישראלי בסכסוך. פרט לנושאים שעלולים להציג את ישראל באור אוהד, כפי שהראיתי".

פינקר מדגיש כי נמנע מלטעון שה'ניו יורק טיימס' מוטה בכוונה, משום שמחקרו התבסס על התוכן שפרסם העיתון, ולא על תהליכי קבלת ההחלטות במערכת. "כשרואים רק את התוצרים של הדיווח ולא את קבלת ההחלטות והתהליך, אי אפשר לטעון דבר על כוונה", הסביר. לדבריו, חשיפת המסמכים עשויה לשפוך אור על התהליכים האלה. "לכן אני מקווה שבקרוב ייחשפו מסמכים פנימיים של ה'ניו יורק טיימס'".

אלא שהעתירה אינה מבקשת לחשוף את דיוני המערכת או טיוטות של כתבות, אלא את מסמכי הדירקטוריון בלבד. העותרים אף הדגישו כי אינם דורשים גישה לחומרים הנוגעים לתהליך העריכה. לעומת זאת, ההקלטות שביצעה העובדת לשעבר עשויות לספק הצצה לתהליכים שעליהם מדבר פינקר, אם יוצגו בבית המשפט.

העובדת עצמה הביעה תקווה שהמידע ייחשף. בריאיון לאתר 'The Free Press', שנערך בתנאי שזהותה לא תיחשף, אמרה: "מגיע לציבור לראות תמונה טובה יותר של האופן שבו ה'טיימס' מייצר את החדשות כשמדובר ביהודים או בישראל".