דפיקה נשמעה בדלת ביתה של לואיז קולדוול באירלנד, באוגוסט 2016. האיש שעמד בפתח הציג את עצמו כנציג חברת סקרים והציע לה להשתתף בפורום אזרחי שידון בסוגיות ציבוריות, ובהן חוקי הפסקת ההריון המחמירים של המדינה. קולדוול הסכימה, אף שלא הייתה בטוחה למה בדיוק היא נרשמת. כעבור שבוע קיבלה שיחת טלפון, ובהמשך הגיעו בדואר חוברת הסברים והזמנה לטירת דבלין. כך החלה השתתפותה באספת אזרחים שהמלצותיה יסייעו תוך פחות משנתיים לשנות את חוקת אירלנד.

קולדוול הייתה אחת מ־99 האזרחים שנבחרו בהגרלה לאספה שהקים הפרלמנט האירי. במשך חמישה סופי שבוע הם התכנסו במלון סמוך לדבלין, שמעו מומחים לרפואה, למשפט ולאתיקה, הקשיבו לעדויות של נשים שנפגעו ממגבלות החוק ודנו בשאלה שהמערכת הפוליטית התקשתה להכריע בה במשך עשרות שנים: האם לשנות את האיסור החוקתי על הפסקת הריון.

"האווירה הייתה ידידותית אך רצינית – היינו גאים שקיבלנו משימה חשובה", סיפרה לאחר מעשה בטור ל'גרדיאן', "רצינו לקלוט את כל המידע, לעזור לעצב את הדיון ולהציע המלצות מבוססות שיייצגו את עמדותינו בתום תקופה של למידה מעמיקה על הנושאים … המנחה היה שם לב מי תורם: אם אדם אחד דיבר יותר מדי, הזכירו לו בעדינות שצריכים לשמוע את כל הדעות, וחברים שקטים יותר היו זוכים לעידוד לדבר".

באפריל 2017 המליצה האספה לשנות את ההסדר החוקתי. המלצותיה הועברו לוועדה מיוחדת של הפרלמנט, שאימצה את הכיוון המרכזי והמליצה לבטל את התיקון השמיני לחוקה האוסר על הפלות, ולהתיר הפסקת הריון עד השבוע ה־12 להיריון.

במאי 2018 נערך משאל עם, שבו 66.4% הצביעו בעד ביטול התיקון בהמשך נחקק חוק שהתיר הפסקת הריון בתנאים שנקבעו בו. בתוך פחות משנתיים הפכו דיוניהם של 99 אזרחים שנבחרו בהגרלה לחלק מרכזי במהלך שהוביל לשינוי חוקתי וחקיקתי, באחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בחברה האירית.

"רוצים ישראל בחדר אחד"

יוזמה בשם 'דמוקרטיה 3.0' מבקשת להניע מהלך דומה בישראל, ולהפוך את אספות האזרחים לחלק מתהליך קבלת ההחלטות במדינה. בתקופה הנוכחית, אחרי מערכת בחירות סוערת שיש מי שביקשו לערער על תוצאותיה ומו"מ קואליציוני מורכב שלא ברור אם יוביל להקמת ממשלה יציבה, ייתכן שיש בכך עניין מיוחד.

הניסוי המקומי הראשון התקיים בקריית טבעון ב־2022, סביב נושא הטמנת הפסולת. 60 תושבים נדגמו באופן אקראי, כך שייצגו את אוכלוסיית קריית טבעון מבחינת מגדר, שכונת מגורים, גיל ורמת השכלה. חברי האספה שמעו הרצאות, יצאו לסיורים וקיימו דיונים בקבוצות קטנות עם מנחים מקצועיים, במה שהסתכם לכ-30 שעות למידה. בסיום תהליך הלמידה האספה גיבשה המלצות לפעולה והציגה אותן בפני הרשות, שאימצה וקידמה חלק מהן.

מאז נערכו שמונה אספות נוספות, שעסקו בין היתר בשינוי האקלים, בחינוך וביחסים בין קהילות (אספת האזרחים ב-2025 במועצה האזורית בני שמעון סוקרה ב'דבר'). ב־2027 הארגון מתכוון לכנס לראשונה אספת אזרחים ארצית. אם התוכנית תצא לפועל, כל אחד מקוראי כתבה זו עשוי להיות מוגרל לאספה כזו, לצד ישראלים אחרים מכל חלקי החברה.

במחקר שפרסם ה־OECD ב־2020 נמצא כי ברוב מובהק מתוך 55 אספות אזרחים שנבדקו יושמו יותר ממחצית המלצות המשתתפים, ובשליש מהן יושמו כל ההמלצות. "ההשפעה של אספת אזרחים רחבה יותר מהשאלה כמה מההמלצות שלה אומצו בפועל", אומר חן צבי, שחוקר ומנחה תהליכים השתתפותיים של קבלת החלטות בקבוצות, בארגונים ובציבור, כבר יותר מעשור וחצי. "זה משנה את מה שאנשים רואים במדינה כאפשרי, כתהליך דמוקרטי, ואת הסטנדרטים לתהליך דמוקרטי מעמיק".

מלווה מנחי אסיפות ואת התהליכים ביוזמה. לדבריו, עצם קיומו של תהליך שבו אזרחים מקבוצות שונות מצליחים להגיע להסכמות על מדיניות ממשית עשוי להשפיע גם על מי שלא השתתפו בו. הוא מרחיב את הדמיון הפוליטי, מחזק את האמונה שאפשר לגשר על מחלוקות ומעלה את הציפיות של הציבור ממידת השפעתו על החלטות השלטון.

"אנחנו רוצים ממש ישראל בחדר אחד", אומר צבי. "לא רק את מי שהכי מתחברים למיזם שלנו אלא מדגם מייצג של כלל החברה". באספת אזרחים המשתתפים נבחרים בהגרלה מבוקרת, לומדים סוגיה ציבורית בעזרת מומחים ובעלי עניין, ומגבשים המלצות למדיניות.

לא מעגל שיח: "אפשר להתקדם קונקרטית"

היוזמה מתפתחת בתקופה של חוסר יציבות פוליטית, ושל שחיקה עמוקה באמון הציבור במערכת הפוליטית ובתחושת הייצוג שלו. לפי מדד הדמוקרטיה הישראלית, ב־2011 הביעו 57% מהישראלים אמון בממשלה ו־52% בכנסת. ביולי 2026, לפי סקר המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, עמדו שיעורי האמון על 18% ו־12% בלבד בהתאמה.

 השחיקה ניכרת גם בתחושה שאין מי שמייצג את עמדות הציבור. ב־2025 רק 26% מהישראלים הרגישו שיש מפלגה שמייצגת היטב את השקפותיהם, השיעור הנמוך ביותר שנמדד מאז 2003. נוסף על כך, 40% הסכימו עם האמירה שלא חשוב למי מצביעים, משום שהדבר אינו משנה את המצב.

לשחיקה באמון יש גם השלכות על יכולתם של נבחרי הציבור לגייס תמיכה במדיניות, בעיקר כאשר היא כרוכה בוויתורים או במחירים שהאזרחים נדרשים לשלם. אספות האזרחים הן מנגנון שמאפשר לבנות הסכמות רחבות למדיניות דרך שיתוף הציבור בתהליך. לפי היגיון השיטה, עצם שיתוף הציבור מאפשר לגייס את האמון שהמערכת הפוליטית כל כך מתקשה לקבל.

צבי, שמנחה גם דיאלוגים בין אנשי ימין ושמאל, מבחין בין אספת אזרחים למעגלי שיח שנועדו בעיקר לקרב בין אנשים. "הרבה אנשים הולכים למעגלי שיח, מרגישים יותר טוב, אבל אז מרגישים שהם בעצם נשארים באותו מקום", הוא אומר. "ברגע שצריך לדבר על משהו קונקרטי, אנחנו חוזרים לריב. ואנחנו אומרים שאפשר גם לדבר על דברים קונקרטיים ולהתקדם איתם, מתוך ההבנות שבנינו".

אספת אזרחים מבקשת ללכת צעד גם מעבר לסקר או למשאל עם, באמצעות למידה משותפת ודיון בהשלכות ההחלטה. "סקר או משאל עם שואלים מה אתה הכי מעדיף, בלי צורך להתחשב בקיומם של אחרים", אומר צבי. "באספת אזרחים אתה פוגש אנשים שההחלטה משפיעה עליהם בדרכים שאולי אפילו לא הכרת".

המומחים לא מכריעים לבד

ב־2018 קידמה ממשלת צרפת העלאה במס על הדלק, כחלק ממדיניות לצמצום פליטות גזי חממה בהתאם ליעדי הסכם פריז מ־2015, שהתבסס על עבודת מדענים ומומחי אקלים. אלא שהמהלך עורר התנגדות חריפה בקרב האזרחים בעקבות עליית מחירי הדלק. מחאת "האפודים הצהובים" התפשטה ברחבי המדינה ואילצה את הממשלה לבטל את העלאת המס המתוכננת.

"הם בעצם אמרו למקרון: אתה הנשיא של העשירים, לא אכפת לך מאיתנו, אתה משית את המחיר עלינו", אומר צבי. "כאשר יש גורם שחיוני ליישום ההחלטה, והוא לא חלק מתהליך גיבושה, הוא מוצא את הדרך שלו לתת את המשוב, לפעמים באופן הכי מזיק שאפשר. אתה יכול לתת למדעני אקלים להחליט איך צריך להתמודד עם משבר האקלים, אבל אז אתה מפספס את הקול האזרחי ואת הערכים שהוא מחזיק. מה חשוב לו ומה מקובל עליו".

אספות האזרחים לא מתעלמות ממומחים: הם מעמידים את הידע המקצועי שלהם לרשות המשתתפים, שנעזרים בו כדי לבחון חלופות ולגבש המלצות מושכלות התואמות את צורכי הציבור ואת ערכיו. המומחים מספקים את הידע, והאזרחים שוקלים כיצד להשתמש בו בגיבוש המדיניות. לדברי צבי, "האזרחים הם המומחים לצרכים ולערכים של החברה, לחוויית החיים במדינה ולצרכים של הקהילות השונות. אם לא תתחשב בהם ותתייחס לשאלות חברתיות מורכבות רק כשאלות טכניות, אתה פשוט תיכשל".

גב ציבורי להחלטות טעונות

סמכותה של אספת אזרחים היא בדרך כלל לנסח המלצות לדרג הפוליטי, ולרוב אין לה סמכות פורמלית ביישום המדיניות. עם זאת, ככל שהיא נתפסת כעצמאית, מייצגת ואמינה, המלצותיה עשויות לצבור משקל ציבורי שהפוליטיקאים יתקשו להתעלם ממנו. דווקא העובדה שהמשתתפים אינם תלויים במפלגות ואינם מחויבים להכרעה שנקבעה מראש עשויה להעניק לתהליך את כוחו.

הכוח הזה עשוי לשרת גם את נבחרי הציבור. "הרבה פעמים הפוליטיקאים משותקים מנושאים הנמצאים במבוי סתום פוליטי", אומר צבי. "יש נושא דחוף ובוער, ויש לחץ מכל הכיוונים להכריע בו. אבל לא משנה באיזו החלטה הפוליטיקאי יבחר, הוא יקבל על הראש מכאן או מכאן. ואז התמריץ הוא למשוך זמן ולא להכריע, אספת אזרחים יכול להיות המנגנון שבונה את ההסכמה הרחבה שתאפשר ליישם מדיניות".

כך נוצרת אפשרות לעסקה: האזרחים מקבלים השפעה על גיבוש המדיניות, והפוליטיקאים מקבלים גב ציבורי לקידום החלטות שקודם התקשו לקבל. אך כדי שההשפעה תחרוג מחדר הדיונים, נדרשת גם מעורבות של הציבור הרחב. "האזרחים צריכים לדעת שזה קורה", מדגיש צבי, "הם צריכים להיות שותפים למהלך, להיות בציפייה, להגיש עמדות ורעיונות לאספה".

אחת השאלות השנויות במחלוקת בתחום היא אם אספות אזרחים צריכות להישאר גופים מייעצים בלבד, או לקבל גם סמכות פוליטית עצמאית. צבי מתאר כמה מודלים שכבר פועלים בעולם, כמו אספות קבועות המוסמכות להגיש שאילתות ולבקר את פעילות השלטון, או התחייבות מראש להעביר את המלצות האספה להצבעה מחייבת. בעיר גדנסק בפולין, שבה התכנסה ב־2016 אספה שעסקה בהיערכות העיר לשיטפונות, התחייב ראש העיר לאמץ המלצות שיזכו לתמיכה של לפחות 80% ממשתתפיה. "יש הרבה דרכים שבהן הכלים האלה יכולים לעבוד ביחד".

הסכמות בחברה של מיליונים

הניסיון הגדול הבא של דמוקרטיה 3.0 מתוכנן ל־2027, עם כינוס אספת האזרחים הארצית הראשונה בישראל. היוזמה מקודמת בשיתוף מכון רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן, ארגון 'מרכזים לצדק חברתי' ופרויקט 'מחליפים מילה' של בית הנשיא.

בימים אלה נערכות ברחבי הארץ קבוצות מיקוד ושיחות עם אזרחים מקבוצות שונות, כדי לבחור את הנושא הראשון שבו תעסוק האספה. לפי התוכנית, כמאה אזרחים שייבחרו בהגרלה מבוקרת ילמדו את הסוגיה בעזרת מומחים ויגבשו המלצות שיוגשו לממשלה, לכנסת ולציבור.

האספה הראשונה מתארגנת מלמטה, ביוזמת החברה האזרחית וללא מנדט ממשלתי רשמי. צבי רואה בכך שלב ראשון: "בהמשך נרצה שהמנגנון יהיה ממוסד כחלק מהמדינה".

האופטימיות והסבלנות של צבי נשענות על מחקר וניסיון מעשי שנצבר בארץ ובעולם. לצד פעילותו לקידום אספות אזרחים, צבי עוסק גם בשיטות נוספות לשיתוף הציבור בקבלת החלטות ולבניית הסכמות בארגונים. בימים אלה הוא כותב ספר, שצפוי לצאת לאור בשנה הבאה, ובו יותר מחמישים סיפורים מהארץ ומהעולם המדגימים את מגוון האפשרויות.

"המטרה היא להראות איך הדבר הזה אפשרי, ואיך כשאנחנו מאמצים סט של כלים, הם מחזקים אחד את השני", הוא מסביר. "אלה כלים פרקטיים שאפשר ליישם כבר מחר, שמבוססים על מחקרים ועל ניסיון. מה שחסר הוא רצון וידע". באמצעות הספר הוא מבקש לצמצם את פער הידע ולהראות כיצד אפשר לבנות הסכמות גם בחברה של מיליוני אזרחים.