דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי ט' בכסלו תשפ"ז 19.11.26
18.9°תל אביב
  • 14.9°ירושלים
  • 18.9°תל אביב
  • 19.3°חיפה
  • 18.5°אשדוד
  • 18.6°באר שבע
  • 23.4°אילת
  • 19.3°טבריה
  • 14.8°צפת
  • 18.5°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
תרבות ומורשת

עשור ללכתו של יריב בן אהרון: "חיבר מחדש את החלוציות לשורשיה היהודיים"

יריב בן אהרון, 2013. "הוא ידע לפענח רבדים עמוקים בטקסטים החלוציים. היה בוכה כשקרא בברנר" (צילום: מתוך ויקימדיה)
יריב בן אהרון, 2013. "הוא ידע לפענח רבדים עמוקים בטקסטים החלוציים. היה בוכה כשקרא בברנר" (צילום: מתוך ויקימדיה)

בן אהרון היה סופר, מחנך, חוקר ומחלוצי ההתחדשות היהודית בקיבוצים ומיוצרי הקובץ 'שיח לוחמים', שקרא לשמור על אמות מידה מוסריות ולשאוף לשלום ולחלוקת הארץ, בין השאר מתוך תפיסה ביטחונית | ההיסטוריון ד"ר תום נבון, שהיה תלמידו, פרסם השנה ספר על חייו: "אדם שהצליח להחזיק את המתחים במושג שמאל ציוני"

נוי קוגמן

עשור חלף מאז פטירתו של יריב בן אהרון, מהדמויות הייחודיות בתולדות תנועת העבודה והיהדות הפלורליסטית בישראל. בן אהרון (1934-2016), בן קיבוץ גבעת חיים מאוחד, נולד ל'שושלת אצולה' של ההתיישבות העובדת, המשיך בדרכה אך גם מרד בה. הוא היה סופר ומחנך; לוחם במילואים במשך עשורים, ומיוצרי הקובץ 'שיח לוחמים' (דפוס אחדות, 1967); בעל תפקידים בקיבוץ המאוחד ומבקר חריף של התנועה; אינדיווידואליסט שחי בקיבוצים ובשיתוף כל חייו; מי שתרם בעשורים האחרונים לחייו להיווצרות תנועת "התחדשות יהודית" החילונית, בקיבוצים ובכלל, וכן לעיצוב ההדרכה בשנות שירות, מכינות קדם צבאיות ותנועות בוגרים.

ביום שישי האחרון התכנסו עשרות במכללת אורנים, לציון עשור לפטירתו ולרגל השקת ספרו של ד"ר תום נבון מאוניברסיטת חיפה, 'ליבו ער' (הקיבוץ המאוחד, 2026), המגולל את מסכת חייו של בן אהרון. בין הדוברים היו נשיא המדרשה באורנים מוטי זעירא, ההיסטוריון והסופר מוקי צור, וגם אבישי בן אהרון, מנכ"ל תנועת 'החלוץ' ובנו של יריב.

אירוע לרגל עשור למותו של יריב בן אהרון ולהשקת הביוגרפיה 'ליבו ער' במדרשה באורנים (צילום: דן קידר, החלוץ)
אירוע לרגל עשור למותו של יריב בן אהרון ולהשקת הביוגרפיה 'ליבו ער' במדרשה באורנים (צילום: דן קידר, החלוץ)

הרבה הדס זריז-רון, ממייסדות המדרשה באורנים, סיפרה על דמותו של בן אהרון כמורה, שחשף את תלמידיו לעולם התוכן היהודי. "יריב היה מסור בכל מאודו לטקסטים שלימד, ודרש גם מאיתנו מחויבות גדולה ללימוד", אמרה בדברים שנשאה באירוע, "זו לא תמיד הייתה דרישה קלה, אבל הייתה בלימוד שלו עוצמה, והוא פתח בפנינו שערים לעולמות שלא הכרנו".

נבון, חבר קיבוץ עירוני שיתופי בנוף הגליל, הוא גם חבר בתנועת הבוגרים של המחנות העולים, שאותה ליווה בן אהרון כמורה דרך בשלבי התגבשותה. ספרו כתוב בסגנון ייחודי: מבוסס בעיקרו על עובדות היסטוריות מעוגנות במראי מקום אך מפליג לעיתים במודע להרהורים פיוטיים, בניסיון לשקף את עולמו הרגשי והרוחני של בן אהרון.

הוא נפגש איתי בחדרו באוניברסיטה. זהו חדר של היסטוריון: עמוס ספרים, ומפה היסטורית של גרמניה תלויה על הקיר. יחדיו אנחנו מנסים לעמוד על דמותו של בן אהרון, ועל הרלוונטיות שלו להווה הישראלי.

ד"ר תום נבון במשרדו באוניברסיטת חיפה (צילום: נוי קוגמן)
ד"ר תום נבון במשרדו באוניברסיטת חיפה (צילום: נוי קוגמן)

איך הכרת את בן אהרון?
"הקשר שלי עם יריב התחיל כשהיה מורה שלי, למדתי במכינת רבין והוא עבד במדרשה. הוא לימד תלמוד וברנר, ואז נקשרו נפשותינו. בהמשך גם סייעתי לו בעריכה והוצאה של כמה מסכתות".  

מה זה אומר "נקשרו נפשותינו"?
"ראיתי אדם מבוגר בגיל של סבא שלי, אבל בניגוד לסבים שלי, היה לו מבטא עברי צברי. הוא היה בא פעם בשבוע בתשע בערב, ללמד אותנו תלמוד בקומונה זרוקה אי שם בקצה של איזה קיבוץ. זה לא היה חובה, היינו מגיעים שישה במקרה הטוב והוא היה בא ומלמד במלוא הרצינות ועם כל הרגש והעומק, גם אם היינו שניים. הוא היה בוכה תוך כדי שהוא קורא ברנר".

מה ייחד אותו מדמויות אחרות בנות דורו בתנועת העבודה?
"הוא נתפס כמי שנועד לגדולות במנהיגות פוליטית וכך התחיל את חייו, אבל באיזשהו שלב הרגיש שהוא לא מבין מספיק למה לעשות זאת. הוא נולד לתוך המהפכה הציונית החלוצית שההורים שלו חוו בגופם, והוא לא היה אדם שמוכן לקבל משהו כמובן מאליו. אז הוא חקר בעצמו את החיבור שלו לשורשים החלוציים והציוניים, והעמיק עוד יותר את השורשים שלהם ביהדות, הלך לעיסוק רוחני בחברה שהייתה מאוד מעשית, צבאית-התיישבותית".

גילה את מגבלות הפוליטיקה

אמרת שהוא נועד להיות פוליטיקאי ובמידה מסוימת נעשה כזה, אבל לא הסתפק בזה. ישראל כעת אחרי מערכת בחירות, תקופה שבה נראה שהפוליטיקה חולשת על החברה ומעצבת אותה. איך הוא ראה את היחס בין פוליטיקה לחברה?
"כבר כנער הוא חווה את הפילוג בקיבוץ המאוחד, אולי הדוגמא הכי מובהקת בהיסטוריה הציונית של פוליטיקה שמחרבת יצירה חברתית. בהיותו בן 26 היה למזכיר הקיבוץ הצעיר אי פעם, ואחר כך היה במזכירות התנועה, הראשון מהדור השני של הקיבוץ המאוחד. הוא גילה את המגבלות של הפוליטיקה: אלמנטים של שיח כוחני וכיתתי שנכנסו לתנועה הקיבוצית.

"מצד שני, כשפנה לכיוון הרוחני של לימודי יהדות עם השותפים שלו בחוג שדמות (חוג רעיוני לגיבוש זהות יהודית ציונית-סוציאליסטית שהיה שותף להקמתו, נ.ק.), הוא היה בקוטב הפוליטי. הוא אמר להם שהם התרחקו יותר מדי מהפוליטיקה, ויש אחריות לאנשי הרוח להטיל את משקלם בעולם הפוליטי".

אביו יצחק בן אהרון כיהן כמזכ"ל ההסתדרות, שר התחבורה – דמות פוליטית בכירה.
"יצחק היה דוגמא למי שמוכן בתוך הזירה הפוליטית לוותר על כוח כדי לא לנהוג בצורה בלתי מוסרית, אז בזה דווקא הייתה נקודת קרבה. אבל יצחק היה יכול לשאת את המתח של להיות בתוך הפוליטיקה, ויריב גילה שהוא לא יכול לשאת דבר שקר או זיוף.

יצחק בן אהרון (משמאל) נושא דברים באירוע של מפלגת העבודה, 1979 (צילום: Dan Hadani collection / National Library of Israel / The Pritzker Family National Photography Collection / CC BY 4.0)
יצחק בן אהרון (משמאל) נושא דברים באירוע של מפלגת העבודה, 1979 (צילום: Dan Hadani collection / National Library of Israel / The Pritzker Family National Photography Collection / CC BY 4.0)

"למשל, כשיריב נכנס למזכירות הקיבוץ המאוחד לראשונה הוא שטח את כל הביקורת, שזה לא אקט חכם פוליטית. לא היה מוכן לשאת את הקודים של לטפוח לעצמנו על השכם ו'לשבח את קודמיי בתפקיד'. כשרצו לדחות את ועידת הקיבוץ המאוחד, כי לטבנקין היו אילוצים, זה הרתיח אותו שתנועה שלמה תשנה את סדר היום בשביל אדם אחד, כאילו זו תנועה טוטליטרית. בשיחה על כך אמר דברים קשים".

מה אפשר ללמוד ממנו בהיבט הזה?
"הוא זיהה תהליכים בשלבים מאוד מוקדמים. מיד אחרי המהפך ב-1977 הוא אירגן כינוס של 'חוג שדמות', ואמר 'אנחנו גורשנו או סולקנו מהממשלה, אבל לפני כן עוד הסתלקנו', זאת אומרת הוא הסתכל פנימה על התנועה, חשבון נפש פנימי.

"דבר נוסף, יריב אמר שצריכים לזהות את מערכת הכוחות שתהיה פה בעשורים הקרובים, וזה אומר שהסוחרים והתעשיינים ישתלטו על משרד האוצר, הרבנים האורתודוקסים ישתלטו על משרד החינוך והרוויזיוניסטים ישתלטו על זרועות הביטחון. זאת אומרת, הוא עשה מיפוי של עשרות שנים קדימה שמלווה אותנו עד היום. ואז אמר, זה היה עשור בדיוק לשיח לוחמים, 'עכשיו אנחנו צריכים שיח לוחמים פוליטי'. זאת אומרת, אנחנו צריכים חבורות של פעילים, אנשי רוח, שישבו וישוחחו על הפוליטיקה וינתחו אותה לעומק, ישימו את משקלם התרבותי-רוחני".

לוחמה, מוסר ונפש

הזכרת את 'שיח לוחמים'. בן אהרון היה מיוצרי הקובץ, שהפך לסמל של לוחמים שעושים רפלקסיה אישית ומוסרית, ואף נטבע על שמו הביטוי הביקורתי 'יורים ובוכים'. הוא היה מפקד במילואים, שחזר במשך חייו וגם בספרי הפרוזה שלו לסוגיות של טוהר הנשק.
"אני חושב ששיח לוחמים, חוץ מהעניין של שיח על מוסר בלחימה, עשה עוד מהפכה, בשיח על החוויה של החייל".

שזה דווקא פופולרי היום.
"היום יש לזה כבר טרמינולוגיה טיפולית, אבל אז לשבת ולשאול: 'איך הרגשת מול המפגש עם המוות?' היה מהפכני. אחרי שלחם לראשונה, הוא אימץ עמדה שקרא לה 'פציפיזם פילוסופי'. זו עמדה שמקדשת את החיים. בשביל לקדש את החיים צריך להגן עליהם וגם לברר לעצמך מתי אחיזה בנשק מוצדקת ומתי לא. הוא היה עסוק בזה אחר כך בעוד שלוש מלחמות שהשתתף בהן.

"על 'יורים ובוכים' שזה היה מעין ביטוי לעגני, אמר: 'אשרי היורים שלא יבשה דמעתם'. מישהו מסכן את עצמו במוות, או הורג, או חבריו מתים לידו, ולא יזיל דמעה – אוי ואבוי. אגב, באותה תקופה הייתה לזה פתיחות בצבא, קצין החינוך הראשי דאז מרדכי בר-און עזר לקדם את הספר ולהעביר אותו בצנזורה".

נשמע שהוא קושר בין התייחסות לרגשות הלוחם לדמותו המוסרית. היום נראה שהשיח הטיפולי מנותק מהשיח המוסרי.
"ביחס להפרדה הזו שהצבעת עליה, בהשראת שיח לוחמים אפשר לקיים היום שיח שלא מפריד בין הטיפולי למוסרי. עבור בן אהרון, חלק מההצדקה של טוהר הנשק היא מה זה עושה ללוחם כשהוא מבצע מעשה לא מוסרי.

"לא הייתי לוחם בעצמי, אבל הייתי שותף בשיח של בוגרי מכינה שנעשה בהשראת שיח לוחמים במכינת רבין ב-2008, סביב מבצע עופרת יצוקה. זה עורר רעש תקשורתי. דווקא בגלל זה חשוב לתת לגיטימציה ללוחמים לשאול שאלות מוסריות, בניסיון להתחסן נגד האתוס שמזלזל בחיי אדם. לדבר לא רק על הפציעה הנפשית מהטראומה אלא על הפציעה המוסרית מזה שאני שותף במעשים שקשה לשאת אותם".

איזה מקום יכול להיות למורשת הזו היום ביחס למלחמה בעזה למשל? המלחמה מאוד השתנתה, במיוחד מבחינת התפקיד של הטכנולוגיה והבינה המלאכותית.
"השאלה הזו עלתה כבר ב-1967, עוד לפני ה-AI. אחד מהמשוחחים בשיח לוחמים העלה את השאלה אם יש בכלל משמעות למושג טוהר הנשק, כאשר לא עומד חייל עם רובה מול חייל, אלא רוב ההרג במלחמה קורה ממטוסים או מטנקים, והחייל הפשוט לא מקבל החלטות. אבל גם אז, ועל אחת כמה וכמה גם היום, היה חשוב להזכיר שבשני הצדדים נמצאים בני אדם. המשימה היא להגן, וצריך לדבר על איך".

ליצור גשר בין הדורות

אני רוצה לעבור להיבט שלישי במורשת שלו, החיבור לשורשים היהודיים. איך הוא הגיע לעסוק בזה?
"הוא היה צריך לעבור תהליך מאוד עמוק ומהפכני של למידה. לא היו בזמנו מסגרות בתי מדרש פלורליסטיים, אז הוא הלך ללמוד בירושלים, ניסה באוניברסיטה וזה היה אקדמי ויבשושי מדי. בסוף הוא למד בחברותא עם אנשים שהיו בני פלוגתא שלו, שהיו ממקימי גוש אמונים, כמו יוחנן פריד. גם עם מנחם פרומן שאחר כך התפרסם בתור פעיל שלום, אבל היה גם תלמיד בישיבת מרכז הרב, ודוד הרטמן שאמנם מייצג קול ליברלי, אבל בכל זאת אורתודוקסי.

"הוא הלך ללמוד איתם, אנשים חשבו שישתגע ויחזור בתשובה, אבל הייתה לו מטרה ברורה לנגד עיניו. הוא היה צריך לעבור דרך כור ההיתוך של בית המדרש המסורתי כדי לחשל את הכלים של יצירת בית המדרש האלטרנטיבי, דיאלוגי-קבוצתי-הומניסטי-ריבוני".

מה היו החידושים שלו בתחום?
"בהתחלה עשה מקראות. גזר והדביק עם מספריים ודבק קטעי מקורות על נושא אקטואלי, כמו 'זכותנו על הארץ' או 'שוויון ערך האדם'. זו צורת למידה מאוד סלקטיבית, באקדמיה לא אהבו את זה, אבל הוא ניגש ללימוד מנקודת מבט ערכית – יש שאלות חיים שמעסיקות אותי עכשיו, בואו נחפש מה המקורות אמרו על זה. טקסט מהמקראה לסוגיה הזאת יכול להיות מהמשנה, מהתלמוד, מהחסידות ומהעלייה השנייה. סביב זה מתחולל השיח.

"בהמשך יצר קובץ מגובש יותר, את מה שקרא לו בסופו של דבר 'שורשי היניקה של הגרעין החלוצי'. תלמוד של ימינו. שיבץ את הסוגיות מהמקראות במסכת רעיונית שלמה שמקיפה נושאים רחבים: בין אדם לחברו, יחסים בין העמים, בין אדם לאלוהים.

"השלב השלישי זה המסכתות, שפה הוא פיתח ז'אנר פרשני. המשקל עבר לטקסטים החלוציים – לפענח את הרבדים העמוקים שלהם דרך המקורות שמהם שאבו, וליצור גשר בין הדורות. לנו קשה להבין את ברנר כי הוא גדל בבית המדרש, הרמזים שהוא שם בטקסט חתומים בפנינו. אז יריב הפך את הגמרא, שם במרכז טקסט של ברנר, ביאליק, אלתרמן או ברל, וחקר לאחור את מקורות ההשראה שלהם". 

מה הוא היה אומר על מצב "ההתחדשות היהודית" כיום?
"ברור שהוא היה אחד החלוצים של כל מה שנקרא בתי המדרש הפלורליסטיים, יהדות מתחדשת. מצד שני, עוד בחייו היה ביקורתי כלפיהם, אמר שהלכו לכיוון של הלימוד כקישוט רוחני לחיים, למשל בהתמקדות בתלמוד ובטקסטים המסורתיים על חשבון הטקסטים החלוציים. בעיניו הטקסטים החלוציים היו החולייה המחברת להווה שמעמידה את הקריאה להגשמה, לתלמוד שמביא לידי מעשה. מי שממשיכים את דרכו באופן נאמן יותר הם תנועות הנוער והבוגרים ומכינות קדם צבאיות עם אוריינטציה סוציאל דמוקרטית".

עשור אחרי מותו אולי יש התחלה של פרספקטיבה היסטורית, איך אתה רואה את הדמות שלו?
"יריב בעיניי מגלם אדם שהצליח להחזיק את המתחים במושג שמאל ציוני, שמאז הולך ונעשה קשה להחזיק אותם. היום אין כמעט 'יורים ובוכים', או שיורים או שבוכים, או שאתה  לאומן או שאתה פוסט ציוני. אבל אפשר להחזיק את זה שיש לנו זכות לחיות בארץ הזאת ולהגן על עצמנו, וגם שאנחנו צריכים לשמור על אמות מידה מוסריות ולשאוף לשלום וחלוקת הארץ, בין השאר מתוך תפיסה ביטחונית. וכך גם בתחומים אחרים. להחזיק תפיסה מורכבת שמכילה ניגודים, כי רק תפיסה כזאת היא גם מוסרית וגם מעשית".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!