"כשראש הממשלה אומר 'החזרנו את כולם' – זו אחת האמירות הכי קשות, כמו סכין בלב עוד פעם ועוד פעם, בתוך צלקת שלא תבריא לעולם", אומרת ל'דבר' אסתר בוכשטב, אמו של יגב, שנחטף בשבעה באוקטובר עם אשתו רימון קירשט מביתם בקיבוץ נירים ונרצח בשבי מנהרות החמאס.

בוכשטב, לצד קרובי משפחה נוספים של חטופים שנהרגו או נרצחו בשבי, חתומה על מכתב (המכתב המלא מופיע בסוף הידיעה) המלווה גם בקמפיין חוצות, שהופנה לראש הממשלה ולמפלגת הליכוד, בו הם דורשים להפסיק את השימוש במשפט "החזרנו את כולם" בקמפיין הבחירות. במכתב כותבות המשפחות כי "אם נותרה בכם ולו טיפה אחת של אנושיות, חדלו להשתמש ביקירינו לצורכי תעמולת בחירות".

לדברי בוכשטב, "אין ריפוי לאובדן, אבל ציפיתי שתהיה פחות זחיחות ופחות יוהרה. את הבן שלי ועוד אחרים לא החזירו, הם לא יצאו על הרגליים ולא חזרו כמו מה שהמדינה הייתה מחוייבת לו. אני לא מבינה איך הוא לא מתבייש".

בוכשטב מתארת את האכזבה העמוקה שהיא וחלק מהמשפחות השכולות חשות – אכזבה שרק כעת היא מרגישה שאפשר לדבר עליה: "אני לא מחכה לשיחה ממנו כבר. עד שבעה באוקטובר חשבתי שאני אזרח כמו כל אחד אחר במדינה. אבל השהות בכנסת, המפגש עם ראש הממשלה והתוצאה הכואבת הבהירו לי שהסיפור הוא אחר. ברור שלא קיבלנו ממנו טלפון, בטח לא ביקור בשבעה. מי אנחנו? ציונים, שמאלנים ערכיים שגרים ליד הגבול".

"מקורב לרה"מ אמר לי 'יודעים מי אתם ומאיפה באתם'"

היא גם מספרת לראשונה על מה שאמר לה מקורב לראש הממשלה באחד מביקוריה בכנסת בחודשים הראשונים של המאבק להשבת החטופים: "הוא אמר לי, 'יודעים מי אתם ומאיפה באתם'. כלומר, שאנחנו מהקיבוצים ושנלחמנו נגד הרפורמה המשפטית, אני מודה שהייתי המומה. לא דיברתי על האמירה הזו כי חשבתי שזו היתה פליטת פה, וגם כי באותה תקופה פחדתי לדבר, פחדתי על הבן שלי. נלחמתי עליו וחשבתי שאפשר להחזיר אותו בחיים, אבל כבר אז הבנתי הכל". ממשרד ראש הממשלה לא נמסרה תגובה לדברים.

משפחת בוכשטב, ואסתר בראשה, עוסקת מ-7 באוקטובר בעשיית טוב בהשראתו של יגב. העשייה הזאת אף גברה לאחר ההודעה על מותו. המשפחה חברה לארגונים שונים שעוסקים בסיוע ל'אנשים השקופים', לאוכלוסיות בשוליים כמו אלה שיגב, ברגישותו הרבה, ראה. באופן כזה הם הופכים את הכאב לעוצמה ואור. אחד הארגונים שאליהם מתלווה המשפחה, ושלו סייעה גם השנה ביום הזיכרון ל-7 באוקטובר, הוא 'רפואת רחוב' שעוזר לחסרי בית שזקוקים לטיפול רפואי.

במהלך שלוש השנים האחרונות בוכשטב הפכה לאחד הקולות החזקים בכנסת והיא זוכה כיום להערכה רבה במשכן. אך למרות הכבוד, היא אינה פוחדת לומר דברים קשים: "אני לא בנאדם נקמני. אני בנאדם ערכי ואלו הערכים שלי, אבל לא ציפיתי שזה יתערבב בתוך האירוע של המלחמה והטבח. גם אחרי, מהצבא קיבלנו הסבר על מה קרה אבל מהמדינה לא קיבלנו. ציפיתי שיסבירו לנו למה לא היתה עסקה, למה החליטו להפגיז את תוואי המנהרה שבה שהו יגב והחטופים שאיתו. המון שאלות".

על המכתב שנשלח לנתניהו ולמפלגתו חתומות גם משפחות מרציאנו, שימריז, פרי, סבירסקי, אילוז, קציר, אילוז, גת, אלגרט, שרמן, מצגר, גרון ודנציג, שיקיריהן נחטפו ונרצחו בשבי בעזה. לדברי בוכשטב, הדרישה שלהם ברורה: "אל תשתמשו במותם כדי לבקש מהציבור עוד קדנציה. את יקירינו לא החזרתם. גופותיהם חזרו בארונות. את העובדה הזאת שום קמפיין בחירות לא יוכל למחוק. אתם מנסים להפוך את מותם של יקירינו לסיפור הצלחה פוליטי. הם יכלו להיות כאן היום, לחבק אותנו, לצחוק איתנו, לחיות את חייהם. הם אינם כאן – ואת העובדה הזאת שום קמפיין בחירות לא יוכל למחוק.

"זה אירוע שלא תוחקר והוא מרשה לעצמו לפזר הצהרות כאילו הוא (ראש הממשלה נתניהו; י.פ.) עשה הכל, והוא לא עשה הכל. היה טבח והיינו מופקרים שעות, והיתה הפקרה כשהחטופים היו בשבי. אני אומרת את זה לכל המועמדים בבחירות – רק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לגלות את האמת".

המכתב המלא

"ב־7 באוקטובר 2023 התרחש המחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא התרחש במשמרת שלכם, במשמרת של הממשלה שכונתה בפי ראש הממשלה ממשלת ״ימין מלא־מלא״. ובכן, המחדל הזה הוא שלכם, מלא־מלא, על כל מה שהתרחש באותה משמרת ועל כל תוצאותיו.

"באותו יום נחטפו 251 בני אדם לרצועת עזה. חלקם נחטפו מבתיהם, בפיג’מות, וחלקם בעת שהגנו על המולדת. 46 מהם נחטפו בחיים ולא שבו בחיים. היו הזדמנויות להציל אותם. היו רגעים שבהם אפשר היה לבחור אחרת. אבל הדרג המדיני קיבל החלטות שהותירו אותם בשבי, והם שילמו על כך בחייהם.

"46 הוא לא רק מספר. אלה הבנים והבנות שלנו, האחים והאחיות שלנו, האנשים שאהבנו יותר מכול. הם הופקרו בידי רוצחים, סבלו במנהרות חמאס ומתו הרחק מביתם וממשפחותיהם.

"בשבועות האחרונים, במסגרת קמפיין הבחירות שאתם מנהלים, ראש הממשלה וחברי מפלגתו חוזרים שוב ושוב על האמירה: ״החזרנו את כל החטופים״.

"החזרתם את כולם? את יקירינו לא החזרתם. גופותיהם חזרו בארונות.

"בכל פעם שאתם חוזרים על המשפט הזה, אתם מוחקים את ההבדל הנורא שבין מי שחזר לחיק משפחתו בחיים לבין מי שלא זכה לכך. אתם מנסים להפוך את מותם של יקירינו לסיפור הצלחה פוליטי. אבל הם כלל לא היו צריכים להיחטף. והם יכלו להיות כאן היום. לחבק אותנו, לצחוק איתנו, לחיות את חייהם. הם אינם כאן, ואת העובדה הזאת שום קמפיין בחירות לא יוכל למחוק.

"אולי קל לכם כל כך לומר את הדברים משום שמעולם לא טרחתם באמת להביט לנו בעיניים ולבקש סליחה. לא לקחתם אחריות. במקום זאת, ראינו אתכם במשך שלוש שנים מנסים לטייח את המחדל, לברוח מאחריות ולשכתב את ההיסטוריה. היסטוריה שנכתבה בדמם של יקירינו.

"אנחנו דורשים מכם: אם נותרה בכם ולו טיפה אחת של אנושיות, חדלו להשתמש ביקירינו לצורכי תעמולת בחירות.

"בכל פעם שאנחנו שומעים את המילים ״החזרנו את כל החטופים״, הסכין ננעצת בליבנו מחדש. בכל פעם שאתם מתפארים בהחזרתם, אנחנו נזכרים באלה שלא זכינו לחבק שוב, באלה שלא יחזרו לעולם.

"המעשה הראוי מצדכם היה לקום, לבקש סליחה, לקחת אחריות, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולפנות את מקומכם בחיים הציבוריים, כפי שעשו ראשי מערכת הביטחון. אבל בחרתם שלא לעשות זאת.

"אם אינכם מסוגלים לקחת אחריות על מותם של יקירינו, לפחות אל תנסו לעשות על קבריהם הון פוליטי.

"אל תשתמשו במותם כדי לבקש מהציבור עוד קדנציה.

,אל תמחקו אותם מההיסטוריה.

"אנחנו לא ניתן לכם לשכוח אותם. ולא ניתן לכם לגרום לציבור לשכוח – הם לא חזרו הביתה.

"על החתום,

"משפחות החטופים שנחטפו בחיים ולא שבו בחיים".