
"המשימה שלנו כאגף היא להיכנס ללב הממשל התאגידי ולהגיד: לנו כעובדים יש אזרחות במקום העבודה. יש לנו מה להגיד על איך החברה שלנו מתנהלת במקום שבו אנחנו נמצאים רוב שעות הערות שלנו", אמר סגן יו"ר ההסתדרות ויו"ר האגף לדמוקרטיה תעשייתית, תומר רזניק, בכנס השנתי שמארגן האגף לדירקטורים מקרב העובדים.
לדבריו, השנים האחרונות הוכיחו עד כמה קריטית נוכחות העובדים ברגעי משבר, אך השאיפה היא להרחיב את השותפות הזו גם לימי שגרה וצמיחה: "את העובדים מעניין עתיד החברה ולא רק שכר ותנאים. אנחנו מאמינים שחשוב שנהיה שותפים מלאים לא רק כשכואב אלא גם כשהחברות מרוויחות. האמירה שלנו היא: אם אתה לא סביב השולחן – אתה כנראה הארוחה".
הדוגמה המוחשית ביותר לכוחם של עובדים בדירקטוריון הוצגה על ידי סגן יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, ניר אייזנברג, שתיאר את הדרמה שהתחוללה השבוע בחברת התעופה ארקיע. מודל שיתוף העובדים בחברה נולד כבר בתחילת שנות ה-2000, אז נרתמו העובדים להצלתה ממשבר כלכלי וויתרו על 40% משכרם בתמורה ל-22.5% ממניות החברה.
אלא שלפני כשנה וחצי, סיפר אייזנברג, החליטו בעלי השליטה, האחים נקש, למכור את החברה והותירו אותה בסטגנציה ללא השקעות משמעותיות, בשעה שמחירי הדלק נסקו. "בוקר בהיר אחד נציגי העובדים בדירקטוריון זומנו לשיחה שבה הבהירו להם שהתנאי להזרמת כסף הוא דילול מניות העובדים בתאגיד", שחזר אייזנברג. "העובדים נכנסו למאבק נחוש נגד כל מיני ניסיונות לחיסול החברה, בהם ניסיון של רוכש חרדי לכפות עליה סגירה בשבת באופן שהיה מסכן את כל המודל הכלכלי שלה, ורוכשים פוטנציאליים נוספים שביקשו לצמצם את כוחם של העובדים".
בסופו של דבר, היו אלה העובדים שהובילו להבאתו של רוכש מוסכם לחברה – רונן אלעד. "הגדרנו שני עקרונות: משקיע שיעריך את השותפות עם העובדים, ומשקיע שיכוון לצמיחה של החברה", סיפר אייזנברג. "אלה היו שלושה ימים ללא שינה, עד שבסוף צוות המשא ומתן מצא את המשקיע הנכון והגענו לישיבת הדירקטוריון האחרונה כמנצחים. גם בישיבה הזו חששנו מהתנגדות. במסדרון חיכו 300 עובדי ארקיע, טייסים ודיילים. זה היה סוף מרגש מאוד כשהמשקיע יצא וקיבל את החיבוק החם של העובדים שחיכו בחוץ".
אייזנברג דחה בכנס את התפיסה שלפיה ועדי עובדים עוסקים רק בשכר בעוד הדירקטוריון אחראי על העסקים: "הוועדים אצלנו באיגוד עובדי התחבורה נאבקים לא רק על שכר, אלא על האיתנות הפיננסית והעסקית של החברות שלהם. זו בדיוק האחריות גם של הדירקטוריון".
התחושה שהעובדים הם העוגן היציב ביותר של הארגון עלתה גם מדבריו של מ"מ יו"ר ההסתדרות וראש לשכת הקשר שלה עם הכנסת, רועי יעקב. יעקב נזכר בליל המאבק של עובדי קק"ל בשנת 2017 נגד כוונת משרד האוצר למשוך סכומי עתק מקופת הארגון, מהלך שלדבריו היה מותיר את קק"ל "מיובשת ובלי יכולת לתפקד".
"בערב המאבק גיליתי שנשארנו רק אני, הצוות מההסתדרות ונציגי העובדים להיאבק. ההנהלה הלכה הביתה", סיפר יעקב. "הבנתי שהנהלות ודירקטוריונים באים והולכים – העובדים נשארים. הם הגורם שהארגון באמת חשוב לו, ובלעדיהם אין לא חברה פרטית ולא עסקית. בעלים של חברה יכול להיות בעלים של כמה חברות; מחר הוא יכול לסגור אחת, למכור או לקנות. לעובדים יש מקום עבודה אחד, והם מתייחסים אליו אחרת". יעקב הוסיף כי ההסתדרות פועלת לקדם חקיקה שתבטיח את רציפות הייצוג של העובדים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות, בדומה למודלים הנהוגים באירופה.
לצד נציגי העובדים, גם מנכ"ל חברת החשמל, מאיר שפיגלר, הצביע על החשיבות הקריטית של שותפות אמת בין ההנהלה לנציגי העובדים בשעת חירום – תוך ביקורת חריפה על הרגולטורים. "בתקופת המלחמה כל העובדים נרתמו גם תחת אש לדאוג להסדרת אספקת החשמל. היה ברור שהעובדים חיוניים, כולל עובדים שנהרגו בתפקידם", אמר שפיגלר. "כל הליווי של העובדים היה בשיתוף פעולה מלא שלי עם יו"ר הוועד יהודה גן-אל. אלמלא שיתוף הפעולה הזה העובדים לא היו יוצאים לעבוד. הם לא חתומים על מסמך חובת עבודה תחת סכנת חיים, וכל זה היה בזכות הליווי המשותף. כך היה גם בקורונה. הרגולטורים מנסים להילחם בעובדים ולצמצם, הם רואים אינטרסים כלכליים בלבד ולא אנושיים. לכן צריך להיאבק יחד נגד החלטות כאלה".
מעבר להתמודדות עם משברים ביטחוניים וכלכליים, ראשי האיגודים מסמנים את האתגר הטכנולוגי כסיבה נוספת שבגללה נוכחות העובדים בחדרי הישיבות היא קריטית. יו"ר הסתדרות המעו"ף, עו"ד גיל בר-טל, התריע מפני השלכות אוטומציה ובינה מלאכותית על שוק התעסוקה, והדגיש את החשיבות שהוא רואה בכך שהאיגודים יקדמו שיתוף עובדים בתהליכי קבלת ההחלטות: "אנחנו מוטרדים מאיבוד משרות בגלל ה-AI, ורק אם נשב בדירקטוריונים נוכל להתמודד עם זה. בבנקים איבדנו 35% מכוח האדם, למרות שהלקוחות ממשיכים לחפש מענה אנושי וסניפים שבהם יקבלו שירות מבני אדם ולא מבוטים".
חוק החברות הממשלתיות מאפשר לעובדים לבחור עד שני דירקטורים מקרבם. סגנית מנהל רשות החברות הממשלתיות גלית וידרמן, האמונה על תחום הדירקטורים והממשל התאגידי, סיפרה שב-68 החברות הממשלתיות (115 כולל חברות הבת) מכהנים כ-380 דירקטורים, מהם 34 דירקטורים מקרב העובדים.
לדברי מנהל המחלקה לשיתוף עובדים באגף לדמוקרטיה תעשייתית, חיים זהבי, אחוזי ההצבעה בבחירות הפנימיות לנציגים הללו מגיעים ל-90% עד 95%, ובחלק מהחברות אף ל-100% הצבעה. "אין ביטוי מובהק מזה לחשיבות שהעובדים עצמם מייחסים לייצוג שלהם בדירקטוריון", אמר זהבי, והדגיש כי היעד הבא הוא להרחיב את המודל לחברות פרטיות באמצעות הסכמים קיבוציים – כפי שכבר נעשה בהליכי ההפרטה בבזק ובדואר ישראל: "אין שום סיבה לא להרחיב את זה גם למקומות נוספים".
