"עד לפני כמה שנים סיפרתי שההורים שלי מתו בתאונה. מה אני אגיד לילדים שלי? 'סבא רצח את סבתא'? זה לא איזה מחבל נתעב שרצח את אמא שלי, אלא מי שהיה צריך להגן עליי", מספרת הרבנית אילנית פזואלו בראיון ל'דבר', בעקבות הדו"ח החדש של פורום מיכל סלה, החושף את ממדי התופעה של ילדים שנותרו יתומים בעקבות רצח במשפחה. פזואלו, כיום אשת טיפול, בנתה את חייה בעמל רב, ומבקשת מהמדינה ומהחברה לסייע לילדים שהתייתמו בנסיבות דומות לשלה.

כשהייתה פזואלו בת שנתיים, רצח אביה את אמה, אסתר רותי מושיאשוילי ז"ל, בביתם ברובע ה' באשדוד. דני, אחיה הגדול, שהיה אז בן שמונה, היה עד לרצח ונשא עמו את המראות עד יומו האחרון. מושיאשוילי ז"ל הייתה גרושה מבעלה הראשון, אביו של דני, ואביה של אילנית היה בן זוגה השני. היא עבדה כאחות בטיפת חלב, ובאותו ערב השאירה את אילנית הקטנה אצל אמה, סבתה של אילנית. אביה של פזואלו, שעמו לא הייתה בקשר, קפץ אל מותו כשהייתה בת 12. סבה וסבתה גידלו אותה.

רק בשנים האחרונות החלה פזואלו לספר לחברותיה ולילדיה את שעבר עליה. "אחי לא השתקם אחרי שראה את אבא שלי רוצח את אמא שלי, ואחרי שנפטר החלטתי שבשבילו אני לא שותקת", היא מספרת. "אם אני רבנית חרדית, אחרי מה שאחי ראה בחיים, הוא היה במקום מורכב, בצד השני שלי. זו חוויה קשה לראות את אמא נזרקת מול העיניים. אף ילד לא צריך לראות דבר כזה מול העיניים שלו".

אף שלאחרונה פתחה את תיק חקירת הרצח במשטרה, פזואלו מבקשת שלא לחזור לאותן שנים, לילדותה. "אם לאורך השנים הייתי מסתכלת אחורה, הייתי הופכת לנציב מלח כמו אשת לוט. לא דיברתי כי לא סבלתי רחמים. ביקשתי להיות רגילה, להיות כמו כולם. אני פחות אוהבת להתמקד בצד האפל – זה לא התדר שאני בוחרת בו".

על רקע נתוני הדו"ח החדש, שלפיהם 33 ילדים התייתמו מתחילת השנה הנוכחית בעקבות רצח במשפחה, ובחמשת השבועות האחרונים ארבעה ילדים היו עדים לרצח אמם בידי אביהם, מבקשת פזואלו צדק עבורם. "המדינה אמורה לתת מענה וארגז כלים לא עד גיל 18, אלא בכל הצמתים בחיים. הבסיס של כל ילד הוא אבא ואמא, ולאותם ילדים אין את זה. אין בסיס".

כשנחשפה למקרים האחרונים שבהם, לדבריה, הופרדו ילדים ממשפחתה של האם שנרצחה, היא התקוממה. "ילד שאמא שלו נרצחה חייב לקבל משהו מהחום של אמא, וזו סבתא מהצד של אמא. אין מעטפת יותר טובה, היא תיתן לו את הריפוי הכי טוב".

הרווחה לא מבינה את זה?
"כנראה שלא. אני סקרנית לפתוח את תיק הרווחה שלי, כי אני יודעת שניסו לקחת אותי מסבא וסבתא שלי, אבל סבתא שלי נלחמה עליי והמשיכה לגדל אותי".

כיום פזואלו היא אם לחמישה ילדים, מרצה העוסקת בייעוץ נישואין ומשפחה, מטפלת רגשית, מאבחנת ומנטורית. היא מבקשת לחזק את מי שזקוקים לכך יותר מכול.

"כל יתמות היא טרגית, היא כואבת. רצח במשפחה זה לא אובדן רגיל. הנסיבות טראומטיות, התא המשפחתי מתפרק. זה אבא שלי, איך התביישתי לדבר על זה. ואז, כמו אחרי כל משבר, צריך לעבור תהליך של בניית זהות.

"ילד כזה, שחווה סוג של הוריקן, שהכול עף בו באוויר – ככה ילד כזה נזרק לעולם. אוסף את הרסיסים של החיים שלו. היתמות נמשכת לדור הבא, כי לילדים שלי אין סבא וסבתא. לא הייתה איתי אמא בלידות שלי, זה לא קיים. אין על מי לפרוק ולמי לספר. זה מחיר בין־דורי. אף אחד לא נותן על זה את הדעת. אצל ילדים שהתייתמו בעקבות רצח במשפחה, הטראומה והיתמות לא מסתיימות.

"אני לא מאחלת לאף אחד לגדול בלי אבא ואמא, והמטרה שלי היא שילד שחווה קושי כמוני יגיע למקום הכי גבוה. צריך כוחות־על, ואני בחרתי להתכסות בזה שההורים שלי מתו בתאונה. לאחרונה אני נחשפת ליותר ויותר ילדים שלא מצליחים להשתקם, כמו אחי. אני רוצה לעודד ילדים אחרים שמגיעים למקום הזה. חשוב לי שידעו שיש תקווה. מתוך התהום אפשר להגיע לגבהים".