ההוצאה האזרחית של ישראל נמוכה ב-205 מיליארד שקלים בשנה מהממוצע ב-OECD, וב-354 מיליארד שקלים ממדינות הסמן (אוסטריה, בלגיה, דנמרק, הולנד, פינלנד ושוודיה), הדומות לישראל בגודל ובכך שעיקר הכנסותיהן נובעות מהון אנושי ולא ממשאבי טבע. גם כשמשכללים את הוצאות הביטחון ואת הבדלי הגילים בין המדינות – ישראל נותרת מאחור.

מחקר חדש של שירה ביבלש ויוני בן בשט מפורום ארלוזורוב בחן את ההואצה האזרחית של ישראל, שהיא כלל ההוצאה הממשלתית בניכוי הוצאות ביטחון והחזרי ריבית. התוצאות מראות פערים גדולים מהמדינות המפותחות. על אף הוצאות אזרחיות הקשורות במלחמה, נראה שפערים אלו רק גדלו מספרית ב35 מיליארד שקלים מ-2022.

בעוד שההוצאה האזרחית הממוצעת בין מדינות הסמן ב-2025 הייתה בממוצע 49.7% מהתוצר, והממוצע ב-OECD עמד על 42.7%, בישראל ההוצאה האזרחית עמדה על 33.1% בלבד מהתוצר. ההבדלים מתבטאים בפער של 32 מיליארד שקלים בשנה בחינוך, 50 מיליארד בביטוח סוציאלי וסעד, 43 מיליארד בשירותי ממשל, ו-13 מיליארד בבריאות. התחום היחידי בו ישראל נמצאת מעל ממוצע ה-OECD הוא "תרבות ודת", כאשר מחקרים מהתקופה האחרונה מראים שבתחומי התרבות שאינם קשורים בדת ישראל נמצאת גם מאחור.

הסיבה? לא תקציב הביטחון או הכספים הקואליציוניים

הסבר נפוץ לפער ההוצאה האזרחית בישראל הוא הוצאות הביטחון הגבוהות. הגורמים המקצועיים באוצר ובממשלה אף נוטים להתנות את הגדלת ההוצאה האזרחית בהפחתה בתקציבים הביטחוניים. תוצאות המחקר אמנם מראות כי הפערים בהוצאות הביטחוניות בין ישראל ומדינות ה-OECD אכן גבוהים, והדבר מקשה על ניתוב תקציבים למטרות אזרחיות.

עם זאת, בנוסף נמצא כי אם מדינות אלה היו נדרשות להוצאות ביטחוניות זהות לישראל, עדיין היה פער של 89 מיליארד שקלים בין ההוצאה האזרחית ישראל לבין ה-OECD ופער של 240 מיליארד שקלים ממדינות הסמן. התאמה של צרכי ההוצאה האזרחית ביחס להבדלי הגילאים בין המדינות השונות מורידה אף היא את הפער בשיעור נמוך, וכן התחשבות בכך שבישראל ביטוח הפנסיה פרטי, לעומת חלק מהמדינות אליהן היא מושווית.

הטענות הכלכלית הנפוצה ביותר של מפלגות האופוזיציה כלפי התנהלות הממשלה בסוגיות של היקף ההוצאה האזרחית הן הכספים הקואליציוניים ותקציבים סקטוריאליים הקשורים בחברה החרדית. "בחינה של הנתונים מראה כי היקף הוצאות אלה קטן בסדר גודל מהפער בהוצאה האזרחית", טוענים ביבלש ובן בשט, "וכי השיח על הכספים הקואליציוניים אינו פרופורציונלי בהשוואה לשיח המצומצם על פער ההוצאה האזרחית מול מדינות אחרות".

בקדנציה של הממשלה היוצאת הכספים הקואליציוניים זינקו ביותר מפי 5, אך גם בשיאם ב-2024 הם הגיעו ל-5.5 מיליארד שקלים שהם 2.7% מהפער בהוצאה האזרחית לעומת הממוצע ב-OECD, העומד על 205 מיליארד שקלים, ו-1.5% מהפער לעומת מדינות הסמן, 354 מיליארד שקלים.

פערים של עשרות מיליארדים בחינוך, רווחה ושירותים

בחינה מעמיקה מראה פערים במגוון רחב של תחומי חיים. בתחומי הביטוח הסוציאלי עולה כי מדינות ה-OECD מוציאות בממוצע פי 3.4 על תחום משפחה וילדים שהם כ-53 מיליארד שקלים. לאחר התאמת הבדלי הגילאים עולה כי ישראל מוציאה 18 מיליארד שקלים פחות מה-OECD בתחום זקנה ושאירים, ו-6 מיליארד שקלים פחות בתחום האבטלה. בתחום הנכות והמחלה ישראל דווקא מוציאה 30 מיליארד יותר מממוצע ה-OECD. בתחום ההדרה החברתית מדינות ה-OECD מוציאות פי 2.2 יותר מישראל.

בתחום החינוך נרשם פער משמעותי של כ-19 מיליארד שקלים בחינוך העל יסודי לעומת ה-OECD, לצד תחומים נוספים. בשמירה על הסביבה נרשם פער של כ-4 מיליארד שקלים שנובעים בעיקר מתקציבי הפחתת זיהום אוויר, הגנה על הנוף, החי והצומח, וטיפול בשפכים. בתחום ביטחון הפנים והסדר הציבורי לא נרשמו פערים משמעותיים מלבד שירותי הכבאות שנמוכים פי 2 מממוצע ה-OECD.

בתחום השירותים הציבוריים, הכוללים את מוסדות השלטון והתכנון עלה כי ישראל מוציאה 1.5% תוצר לעומת 3.7% ב-OECD, פער של 43 מיליארד שקלים. בשירותים הכלכליים, הכוללים את שירותי הממשלה בחקלאות, תעשיה, תשתיות ואנרגיה, ישראל נמצאת בפער של 30 מיליארד שקלים נכון ל-2024. השוואה ב-2022, טרם העלייה בהוצאות אלה בעקבות המלחמה (בדמות נזקי רכוש לדוגמה) הפער עמד על יותר מ-50 מיליארד שקלים. גם במחקר ופיתוח ממשלתי ישראל נותרת מאחור עם רבע מההוצאה ב-OECD. הפער עומד על 8 מיליארד שקלים בלבד, אך המשמעות של תקציבי מחקר ופיתוח לטווח הארוך גבוהה בהרבה מהסכום שלהם בלבד.

ביבלש ובן בשט מסבירים כי הפערים בתחומים השונים לא נובעים מסדר עדיפויות בין משרדי ממשלה, אלא מהיעדר תקציב כולל: "נדרש גידול משמעותי ומתמשך בהוצאה האזרחית. תוספת נקודתית לתחום מסוים או למשרד מסוים אינן יכולות לסגור פער בסדר גודל כזה". לצורך כך הם ממליצים לעבור מדיון על חלוקת תקציבים לדיון על רמת השירותים הציבוריים שישראל מבקשת לספק לתושביה ובהיקף המימון הנדרש לכך. "ישראל לא תוכל להעניק לתושביה שירותים אזרחיים ברמה הדומה לזו של המדינות המפותחות בלי להקצות להם היקף דומה של מימון ציבורי".