בחדר בספריית בית הספר עמל יאנוח-ג'ת, עשרים תלמידי י"ב יושבים בשורות, מול שלושה פעילים המייצגים את הקשת הפוליטית. יובל סימן טוב, סגן העורך ומתרגם בכתב העת השמרני 'השילוח', הגיע מטעם הימין, עמיחי פישר, חוקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, מייצג את המרכז; ואסי גרברז רכז מקצועי בכוח לעובדים, מנהל התוכנית 'זרעים של שותפות' ומרצה עמית ב'פורום לחשיבה אזורית', בא על תקן איש השמאל.

עשרים התלמידים, שחלקם יוצאים ונכנסים במהלך הפאנל, רחוקים מלהרכיב את כל שכבת י"ב בבית הספר ביישוב הדרוזי בגליל המערבי. אפשר רק לשער למה הנוכחות בפאנל נמוכה יחסית: אולי זו העובדה שאף אחד מהנציגים שהגיעו אינו דרוזי; אולי, כמו שאמרה אחת המורות: "לא מקובל לקיים פאנל כזה בחברה הדרוזית"; אולי התלמידים עסוקים בבחירות אחרות, שנקבעו להיערך למוחרת הפאנל – למועצת התלמידים; או שהם פשוט התנהגו כבני נוער, והעדיפו עיסוקים מהנים יותר.

פאנל לתלמידי כיתה י"ב ביאנוח-ג'ת (צילום: מיכל מרנץ)

עמדות התלמידים שבחרו להגיע משקפות שאלות פוליטיות שנוכחות בקרב הציבור הדרוזי. בשלב מסוים בפאנל קמה אחת התלמידות וביקשה להקריא קטע שהכינה מראש על עמדתה. חברי הפאנל מזמינים אותה לשבת לצידם ולהקריא, והיא נענית. "אני ימנית, מאמינה בביטחון, משילות ובעוצמה היהודית של מדינת ישראל", היא אומרת, "אני מאמינה שמנהיגות חזקה שומרת על המדינה, ולכן אני תומכת בנתניהו. יחד עם זאת, אני גאה בזהות הדרוזית שלי ודורשת שנהיה שווים במדינה. ביטחון ושוויון הם לא ערכים סותרים בעיניי".

העמדות הפוליטיות שהתלמידה מציגה, הזדהות עם מפלגת הליכוד ועם הפעלת כוח צבאי מצד אחד לצד דרישה לזכויות עבור העדה הדרוזית, חזרו במשך כל הפאנל. אחת המורות סיפרה על מבוכה בקרב התלמידים: חמד עמאר, בן העדה הדרוזית, מכהן כח"כ מטעם 'ישראל ביתנו', אך הפעם מפלגתו ממוקמת ב"גוש השינוי", כלומר במה שנתפס כשמאל, או לפחות "לא ביבי".

סרטון שפרסם לאחרונה מנהיג העדה הדרוזית שיח מוואפק טריף, שבו הוא מודה לנתניהו עבור פעולותיו עבור הדרוזים בסוריה סביב התקיפות במחוז א-סווידא ביולי 2025, מחדד את ההתלבטות: האם לבחור במפלגתו של ליברמן או במחנה הימין של נתניהו, שליברמן השתייך אליו בעבר. בבחירות האחרונות ישראל ביתנו הייתה המפלגה המובילה ביישוב, עם כ-32% מהקולות. עם זאת, כמו הנוכחות בפאנל, גם אחוז ההצבעה ביישוב מצביע על ריחוק של רבים מהתושבים מהפוליטיקה המפלגתית: בבחירות האחרונות הוא עמד על פחות מ-40%.

הפאנל הוא אירוע שיא של תהליך חינוכי שנערך בבית הספר, 'בחירות כהזדמנות חינוכית'. הוא נעשה בשיתוף העמותה החינוכית 'אפשר לחשוב', העוסקת בפיתוח שיח חינוכי-ערכי ומתן כלים לחשיבה ודיון, ופועלת בכלל בתי הספר של עמל. התהליך כלל סדנה לצוות החינוכי בנושא חשיבות החינוך הדמוקרטי, ושיעורים בנושא ימין ושמאל בישראל, שהועברו בידי המורים. הדגש בתהליך הוא על קיום שיח פוליטי, אך לא מפלגתי. ניתן היה לראות זאת בפאנל: המשתתפים לא ענו לאיזו מפלגה הם יצביעו בבחירות הקרובות.

אחד התלמידים שדיבר בפאנל פתח את דבריו בקביעה: "אני שונא שמאלנים". לאחר ניסיון של חברי הפאנל למקד את התלמיד בדעות ולא באנשים, הוא אמר: "למה הם לא דורשים שערבים יתגייסו, כמו שאנחנו מתגייסים?". אכן, כשחברי הפאנל שאלו מי מתכוון להתגייס, רבים מהתלמידים הרימו את היד. אחרי שתלמידה הציגה את דעותיה בהקשר לסכסוך הישראלי פלסטיני, גרברז שאל אותה לגבי מקרה תקיפה נגד אישה דרוזית צעירה שדיברה בערבית בטלפון: "את חושבת שלמי שהכה אותה איכפת אם היא ערבייה או דרוזית?"

התסכול מתחושת האפליה כלפי העדה הדרוזית בחברה, והדגש על השירות הצבאי, בא לידי ביטוי בדיון על חוק הלאום. "המשמעות של החוק היא שאנחנו סוג ב'. אנחנו והערבים", אומרת אחת התלמידות, "אבל להבדיל מהערבים, הדרוזים משרתים. לנו בכפר יש 14 חיילים שנפלו בשבעה באוקטובר".