"החברה הערבית רוצה להיות שותפה בבניית הבית הפוליטי במדינת ישראל", אמרה שהירה שלבי, מנכ"לית שותפה 'יוזמות אברהם' בכנס 'בית ושייכות בערים מעורבות'. "הבית היום בחברה הערבית הוא בית לא בטוח. הבית בסכנה קיומית".

הכנס, שהתקיים בשבוע שעבר, הוא הכנס הראשון לערים מעורבות שנערך בשותפות של מכון יפו למחקר ופיתוח במכללה האקדמית ת"א-יפו וארגון 'יוזמות אברהם'. עד השנה, כל אחד מהגופים קיים כנס נפרד שעסק בנושא זה, והשנה החליטו לשלב כוחות.

"מה שהחל כיוזמה חברתית הפך לפרויקט התיישבותי"

תחת הכותרת 'העירוניות המשותפת תחת התקפה' הציגה ד"ר יעל שמריהו־ישורון מאוניברסיטת בן־גוריון מחקר על התרחבות הגרעינים התורניים בערים המעורבות והשפעתם על התושבים הערבים. על פי הנתונים, בשנת 2022 נהנו 134 גרעינים תורניים מתקצוב ממשלתי ב־64 יישובים ברחבי הארץ.

"מה שהחל כיוזמה חברתית הפך לפרויקט התיישבותי רחב היקף הנהנה מתמיכה ממוסדת של המדינה", אמרה ד"ר שמריהו־ישורון. "דחיקה של תושבים אינה מתבטאת רק בכך שהם נאלצים לעזוב את בתיהם. היא מתרחשת גם כשהם נשארים לגור בעיר, אבל מאבדים בהדרגה את היכולת להשפיע על המרחב, על המשאבים ועל ההחלטות שמעצבות את חייהם. התמיכה הממשלתית בגרעינים התורניים מעניקה להם יתרון מוסדי וכלכלי שמשנה את יחסי הכוחות בערים המעורבות".

שלבי התייחסה אף היא לנושא: "בזמן שתושבים ערבים נאבקים על פתרונות דיור, על ביטחון אישי ועל משאבים בסיסיים, המדינה משקיעה בהתבססות קבוצות אידיאולוגיות באמצעות קרקעות, תקציבים ומוסדות ציבור. המחקר מעלה שאלות קשות על סדרי העדיפויות של המדינה ועל מי שנהנה מהמשאבים הציבוריים. אי אפשר לקדם חיים משותפים בלי להבטיח חלוקה שוויונית של משאבים וזכות שווה של כלל התושבים להשפיע על עתיד עירם".

בין שותפות יהודית-ערבית לזהות לאומית: יפו כמקרה בוחן

תושבי יפו בחרו להצביע על האתגרים והמאמצים לשיקום הקהילות השונות ביפו. אילהאם סיקסק סיפרה על פרויקט 'הבית הירוק' ברחוב יפת 91. "אנו רוצים להקים בית מורשת לערביי יפו. חלק מהבתים עוד עומדים על תילם, אך האנשים והזיכרונות הולכים ונעלמים. המורשת שלנו עלולה להפוך לתפאורה. אנו הופכים לבלתי נראים בנוף שלנו עצמנו. המורשת שלנו זקוקה לבית בו ההיסטוריה שלנו תיאסף תישמר ותוכל להמשיך לחיות".

עבד אבו-שחאדה, יו"ר האגודה האסלאמית, שנעצר יומיים לאחר הכנס בחשד למגעם עם סוכן חוץ ושוחרר היום, התייחס לקהילה הערבית ביפו ולייחודה. "הקיום שלנו הוא ההצלחה. אנו הקהילה הערבית היחידה באזור. הצלחנו כנגד כל הסיכויים", אמר אבו שחאדה. "השיח הזה יוצר תרבות של יאוש. האתגר העיקרי שלנו הוא לחשוב במונחים קהילתיים איך בונים קהילה חזקה".

עו"ד מריו דיק, יו"ר האגודה האורתודוכסית ביפו, הצביע על הצורך להשקיע בחינוך ולמגר את האלימות כלפי הצוותים החינוכיים. רמזי אבו טאלב, יו"ר ועד שכונות עג'מי וג'באליה, חזר והעלה את סוגיית נכסי הנפקדים בעיר.

עומר סיקסק מעמותת 'כולנא-יאפא' הדגיש את הצורך בשותפות יהודית-ערבית בפרויקטים השונים. "עמותת כולנא-יפו היא עמותה ערבית-יהודית. צריך להסתכל לאחד בשני בעיניים בעיר מעורבת ושיוויונית". אבו שחאדה הגיב ואמר, "יש לנו שותפים יהודים טובים אבל לא כל פרויקט חייב להיות משותף יהודי-ערבי. יש לנו אחריות מוסרית לדבר על הלאומי".

אחרי הדיון על כיווני הפעולה שבה וצפה בעיית האלימות והפשיעה ביפו. "10 יפואים נרצחו השנה. הפשיעה משרטטת מחדש את המרחב הציבורי ומשנה את מרקם החיים", אמרה ד"ר לין חלזון דברת, "רק הקהילה יכולה להבריא את עצמה. אך אין לה את היכולות לכך. הרשויות צריכות לפרוש רשתות בטחון חברתיות. הקהילה צריכה לצאת מהעמדה הפסיבית, היא בעלת המרחב".

ג'נטריפיקציה: דחיקה, מאבק ובתי קפה

תופעת הג'נטריפיקציה (כניסה של בני המעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות תוך דחיקת האוכלוסיה הוותיקה) הייתה מוקד מרכזי של הדיון כאשר עומר סיקסק סיפר על המאבק של תושבי יפו נגד דחיקתם מהשכונות.

"העזנו לומר 'אני בן העם הפלסטיני ואנו אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל'. אנו לא נגד מישהו, אלא בעד עתידנו ועתיד ילדינו", אמר סיקסק והדגיש: "העיר המעורבת היא רק שותפות במרחב גיאוגרפי, אי אפשר לדבר על דו-קיום בלי לדבר על צדק. דווקא בגלל הפצעים העמוקים יפו יכולה להוכיח שהכרה בעבר אינה מכשול לעתיד אלא כי לבניית עתיד בו אוכלוסיית יפו היא שותפה מלאה בעיצוב עתידה".

גיא שני ושדא דראושה הציגו את מחקרם על בתי הקפה הערביים ביפו, והצביעו על כך שאלה ניזונו מתופעת הג'נטריפיקציה המוגבלת ביפו, כזו שלא דחקה לגמרי את האוכלוסייה הערבית מהעיר וחשפה אותה לתרבות הקפה של תל אביב. בשלוש השנים האחרונות יש פריחה של בתי קפה בבעלות מקומית הפונים למעמד בינוני עירוני. "אלה מרחבים חדשים של יזמות וצריכה לפלסטינים". המחקר זיהה היווצרות תרבות קפה קוסמופוליטית וניטרלית המדגישה את הגוון המקומי-יפואי בחלק מבתי הקפה, ובאחרים מגמה של ניכוס מחדש של תרבות הקפה והדגשת ההיבטים הערביים והפלסטיניים.

התחדשות עירונית בערים מעורבות – הזדמנות לא ממומשת

סוגיית הדיור והפיתוח עלתה לדיון כאשר אביטל בלונדר מנכ"לית 'מנוף להתחדשות עירונית' נדרשה לשאלה מדוע ההתחדשות העירונית לא מצליחה בערים המעורבות. היא ענתה כי "זה מקרה הקצה של היעדר מדיניות דיור. במרבית מדינת ישראל אין כדאיות כלכלית להתחדשות עירונית".

בלונדר הסבירה כי למשפחה ערבית יש מעט הזדמנויות להחליט על עתידה, והסבירה כי "ההתחדשות העירונית היא הזדמנות כזו". אך גם הזדמנות זו רצופת מחסומים. "היכולת של הקהילה להתארגן הוא מועט מאוד. קשה להבין ולהתמצא בחוזים. דרוש ליווי לקהילות מוחלשות", הסבירה והוסיפה כי גם החשש מעבריינים מרתיע את התושבים מלייצג את שכניהם: "צריך ייצוג ביניים, שיתווך בין התושבים לרשויות ולקבלנים".

"ללא שיתוף הציבור הערבי התכנון קורס ומעורר התנגדות"

עבד שחאדה, מוועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות, הדגיש כי הרשויות המקומיות ומשרדי התכנון צריכים להשקיע בשיתוף ציבור החל המשלבים המוקדמים. "הציבור הערבי רוצה להיות שותף. ללא שיתוף הציבור התכנון קורס ומעורר התנגדות בקרב התושבים". הוא הוסיף כי "הפתרון הוא לא חברות ביצוע של הרשות המקומית. צריך לתת כלים לתמרץ את השוק החופשי".

סזאר יהודקין, מעמותת 'במקום' הצביע על קשיי הפיתוח בישובים הערבים במועצות המעורבות. "יש 8 מועצות אזוריות מעורבות המכילות 24 כפרים ערבים. לרוב הכפרים יש תת ייצוג . תוכניות 922 ו-550 דילגו על הישובים הללו בגלל הדרישה למצ'ינג. צריך לגבש מודל תכנון חדש שמתייחס למגוון הקהילות במרחב".

אמיר בדראן, סגן ראש עיריית תל אביב, העלה את סוגיית נכסי הנפקדים. הוא סיפר על משפחת מטר. ב-2008 הם נתבעו לפנות את ביתם, בו שוכנו ב-1948. ב-2013 ניתן פסק דין המכיר בהם כדיירים מוגנים, אך ח'מיס מטר, אב המשפחה, נפטר שבועיים לפני מתן פסק הדין. "המדינה מכרה את נכסי הנפקדים בשוק. צריך לעצור זאת, וליצור מנגנון המכיר בתושבים כדיירים מוגנים ולאפשר להם לקנות את קניית הדירה כמו לדיירי דיור ציבורי בהנחה מקסימלית. זה מצריך החלטת ממשלה".